אבל גנץ ממלכתי, סולידי ומכבד מכדי להשתמש בהפוכה במונולוג הפאניקה הגזעני וההיסטרי של נתניהו. חוץ מזה, נשאר לו יום אחד להחזיר את המנדט לנשיא, מבלי שהצליח כנראה לשנות היסטוריה ולהקים ממשלה צרה בתמיכת חלק מחברי הכנסת הערבים וליברמן, או לפרק את ה"גוש" שהלחים נתניהו לעצמו ולתומכיו, כמו הפּוֹרְעַן ההוא מיצהר. ודומה שחלק ניכר ממוּלְחָמי ה"גוש", האזוּקים למפלצת הברזל, היו יכולים להשתחרר ממנה ולהושיט יד לממשלת אחדות עם גנץ, אם מה שהם חושבים על מנהיגם נמצא בקורלציה עם מידת האומץ הנדרשת למימוש מחשבותיהם, ואם היועץ המשפטי יממש (בשבוע הבא?) את כתבי האישום.
אז במהלך 22 הימים שנותרו להתחלת הגלישה לבחירות, השלישיות ב־11 חודשים, כשהממשלה ומוסדותיה המשותקים ממשיכים לסגור את השִׁיבֶּר למקורות החיּוּת של המדינה, כשחצוצרות הניצחון על חיסול המג"ד של הג'יהאד, עם 400 טילים ו"בלי נזקים רבים" (לא כולל נפשיים) מאפילים על כוונותיו של הביבי להריץ אותנו לבחירות כדי להרוויח עוד קצת זמן, נשאלות כמה שאלות מתבקשות לראש הממשלה הזמני, הלא יוצא לשום נבצרות: אם הנתניהו רואה ב־20% אזרחי ישראל הערביים ובמנהיגיהם, שיתמכו בממשלת מיעוט מרכז-שמאל, סכנה קיומית – מדוע שלא יעמידם לדין, ישפוט אותם, יאכוף את גזר הדין, יכלא אותם ו/או יגלה ו/או יוציאם להורג (חוץ מאלה שנתן אשל מצליח לקמבן איתם תמיכה בחנינה לביבי)?
במקרה שתקום ממשלת מיעוט כנ"ל ומשפחת המלוכה תיאלץ לְפַנוֹת במיידי את מעון בלפור הצנוע, הדולף והמדליף (הרי הביבי אמר למפוני המאחזים ביהודה ושומרון שהוא מזדהה עמם, כי גם הוא ומשפחתו גורשו מהמעון, כשאהוד ברק נבחר כראש הממשלה) – האם במקרה כזה אנו צפויים שגם שרה ויאיר יתעקשו להיצמד לבית וילחימו את עצמם למפלצת ברזל, כמו אותו יצהרי?