במסגרת עבודתי כעיתונאית אני זוכה לקבל תגובות שלא היו מביישות את אחרון הפסיכופטים המסתתרים מאחורי המקלדת. לעתים אני נפגעת, במקרים אחרים מתעלמת. יש פעמים שאפילו צוחקת מהלכסיקון העשיר של קוראיי. בריונות ברשת כבר הפכה מזמן לשגרה עבורי ועבור רבים מהקולגות שלי. אולם לאיומים מהסוג החמור ביותר, המערבים גם את בתי, לא הצלחתי להישאר אדישה. ואודה בלי בושה - גם הייתי מפוחדת.
אז החלטתי להגיש תלונה במשטרה, כדי שבמידה ואם יום אחד ימצאו את גופתי צפה לה במי הירקון, יהיה לחוקרי המשטרה איזהשהו קצה חוט לפתוח בחקירה.
יחידת הסייבר המשטרתית חקרה את התיק ולא הקלה ראש באיומים גם כשנשלחו במסגרת תגובות ברשת. התיק הועבר לתחנת השכונות במרחב יפתח בתל אביב. במשך תקופה ארוכה לא שמעתי מהמשטרה כל עדכון על התקדמות החקירה. ואז, כשכבר איבדתי תקווה והפנמתי שאותו גיבור מקלדת מסתובב לו חופשי, קיבלתי את הבשורה. אחרי שנה וחצי של חקירות, קיבלתי שיחת טלפון מהמשטרה: "נמצא החשוד המאיים". זומנתי לתחנה, שם חשפו בפניי את שם החשוד, שאלו שלל שאלות הקשורות במניע והאם הייתה לנו היכרות אישית.
לומר שנפלה לי הלסת? ממש לא.
אז מה יצא לי מכל זה? כלום, לפחות הוא נחקר והוזהר, ואני חזרתי לישון בשקט בלילה.
התרעות פיקוד העורף