לנסות לנבא "מה יהיה" ביום האחרון של המנדט של בני גנץ זו משימת התאבדות. המבוי להקמת ממשלה בישראל לא היה מעולם סתום יותר. במשוואה הזו יש רק נעלמים, ובניגוד למתמטיקה - אין בה כללים או עקרונות מוסכמים. 
 
בנימין נתניהו מנסה להימלט מאימת הדין ולהרוויח זמן, בני גנץ מנסה לא להפוך לגלגול המודרני של ציפי לבני, ואביגדור ליברמן מנסה למקסם את מעמדו החדש כגדול הדור של הפוליטיקה הישראלית. כחול לבן מתאמצת לא להתפרק, הליכודניקים מתים להיפטר מביבי ומצופפים שורות סביבו, דרעי מפחד פחד מוות מבחירות חדשות ומפלגות הלוויין הנוספות שותפות לסיוט הזה. אף אחד מהמשתתפים ברולטה הרוסית של ליברמן לא יודע אם ישרוד כדי לכתוב את זיכרונותיו. אגב, גם ליברמן לא. או שהוא דווקא יודע מצוין ומשטה בכולם.
 
ליברמן אמור להודיע היום בשעה 13:00, שוב, מה החליט. חיינו בזמן האחרון מתנהלים מהודעה להודעה של האיש שהוספד והושלך במגרש הגרוטאות של הפוליטיקה הישראלית לפני ארבע שנים. את ישיבת הסיעה של ישראל ביתנו אפשר לקיים היום בבלומפילד ולא יהיה כיסא פנוי.
 

במקום לנסות להסביר מה יהיה, אנסה לנחש (ניחוש מושכל) מה לא יהיה: ליברמן לא יחבור לליכוד. אין חיה כזו. הסיכוי לתרחיש הזה הוא 0%. ומה הסיכוי שיקים ממשלת ימין־חרדים בלי לחבור לליכוד, תחת נתניהו? נמוך מאוד עד אפסי, משהו כמו 3%. מה הסיכוי שילך בכל־זאת לממשלת מיעוט עם כחול לבן בתמיכה של הח"כים הערבים מבחוץ? 4%. האם הוא חותר לבחירות נוספות? על השאלה הזו קשה לענות.

כל מי שנמצא בקשר עם היו"ר החידתי של ישראל ביתנו אומר שלא. ליברמן מפחד מבחירות חדשות. תיאוריית הקונספירציה גורסת שכן. לשם הוא מכוון כמעט מהרגע הראשון, אחרי שהבין שלא יצליח לפרק את הגוש של נתניהו. הוא מאמין שמצביעיו החדשים רק יתעצמו ויתרבו בעקבות עמידתו האיתנה על עקרונותיו. הוא יחזור מהסיבוב הבא עם עשרה מנדטים פלוס־מינוס ויהיה חזק מאי פעם.
 
ונתניהו? הוא חותר כנראה לבחירות נוספות בכל הכוח. למה? כי הוא משחק על זמן. הוא כבר מזמן לא חושב יותר משבועיים קדימה. הוא לא מתכוון ללכת למתווה הנשיא בפרשנותו הנשיאותית. הוא כן תכנן לעשות לגנץ את הזובור הרגיל שלו, לסכם על נבצרות ולבקש חסינות, לעכב הליכים ולהאריך לעצמו את הקדנציה עד שגנץ עצמו ישקע בנבצרות מרצון.
 
השאיפה הזו לא תתגשם, כנראה. במפגש אתמול בין הנשיא ראובן ריבלין לנתניהו ושני גמדיו, יריב לוין וזאב אלקין (אלה שזיכרונם בגד בהם בחקירת תיק 2000), הובהר לנתניהו בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים שתאריך הנבצרות יכול לנוע בין החלטת היועמ"ש על הגשת כתבי אישום (בשבוע הבא) לבין הגשתם של כתבי האישום לבית המשפט (מתישהו בחודשים הקרובים). בשום אופן לא "בתחילת המשפט" או ב"הקראת כתבי האישום" או ב"תחילת הליך ההוכחות". בנוסף, הובהר לנתניהו ואנשיו שנבצרות פירושה נבצרות מלאה, אמיתית, ולא הצגה. כלומר, הוא לא יכול להמשיך ללכת עם ולהרגיש בלי, או להפך. הוא יצטרך להתפרק מכל סמכויותיו ולהפוך לדחליל הרהוט ביותר במזרח התיכון.
 
וכחול לבן? בניגוד לפרסומים, אף אחד לא מתרגש יותר מדי. כן, לפיד מוביל את התנועה נגד ישיבה עם נתניהו, אבל הוא לא לבד. יחד איתו משה (בוגי) יעלון, שלא יהיה מוכן לשבת עם נתניהו דקה אחת אחרי שהיועץ יחליט על הגשת כתבי אישום, וגבי אשכנזי, שלא מאמין לאף מילה שיוצאת מפיו של נתניהו, כולל מילות חיבור או חיבה. מה שהנשיא ריבלין ניסה לעשות אתמול בלילה זה להציל את המתווה שלו ולייצר מצב שבו ראשי כחול לבן משנים את גישתם העקרונית. או שתשבו עם ביבי, אמר להם ריבלין בשיחה דמיונית שהתקיימה, או שלא תשבו בכלל. נחמתם היחידה הייתה שביבי כנראה יישב, אבל לא היכן שהוא רגיל אלא על ספסל הנאשמים, ודי בקרוב.
 
לסיכום: כדי לא ללכת לבחירות בפעם השלישית אנו זקוקים לנס, או להחלטה מנהיגותית נועזת, מפתיעה ואמיצה של אחד השחקנים: גנץ צריך להחליט ללכת לישיבה תחת נתניהו במחיר פירוקה של כחול לבן; ליברמן צריך להחליט ללכת לממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של ארבעה ח"כים ערבים; ונתניהו צריך להסכים למתווה נשיא מדויק, מנוסח, דרקוני ונטול אפשרויות בחירה, תוך כדי ויתור על חסינות.
 
משלוש האופציות הללו הכי אפשרית היא האמצעית, אבל גם היא בלתי אפשרית בעליל. ככל שנוקף הזמן עושה רושם שבחירות בפעם השלישית הן הרע במיעוטו, מבחינת השחקנים במשחק האכזרי הניטש מולנו, על כל הקופה. ועדיין, הכל אפשרי. נתניהו, כמו נתניהו, עדיין מבועת מהאפשרות שהערב ישביע גנץ ממשלת מיעוט. הוא הורה לשריו לא להתרחק מהכנסת יותר ממאתיים מטר ועצר יציאות לחו"ל (השר פרץ אמור היה להמריא לאנשהו). הלחץ כבד על כולם וב־21 הימים הקרובים הוא לא יירגע, אלא יגבר. האם צד כלשהו מסוגל להביא "עריקים" מהצד השני? האם מישהו מוכן לקבל הימור על חייו הפוליטיים? האם ההיגיון הבריא משחק עדיין תפקיד בישראל? כמו שאומרים, הישארו עימנו.