סחרחורת רכבת השדים של אירועי הזמן האחרון ושלל כתבי האישום נגד נתניהו ושות' זימנו לנו סוג של הארה על טיבו החולני של הליכוד. מדובר במגיפה מידבקת. הנחת העבודה התמימה אומרת שההבנות הללו ידחפו, אולי, להרכבת ממשלה ללא הליכוד, או לבחירות מספר 3 ברוח גבית מול נחשולי הטירוף, הציניות, הבערות, הפאניקה, הצדקנות, ההיתממות, החנופה, עלילות הדם והצביעות. 
 

זה לא רק נתניהו. אלה הם תומכיו, יועציו, מלחכי פנכתו, מנצליו או מנוצליו, זו המפלגה, טמבל. זה הליכוד כולו. זו לא המשיחיות הדתית של הציונות הלאומנית־דתית בשטחים, זו לא הקנאות החרדית, זו לא נהמת הקרביים של ש"ס, שרואה רק את עלבונה. זו ההתפרקות הפסיכו־פוליטית של מפלגה שלמה, כאילו הייתה בועת מוגלה שרסיסיה מתפוצצים לכל עבר ומרעילים כל מי שנקלע לסביבה. כולל אלו שמקיימים עם הליכודניקים יחסי עבודה במעגל הממלכתי, הציבורי או העסקי. כל מי שיושיט יד לחלצם מן המדמנה שהם משכשכים בה יגלה שכל גופו טובע ברפש. נגעת - הוכתמת. 
 

ראו למשל המאפיינים האחרונים של להיות ליכודניק כדי שנבין עם מי יש לנו עסק: הטרדת היועמ"ש בביתו, שהיא פרי אסטרטגיה תקשורתית, משפטית וציבורית. מי שחש מאוים ומטריד עד מדינה אמור להטריד, בגיבוי מפלגתו, גם פרקליט מדינה. את ההפגנה נגד מנדלבליט ליוו נואמים ברוח המנטליות של קמפיין הליכוד. אחד זיכה את יגאל עמיר, השני האשים את השמאל בהשתמטות מצה"ל (שניהם תוצר של מניפולציות פתולוגיות בעולם אלטרנטיבי).
 

למחרת נחשפו תמלילי הרעיה, הבן ורוח הקודש של הליכוד, גם פה שולט הממד הפתולוגי. בהמשך הפכה הדחת שלמה פילבר באלימות סביבתית להיות "מעשה קונדס". כולל תעלול קדושת האובייקטיביות בין המכה למוכה: במקום להתייחס לעבירה (פלילית, עד שלוש שנות מאסר) ולפושעים שעמדו מאחוריה, התקשורת נתנה במה שווה לכמה תקלות פרוצדורליות זניחות. כאילו יש כאן התגוששות בין שני סוגי צדק ולא בטענות שווא של מכה (המטרידים) והמוכה (שלטון החוק). 
 

ברור שהשועלים הקטנים המחבלים בכרמים, היועצים ושאר פרחחי המקלדת לא מעניינים איש אלא אם יהפכו לעדי מדינה. כלומר דוברי אמת שיצביעו על הראש לשועלים. אין לי מושג אם נתניהו ידע שלוחצים על פילבר, שאמור להפליל אותו. יש לי מושג ברור שהשאלה הזו צריכה להישאל ולהיחקר. אני מקווה שהחוקרים לא מבועתים עד כדי כך שיחששו לשאול את המתבקש: מי מרוויח מזה שפילבר מאוים, והאם מי שמרוויח (נתניהו) ידע. וכרגיל אצל הליכודניקים, פעילות שגרתית של המשטרה נגד העומדים מאחורי הטרדת עד גרמה להתקפה משונה של השר הממונה על המשטרה. בהמשך, כשהפרקליטות אישרה את חקירת המשטרה, עלה להתקפה שמית על הפרקליטים שר המשפטים שהיה אמור להגן עליהם. עולם הפוך. 
 

הטיעון של ארדן ואוחנה הוא שהם מייצגים דיפ סטייט, שמטרתו החלפת השלטון. אם הליכודניקים - מרה"מ, שריו יועציו וכתביו - טוענים שמנהלים נגדם מסע ציד, למה שרי המשפטים וביטחון הפנים לא מפעילים את הסמכות שלהם ותובעים לחקור את אותם רשעים? הרי יש להם כל היכולות האדמיניסטרטיביות והחוקיות של מי שרואה עצמו נפגע להתלונן ולהורות על פתיחת חקירה. לא על טעויות פרוצדורליות כטענת ההסחה של פרקליטי היועצים אלא על המהות: עלילות השווא על יועצי ראש ממשלה מכהן כדי לפגוע בו, בהם ובליכוד. הם לא עושים זאת, משום שמדובר בעלילות דם משל עצמם ומסך עשן ללא בדל הוכחה לצורכי מופע של התקרבנות ושיסוי. הם לא היו מעיזים להעליל ללא הוכחות, כי הם סומכים על כך שהליכודניקים של העולם הם שוטים או משוטים, ציניקנים גמורים או פטריוטים שנקלעו למפלטם האחרון. 
 

עסק ביש
 

אני תוהה מה יגרום לשפויים בשותפי הליכוד בבלוק לומר עד כאן. הרי כאשר תיעלם עננת הצחנה, כולם שם בבלוק יככבו באגף המשת"פים. בייחוד אני תוהה על גנץ ושות'. במקום להקים מיד בלוק נגדי עם הרשימה המשותפת (בצד המהלך הפוליטי זהו מהלך חינוכי היסטורי, שתהיה לו השלכה לדורות) וללכת לאופוזיציה או לבחירות, הם משחקים ב"אחדות" המפוברקת של ליברמן. 
 

האיש ליכודניק טיפוסי. אם לא פורמלית במפלגה אזי באווירה ובהוויה. אין עצם אחת בגופו שאינה ימנית, ואין תא אחד שלא היה חשוד בפלילים. כולם כאן מנסים להבין לאן האיש והמנדטים הולכים באמצעות שרטוטים וחירטוטים של פרופיל פסיכולוגי בגרוש. כאילו רוחו הסוערת לא תנוח עד שינקום בנתניהו (האיש דג קר). כאילו רגישותו למה יאמרו עליו (הא הא) עשויה להביא אותו לממשלת מיעוט שמאל. יש סבורים שבגילו הוא מחפש לגיטימציה ורהביליטציה,
בהנחה (מוצדקת) שרק השמאל מחלק דרכוני יושר תקפים בישראל ובעולם. נדמה לי שהזמן שבילה במשרד הביטחון הוכיח לו שלעולם יישאר נטע זר. כל גנרל מצוי שהרג ערבים יקבל אישור ללגיטימציה ורהביליטציה לפני ליברמן, שהורג ערבים רק במו פיו, וכללית הוא בעל יכולת ביצוע אפסית. לשון מאזניים היא ג'וב החלומות שלו, משום שאין בו גרם אחד של התלהבות מיותרת לעבודה קשה, או לאידיאולוגיה של משנה סדורה, או לאנשים שאינם בצלמו. 


השבוע הוא הודיע בפעם האלף שהרשימה המשותפת הערבית היא לדעתו גיס חמישי, בשעה שהוא עצמו יהיה גיס חמישי אניגמטי ובוגדני בכל ממשלה בהשתתפותו. הדרישה שלו לממשלת אחדות כשושבין שזכאי לבונוס עד חצי המלכות היא חוצפה תהומית. גם הליכוד וגם כחולבן רוצות בו מחוסר ברירה, אבל גם הן יודעות שהתלות ברצונו הטוב או הרע של ליברמן בקיום הממשלה בעתיד היא עסק ביש. מה גם שלא ברור אם הוא מכיר בהבדל בין טוב ורע. 


מאחר שכולנו חוכמולוגים של מה יהיה אם וכאשר, אין דרך אחרת אלא לראות את הדברים כמות שהם מבעד להשקפת עולם: הרצוי הוא ממשלת מיעוט (כולל ליברמן, חרדים או המשותפת). המצוי הוא בחירות 3. ממשלת האחדות שכה מייחלים לה כדי להימנע מבחירות היא ממשלת שמן ומים, קיפאון וקטטות. מאחר שהרצוי אינו מצוי, נראה שבחירות נוספות הן הצ'אנס היחיד לפריצת דרך. כשגנץ אומר שנתניהו רמאי, זה נשמע כמו גט כריתות. אם הוא לא חושש מבחירות או מאופוזיציה או יש לו הסכם חשאי לבניית קואליציה, אזי הכלי היעיל ביותר להמשך המאבק על זהותה וביטחונה של ישראל הוא משפטי נתניהו. התייצבות הליכודניקים נגד שלטון החוק במהלך המשפטים אמורה לסייע בגיבוש אלטרנטיבה קצת יותר נחרצת וברורה מהבלוק השמאלי של היום. אלא אם כן הכל רקוב בממלכת כוהנים וגוי קדוש. 

tguvot@maariv.co.il