פסטיבל השפעת: אני מפחד פחד מוות מהשפעת. אני זוכר את הפעמים שבהן נדבקתי במחלה הארורה ושכבתי חסר אונים במיטה, רועד מקור, קודח מחום, מזיע, עם כאבים בכל הגוף, הרגשת חולשה מפחידה וחוסר אונים טוטלי. ביום שהגיעה לארץ הקודש בשורת החיסון נגד השפעת, הייתי בין הראשונים שטסו לסניף קופת חולים לקבל את הדקירה שממש אינה כואבת, נכנס לתקופת המתנה שבה אני בוחן אם החיסון תפס או שאיחרתי את המועד והשפעת מתחילה להכות בי ולהשכיב אותי במיטה, לסבול, לקדוח ולקלל את העולם.
 
כל שנה כמו שעון שווייצרי מדויק אני מתייצב מול חדר האחות בסניף קופת חולים בארי בתל אביב וממתין בתור לקבל את הזריקה. אני מטופל בסניף מיום היווסדו. היו לי קרבות עזים עם הנהלת קופת חולים על השירות המחורבן שהיה בסניף, היו איומים, היו גידופים, היו הצעות ייעול, היו האשמות נגדי שאני גס רוח וחצוף. אני זוקף לזכותי לאורך השנים כמה הישגים. כיום השירותים בסניף פי אלף יותר טובים ממה שהיו לפני שניים-שלושה עשורים. הפקידות אדיבות, המנהלת משתדלת לעזור כמיטב יכולתה בכל בעיה בירוקרטית, והרופאים והאחיות חביבים ומתחשבים. סניף בארי הפך לאחלה סניף.
 
כמדי שנה לקראת החורף מתחיל פסטיבל הפרסומים על השפעת שעומדת לתקוף אותנו. בעיתונים נערכות רשימות של זני שפעת מפחידים שאולי החיסון לא יצליח לגבור עליהם. בזמן שמשרד הבריאות קורא לציבור ללכת להתחסן, מומחים מטעם כל מיני גופים אינטרסנטיים מעלים טיעונים בעד ונגד החיסונים, כשהמתנגדים מונים אלף ואחת סיבות למה החיסון יותר מסוכן למתחסנים מהשפעת ומה תופעות הלוואי שעלולות להיגרם.
 

אני שייך לאגף המתחסנים ומצהיר בכל הזדמנות כי מאז שהתחלתי להתחסן השפעת לא התקרבה אליי (טפו, טפו, טפו). בסוף השבוע שעבר, כשפורסם בתקשורת שהחיסונים הגיעו, רצתי לקופת חולים כדי לקבל את המנה שלי. 50 מטרים לפני בניין קופת החולים ראיתי את רופאת המשפחה שלי, ד"ר ס' החביבה, צועדת מולי. בישרתי לה בחיוך גדול שאני בדרכי לקופה להתחסן, והיא החזירה לי חיוך גדול ואמרה לי שאני יכול לעשות אחורה פנה כי החיסונים עדיין לא הגיעו לסניף. לפי מה שנאמר לה, היא הוסיפה, הם אמורים להגיע תוך יום־יומיים. עשיתי אחורה פנה. ביום ראשון הלכתי לסניף, ואחרי חילופי ברכות עם הפקידות בקבלה הן ענו על שאלתי ואמרו שהחיסונים טרם הגיעו. כשטענתי שבעיתונים וברדיו הודיעו שהחיסונים הגיעו, הפקידה מ' משכה בכתפיה בחוסר אונים ואמרה שלסניף הם לא הגיעו.
 
ביום שני, כשסגן שר הבריאות יעקב ליצמן קרא לציבור ללכת להתחסן וכשבעיתונים נכתב שאנשים כבר החלו לקבל את הזריקות, צלצלתי לסניף. אחרי המתנה קצרה יחסית ענתה לי פקידה חביבה. שאלתי אותה אם יש תור גדול לחיסונים, והיא אמרה שאין תור, כי אין חיסונים. הם עדיין לא הגיעו. ביקשתי ממנה שתצלצל אליי כשיגיעו החיסונים והבטחתי לא להציק להן יותר.
 
בבפנוכו אצלי החל לקנן חשש שאני עומד לאכול אותה ולחטוף שפעת לפני שאתחסן, וזאת בגלל דיווחים על כך שהחלו להתגלות מקרי שפעת בישראל הבלתי מחוסנת. ביום שני בערב, כשקצת נרגעתי, צפיתי באחת ממהדורות החדשות וראיתי כתבה על השפעת ובה מצולמים אנשים כשהם נכנסים לאחות כדי להתחסן. זיהיתי בסרטון את המסדרון של קופת חולים בארי. "עבדו עליי", אמרתי לעצמי וקיבלתי קריז. "איך יכול להיות שאומרים לי שהחיסונים לא הגיעו אבל בטלוויזיה אני רואה שמחסנים שם אנשים ואני לא ביניהם". תכננתי איך למחרת בבוקר אלך לסניף ואעשה שם מהומה, אחזור לימי המלחמה שלי עם קופת החולים. כאן המקום לציין שאני ברמת סיכון גבוהה לחלות בשפעת, הן בגלל הגיל והן בגלל כמה ניתוחים להסרת גידולים סרטניים שעברתי.
 
ביום שלישי בבוקר צלצלתי לקופת החולים. המענה היה מהיר. פתחתי במתקפה: "איך עבדתם עליי אתמול, אמרתם שאין חיסונים ובערב אני רואה שמצלמים בסניף אנשים מתחסנים". בתגובה על הכעס שלי שמעתי שהפקידה החביבה צוחקת. "מה את צוחקת?", התעצבנתי. "אני עם המזל החרא שלי אחטוף עוד היום שפעת בגלל שלא התחסנתי". "תירגע, זהבי", אמרה הפקידה. "נכון שצילמו בסניף, אבל החיסונים עוד לא הגיעו. הם יגיעו רק בסביבות אמצע נובמבר או לקראת סופו". ניסיתי לעכל את תשובתה: עשו צילומי פרסומת כדי לשלוח אנשים להתחסן, אבל בסניף שבו הם צילמו אין בכלל חיסונים?
 
הרגשתי שלחץ הדם שלי עולה אף על פי שלקחתי כדור, התחלתי להזיע. נראה היה שיש לי חום. קראתי את כל קטעי העיתונות מתחילת השבוע שעסקו בענייני השפעת. העיתון רעד לי קצת, כי הידיים רעדו מעצבים. היה לי קשה לקרוא. אני לא בנוי לשפעת ולמחלות. לא מספיק שאני חולה במוח ובנשמה מכל מה שקורה בארץ, עכשיו גם אשכב במיטה כמו פגר עם שפעת? זה מה שחסר לי?

תולדות החיסון האסיאתי
 
ההצלה ממצב הרוח המחורבן באה ממקור בלתי צפוי: המוח והזיכרון. פתאום נזכרתי שפעם קראתי מערכון שקשור בחרדתי מהשפעת, וזה הוריד לי את מפלס החרדה כמעט לאפס. זכרתי שאת המערכון כתב אפרים קישון הגדול, שהיה אלוף בטיפול בנושאים כאלו. התחלתי לחפש בגוגל את המערכון שלא זכרתי את שמו, ומצאתי אותו. אז ליידיס אנד ג'נטלמן, זהבי עצבני פרזנט דה גרייט אפרים קישון.
"תולדות החיסון האסיאתי: לפני אמשים מספר, כזכור, התפשטה בעיר השמועה, שהשפעת האסיאתית מתכוננת לעלות לארץ, ומיד הגיעו למחננו כמה רכבות הרכבות חיסון. זאת אומרת ייתכן, שקודם הגיעו רכבות החיסון ורק לאחר מכן התפשטה השמועה בעיתונות, הסדר לא קובע, העיקר שפרצה פאניקה מתוכננת היטב. השפעת השפעת על התפוקה הלאומית היא גדולה מאוד בחורף, וגם באופן אינדיווידואלי מחשבה מחרידה היא, שבמקום לרוץ בבקרים בסופות שלג למקום עבודתנו האהוב, נצטרך במשך שבוע ומעלה לשכב בבית במיטה החמה ולדפדף בעיתונים פורנוגראפיים ולהקשיב לטלוויזיה.
 
"לפי הודעת משרד הבריאות בראשית דצמבר, אותה שעה כבר צעדו רבבות וירוסים אסיאתיים לעבר גבולותינו, ואנחנו קיבלנו את החיסון ממש ברגע האחרון, כמעט בנס. זאת אומרת רק העידית שבאידית קיבלה את הדקירה מאחור. הפקידים, המדינאים והפחדנים, ואלו ההמונים המוסתים התפקדו לשווא על שערי בתי המרקחת - החיסון אזל. היו אלה ימי הטרור האיומים, בני משפחה ושארי־בשר שונים קמו איש על רעהו למען השג הסירום המושיע, ובמרפאות התרחשו סצינות מזעזעות בין גברים מורדי־מכנס…
 
"לעומת הייאוש שאכל את המופקרים בכל פה, בלטה שביעות רצונם של המחוסנים המאושרים שחיכו בכיליון עיניים, שמשרד הבריאות יקיים הבטחתו ובאמצע דצמבר יתחילו הבלתי־מחוסנים המסכנים לנפול מסביב כמו זבובים. כל זה לא קרה, והשלטונות דחו את השפעת לינואר, ומבוכה קלה פשטה בציבור לאור העובדה שבינתיים הגיעו לארץ כשלושה מיליון מנות־חיסון נוספות.
 
"משרד הבריאות התקשר עם הווירוסים וקיבל הבטחה רצינית לסוף ינואר. העיתונות נתנה מקום לסקופ, והחיסון הלאומי בוצע בהיקף ארצי, עד כי כל נפש לרפואה קיבלה את הזריקה הצורבת למטה, החל מראש הקהילה וגומר בשמש בית הכנסת, בחזקת 'אין חדש, תחת השמש', וזולת מספר אתאיסטים ועובדי קופת־חולים נדקרו הכל כחוק. 
 
"אולם עד מהרה הסתבר, שמשרד הבריאות שוב אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו והשפעת האסיאתית עודה בגדר חלום ורוד. ההמונים המאוכזבים ממורמרים בצדק על חוסר התיאום המשווע בין השלטונות לבין השפעת, ואם עד אמצע פברואר לא יחול מפנה לטובה, הרי יש לצפות להגשת צו־על־תנאי נגד שר הבריאות שיבוא וינמק, מדוע אין פה זכר למגיפה רצינית? בסופו של דבר, אין זה מן הנימוס, שאחרי כל התעמולה הפראית הזאת רק אחד מאיתנו יסבול מן השפעת האסיאתית, וגם הוא יהיה הנשיא ניקסון". 
בשנה הבאה
4.11 הסתיים והפך ל־.5.11. אנשי הקונספירציה ישתקו עד השנה הבאה, לקראת 4.1.2020; המסיתים ימשיכו להסית כאילו לא קרה כלום; יגאל עמיר יעשה עוד ילד לחרפת מדינת ישראל; דליה רבין לא תשיר בערבי שירה בציבור "עוד אבינו חי"; משפחת המלוכה תמשיך לחגוג; האחדות תתרחק, והפילוג יתחזק; השלום יתרחק, והמלחמה תתקרב. מי שרואה עתיד ורוד שילך לעשות ניתוח קטרקט.

עצרת לציון 24 שנים לרצח רבין. צילום: אבשלום ששוני


פגשתי את המשורר המשוטט אברהם שיין לא רחוק מכיכר רבין, והוא העביר לידי שיר חדש שכתב:
ובסוף יישארו רק הרמזורים
פעורי האור
והעצים ערופי הידיים
הרוחות הרעות יסיירו על קביים

יצחק היקר,
הלילה יהיה לך קר 
כשנרות נשמה ונשמות כוכבים
ירעדו בכיכר ומתחת

אפשר כבר לתלות
את סנדלי האהבה
על אנקולי השמיים
ולשלוח את יונות השלום
בדואר גשום

ליצנים נראו בארץ
עת החזיר הגיע
ובסוף יסערו רק השערים
נועלי הכלום
והחרדונים שואלי הלמה

יהיה לך קר
כששירת ילדים ובכי מלאכים
ירעדו בכיכר 
ומתחת

הוא מת - שנשרה האות
הראשונה של האמת