בני גנץ ניצב כעת בצומת שבו עמדה ציפי לבני לפני 11 שנה. היא הייתה צריכה לבחור בין נחישות פוליטית לבין עקרונות קשיחים, מצפון נקי וגאווה. לבני, אישה ראויה וישרה, בחרה באופציה השנייה, וזו הסיבה שאין לכם מושג איפה היא עכשיו (בהרוורד). אם גנץ רוצה להיות ראש ממשלה, הוא צריך להודיע אתמול שהוא מקבל את מתווה הנשיא. נטל ההוכחה יעבור לנתניהו. הסיכוי שביבי יוכל לבצע ניתוח הפרדה כירורגי מסכן חיים ולנתק מטבורו את גוש הימין־חרדים נמוך מאוד. במקרה הטוב, גנץ יהיה ראש ממשלה בעוד כמה שבועות. במקרה הרע, הוא יהיה ראש ממשלה בעוד כמה חודשים. במקרה שיחליט להתעקש, ימצא מולו ממשלת ימין־חרדים צרה עם ליברמן ויוכל להתחיל לגשש בהרוורד. הפוליטיקה הישראלית לא נוהגת להעניק הזדמנות שנייה לאף אחד (חוץ מנתניהו).

אנחנו בשלב המכריע של הבוררות. ההצעה הוגשה, האקדחים הונחו על השולחן, הבורר רציני והוא לא מתכוון לקחת שבויים. עכשיו תחליטו. היסטוריונים יצטרכו להבין איך הגענו למצב שבו אביגדור ליברמן, פעם הפרא אדם האולטימטיבי של המערכת הפוליטית, הפך למבוגר האחראי היחיד בסביבה. בינתיים זה מה שיש ועם זה יצטרכו בני או ביבי לנצח. ליברמן נחוש למנוע בחירות והוא יודע שהם יודעים שהוא רציני.

אם הייתי צריך להמר, ליברמן מעדיף את אופציית גנץ על אופציית נתניהו. עם גנץ אין לו חשבון דמים. גנץ לא ניסה לחסל אותו, לא השפיל אותו, לא בגד בו ולא הצר את צעדיו. ליברמן צריך שגנץ יקרוץ את הקריצה הראשונה. עם כל השאר הוא יסתדר. השאלה היא אם לגנץ יש את זה. האם הזיק החמקמק ההוא, שהופך אדם לפוליטיקאי שהוא גם ווינר, מקנן איפשהו בגופו של הרמטכ"ל ה־20.

המוקש המפחיד ביותר שהסתתר במתווה הנשיא היה העובדה שנתניהו לא הסכים עד היום להודיע שהוא מוותר על החסינות. החשש בקוקפיט של כחול לבן היה שנתניהו יקבל את מתווה הנשיא באשר לנבצרות, אבל יתעקש לקבל חסינות מהכנסת. תעלול ביבי קלאסי. היה לתרגיל הזה גם סיכוי כי ליברמן תומך עקרונית בחסינות. יחד עם גוש ה־55, ביבי היה יכול לצחוק כל הדרך לבלפור. אז אתמול החשש הזה הוסר: ליברמן הבהיר אצל דנה ויס שזה או־או. אם יש נבצרות, אין חסינות. בהנחה שאפשר לבצר את הנבצרות בחקיקה וערבויות מתאימות, מדובר ברע במיעוטו. במקרה הגרוע ביותר, תוקם אחדות ליכוד־כחול לבן פלוס ליברמן, ביבי יהיה ראש הממשלה ראשון (למשך שנה), אבל ייצא לנבצרות חודשיים־שלושה אחר כך.

מי שחושש שנתניהו ימשיך לנהל את המדינה מבלפור, יכול להירגע. ברגע שהסמכויות יילקחו ממנו, יהפוך ביבי לפתטי. הוא ימשיך להתנייד בשיירות ופמליות משום מקום לשום מקום, בעוד גנץ מכנס את הקבינט ומקבל את ההחלטות. תוך זמן קצר הוא יהפוך לבדיחה, ועוד לא דיברנו על הבן המטורלל והרעיה המתעמרת. זה יתייבש וייפול לבד. גם בליכוד יאבדו את המורא ויבינו שתם עידן. כשיתחיל המשפט, על אחת כמה וכמה. ולכן, בצער רב ובלית ברירה, צריך גנץ לקבל את מתווה ריבלין.

המגוחכים ביותר אתמול היו הצמד נפתלי בנט ואיילת שקד. עם קצת מזל, יוכל בנט לקבוע שיא גינס אולימפי חדש ולהיות שר הביטחון הראשון שמסדר הכניסה שלו לתפקיד יהיה גם מסדר היציאה. כך אפשר יהיה לחסוך בעלויות לוגיסטיות מיותרות. היום אפשר כבר לקבוע במידה סבירה של ודאות שהצמד המבטיח והמוכשר הזה פילס את דרכו בנחישות רבה אל פח האשפה של הפוליטיקה. זחילתו של בנט למעמד המפוקפק של שר ביטחון לרבע שעה בממשלת מעבר נטולת לגיטימציה הפכה אותו למה שהוא הבטיח שלא יהיה.

נפתלי בנט, איילת שקד. צילום: תומר נויברג, פלאש 90נפתלי בנט, איילת שקד. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

כשנכנס לפוליטיקה, חלם בנט להציב את האלטרנטיבה הנקייה, הממלכתית, האידיאולוגית והטהורה לסחי של נתניהו. מה שמתברר עכשיו זה שהוא הופך לרפליקה המגוחכת של אותו נתניהו, רק בלי שרה. את תפקידה של שרה ממלאת בחוסר רצון בולט שקד, שהייתה הבטחה עוד יותר מרשימה מבנט, ואיננה עוד. שני אלה ביצעו בעצמם תהליך של השמדת ערך קטלנית שדומה רק למה שקרה לקדימה של מופז. אלא שבמקרה של מופז הוא לא היה אשם. במקרה שלהם אין אשמים אחרים.

אני מביט בחברי הליכוד ולא מאמין. איך אבי דיכטר מצליח לשתוק עדיין. ראש שב"כ לשעבר ויו"ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר, אדם שתרם עשרות שנים לביטחון המדינה, יכהן עכשיו כסגנו של בנט, מקום רביעי במפלגה של שבעה ח"כים, שקיבלה בשבועות האחרונים מנתניהו הצעה לארבעה תיקים, מהם התקבלו שלושה בכירים (ביטחון, חינוך, תחבורה). ראש ממשלת ישראל פתח בזאר טורקי שבו הוא סוחר בביטחון המדינה ובמשאביה, לצורך הישרדות אישית, בעוד שליחיו השונים ממשיכים לרסק כל מוסד ממלכתי שלא מתיישר עם האג'נדה המטורללת בציוציו של יאיר נתניהו.

ראו את ההספק של ביבי בשבועות האחרונים: פיטר את בנט ושקד. מינה את סמוטריץ' ורפי פרץ. מינה את אמסלם ואוחנה. עכשיו הוא מחזיר את בנט כלעומת שבא. יושבים אצלו על הספסל אנשים כמו גדעון סער, ניר ברקת, אבי דיכטר. הוא מעדיף את אוחנה, אמסלם וסמוטריץ'. זה יותר מלא ייאמן. זה מעורר פלצות. האינטרס היחיד הוא הימלטות מאימת הדין, תוך הרס שלטון החוק - וכל בכירי הליכוד שותקים.

אני רוצה להזכיר לכם אדם בשם ישראל יגל. איש הייטק לשעבר, כיפה סרוגה, פאר הציונות הדתית. היה בכיר בעמותת אלעד בעבר. איש ימין גאה. היום הוא מנהל בהתנדבות את "כרמל 6000", סטארט־אפ שמוגדר כ"חברת הייטק למען החברה". יגל עשה כותרות לפני כמעט עשור. יחד עם אלי איילון הוא ניהל את מטה הבחירות של בנימין נתניהו והליכוד ב־2009. יגל עבד בהתנדבות. מהנשמה. הוא האמין שנתניהו חיוני לישראל. כמה שבועות לתוך הקמפיין הוא ראה בעיניו מראות מדהימים: הוא ראה איך שרה נתניהו נותנת את ההוראות ומקבלת את ההחלטות. הוא כתב מכתב לנתניהו, ולא נענה. הוא כתב עוד מכתב, ולא נענה. אחרי כתיבת המכתבים ניסו לזרוק אותו אבל ראש המטה, איילון, לא הסכים.

יגל מכיר היטב את בנט. יגל היה במחאת המילואימניקים נגד אולמרט אחרי לבנון השנייה. בנט מימן אותה עבור נתניהו מבחוץ. יגל היה שם בגלל המחאה, בנט בשביל הפוליטיקה. אחרי הפוסט שכתב בנט לפני כעשרה ימים, שבו סמִרטט את עצמו באופן סופי וקבע שמערכת המשפט מנסה לתפור תיק לראש הממשלה, כתב יגל וואטסאפ ארוך ומרוגש לבנט. "נפתלי, מועדים לשמחה", כתב יגל, "קראתי את הפוסט שלך... הדבר היחיד והבלעדי שעומד בין הקמת ממשלת אחדות הוא אדם אחד בלבד שמו בנימין נתניהו. ביבי תופס את המדינה בביצים ואין לכך סיבה נראית לעין אלא בעיותיו המשפטיות. הרי עם כל אחד אחר בליכוד הייתה קמה ממשלה. במקום לקרוא לנתניהו לשחרר אותנו מנוכחותו (זכור בעבר את אולמרט), אתה עוסק בהקמת ממשלתו...זו לא תורה מסיני שליצמן חייב להיות שר הבריאות וגפני יו"ר ועדת הכספים".

לסיום כתב יגל את זה: "אני מקווה שהשיקולים שלך טהורים ולא מושפעים מרצון להמשיך בליכוד באיזשהו שלב". בנט ענה לו בקיצור נמרץ: "הסיומת שלך על מניעיי מגעילה. תתבייש לך". יגל השיב: "אני מוכן להתבייש, אני מוכן לטבול בקרח, אני מוכן לקבל מלקות. מעדיף מאשר לתמוך באיש שיש נגדו כתב חשדות כה חמור והתנהלותו האישית הרבה יותר ממגעילה. איני חשוד בשנאת ביבי. כידוע לך, עבדתי עבורו כמה חודשים בעבר (רק שני אנשים עבדו בקמפיין בהתנדבות, אלי איילון ואני, כל השאר, מרון דרמר ועד נתן אשל, קיבלו תמורה נאותה), אני משתדל להיות נקי משיקולים זרים. פעמים התקרבתי לפוליטיקה ופעמים התרחקתי, ראיתי מה קורה שם לרוב האנשים (ראה עוזי דיין, הלוחם הגדול בעבר בשחיתות של אולמרט ושרון). אני משתדל לעשות טוב בדרכי שלי בחלקת אלוהים הקטנה שלי. מדינת ישראל הייתה קיימת לפני נתניהו ותהיה גם אחריו. היושר והמוסר מחייבים שהאיש הזה ילך, ובידך לעשות זאת. לצערי, במקום זה אתה מציע פתרונות של אלקין ולוין וצועק 'משוגעים רדו מהגגות'".

אתמול, כשהתברר שיגל דווקא צדק ובנט כתב את הפוסט ההוא מסיבות פוליטיות, ציניות, פופוליסטיות ואישיות, כתב יגל לבנט וואטסאפ קצר נוסף: "מסתבר שהסיומת ההיא לא הייתה כל כך מגעילה... האם שר ביטחון לטווח קצר יודע לבקש סליחה...?".