במסגרת עבודתי כעיתונאית אני זוכה לקבל תגובות שלא היו מביישות את אחרון הפסיכופטים המסתתרים מאחורי המקלדת. לעתים אני נפגעת, במקרים אחרים מתעלמת. יש פעמים שאפילו צוחקת מהלכסיקון העשיר של קוראיי. בריונות ברשת כבר הפכה מזמן לשגרה עבורי ועבור רבים מהקולגות שלי. אולם לאיומים מהסוג החמור ביותר, המערבים גם את בתי, לא הצלחתי להישאר אדישה. ואודה בלי בושה - גם הייתי מפוחדת.
וכך קרה שיום אחד נתקלתי בשרשרת איומים, הכוללים אונס אכזרי שלי ושל בתי, כשבסופם רצח וביתור גופותינו שיושלכו למי הירקון, ואלה יהיו רגעי האימה האחרונים של חיי. כך חתם את דבריו אותו "גיבור" מקלדת שדאג להגיב לכתבות שלי בדרך "יצירתית" במיוחד. אותו מאיים שהצליח להדיר שינה מעיני, עשה מישמש שלם מסיפורי זוועות שונים, ביניהם גם הרצח האכזרי של רוז פיזם ז"ל שהושלכה לירקון במזוודה.
ניסיתי להתעלם, אבל הפחד והחשש לא הניחו לי, בעיקר כשהבת שלי נכנסה למוחו החולני של המטקבק. מצאתי את עצמי מחייגת אליה בכל שעות היום, חיכיתי לה בתום הלימודים בשער בית הספר והפכתי לאם חרדה באופן אובססיבי. כשניסו להרגיע אותי ואמרו שמי שמאיים לא באמת מבצע, לא נרגעתי, כי מאין לי שמי שמסוגל לכתוב דברים איומים שכאלה, לא יבצע אותם בעתיד?
אז החלטתי להגיש תלונה במשטרה, כדי שבמידה ואם יום אחד ימצאו את גופתי צפה לה במי הירקון, יהיה לחוקרי המשטרה איזהשהו קצה חוט לפתוח בחקירה.
יחידת הסייבר המשטרתית חקרה את התיק ולא הקלה ראש באיומים גם כשנשלחו במסגרת תגובות ברשת. התיק הועבר לתחנת השכונות במרחב יפתח בתל אביב. במשך תקופה ארוכה לא שמעתי מהמשטרה כל עדכון על התקדמות החקירה. ואז, כשכבר איבדתי תקווה והפנמתי שאותו גיבור מקלדת מסתובב לו חופשי, קיבלתי את הבשורה. אחרי שנה וחצי של חקירות, קיבלתי שיחת טלפון מהמשטרה: "נמצא החשוד המאיים". זומנתי לתחנה, שם חשפו בפניי את שם החשוד, שאלו שלל שאלות הקשורות במניע והאם הייתה לנו היכרות אישית.
לומר שנפלה לי הלסת? ממש לא.
החקירה הייתה לא פשוטה, הסבירו לי החוקרים, כי ההודעות נשלחו דרך כתובת IP של חברה פיקטיבית שלא הייתה קיימת. אבל תתפלאו לגלות שיש לנו משטרה שמסוגלת לעתים, גם אם בקצב אטי, להגיע לתוצאות מוצלחות.
ומי החשוד ודאי תשאלו? אחד מפליטי "האח הגדול". לא אחשוף את שמו של החשוד כדי לא לעשות שיימינג למשפחתו. רק אומר שעצוב עד כמה תוכניות הריאלטי מספקות במה לטראש הנמוך ביותר שקיים בחברה שלנו, והופכות דמויות מהסוג הזה לגיבורי מסך והערצה לבני הנוער שלנו.
מכתב תמים מהמשטרה
השבוע, סמוך ליום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים, מאבק חשוב ומכונן לכל אישה בארץ ובעולם, קיבלתי מכתב תמים מהמשטרה. "החקירה הסתיימה והתיק נסגר שכן מדובר באירוע שההליך הפלילי אינו מסגרת מתאימה לבירורו", נכתב בו. במילים אחרות, נושא בריונות ואלימות ברשת ונגד נשים בפרט לא נמצא על סדר היום של המשטרה. וכי למה שמשטרת ישראל תבזבז משאבים מיותרים על איומים לאונס ורצח, כל עוד הם לא באמת התרחשו בפועל? כנראה שיש לה נושאים בוערים יותר לטפל בהם כמו לשון הרע של אביבית בר זוהר נגד אחד משוטרי ישראל.
אז מה יצא לי מכל זה? כלום, לפחות הוא נחקר והוזהר, ואני חזרתי לישון בשקט בלילה.
לא פעם העברתי ביקורת על ההתנהלות התמוהה והקלוקלת, לטעמי, של רשויות האכיפה בכל הנוגע לאלימות נגד נשים ותיקי עבירות מין. כמו במקרה האונס הקבוצתי והאכזרי של הנערה מהרצליה אותו ליוויתי מקרוב, שהתיק שלה נסגר מסיבה עלומה שאף אדם בר דעת לא יצליח להבין לעולם. המאבק אינו רק על בריונות ברשתות, או על אלימות נגד נשים. המאבק צריך להיות נגד רשויות האכיפה הממונים על שלומנו וביטחוננו, על הקלות הבלתי נסבלת בה נוהגים בסלחנות כלפי עבריינים, ועל כך שלא נוקטים בהרתעה מספקת שיכולה למגר את התופעה.
ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת התלונה במשטרה, נפתחה חקירה, בסיומה הוחלט על סגירת התיק שכן במסגרת החקירה בוצעו כלל פעולות החקירה הנדרשות שלא הצביעו על חשוד מסוים באופן כזה המחייב את מעצרו ו/או חקירתו במשטרה. למותר לציין כי משטרת ישראל מבססת את חקירותיה על סמך ראיות ועובדות ולא על בסיס תחושות. ככל שישנן השגות בעניין ההחלטה, הרי שזכותו של כל מתלונן לפנות ליחידה החוקרת ולהגיש ערר, כפי שנמסר למתלוננת בתיק זה".