הסייעת ה"סוררת" שהעלתה לרשת סרטון שבו תועדה כשהיא מסירה מהקיר את תמונתו של בנימין נתניהו, הקפיצה את שר החינוך רפי פרץ מעיסוקיו. "צריך לנהוג בראש הממשלה בצורה ממלכתית ומכובדת", הוא צייץ לנוכח תעוזתה לומר שנאשם בשוחד אינו יכול להוות דוגמה לילדים, ואף דרש לזמן את הפושעת לבירור. אבל היא הקדימה אותו והתפטרה. 
 
לא עברו כמה שעות, ומנהל בית הספר "תיכונט" הביא לתלמידיו הרצאות של "שוברים שתיקה" ונשות מחסום ווטש, כדי לאזן את הפצת סרטון הסייעת על ידי "הצל". כשתלמידיו מחו על הפרופגנדה הכפויה, הוא הסביר שלו היה ארגון ימני אנושי כלשהו בנמצא - הוא כמובן היה מזמין אותו. פשוט אין כזה.
 

הפלונטר הפוליטי, קווים לדמותו בחיי היומיום. וזוהי רק ההתחלה. טרללת. הרי אין חוק שדורש ממוסדות חינוך לתלות את תמונת ראש הממשלה, ועם כל הכבוד לאינטרסים של הבלוק, אי אפשר לצפות מהמורים להשמיע דממה דקה לנוכח כתבי האישום החמורים. זה כמובן לא מצדיק מנהל תיכון שאינו מסוגל להפריד בין דעותיו לבין הפצת פרופגנדת שמאל בכיתות, אבל במדינה מטורללת כבר קשה להבדיל בין תעמולה לחומר חינוכי. נוצרה בעיה לא פשוטה.
 
נתניהו ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מיהרו להוציא הודעה הקוראת להנמיך את הלהבות בליכוד, אבל נקלענו למצב שבו הלהבות הן חלק בלתי נפרד מהפלונטר. אי אפשר להגבירן ביד אחת כשמנסים להוציא מפגינים לרחוב, ולהנמיכן ביד השנייה. נחמד לטעון ש"זו הדמוקרטיה" וש"הדברים יתבררו על ידי העם", אבל המשמעות של עוד בחירות ועוד בחירות כשברקע מפלגת השלטון קוראת למרוד במערכת המשפט - היא טרללת. לא רק בכנסת, לא רק בתקשורת, גם במוסדות החינוך ובמערכות אחרות שאינן אמורות לעסוק בכך. 
 
האם הדמוקרטיה בישראל יכולה לעמוד בטלטלות שעברה הדמוקרטיה באיטליה? אפשר להשתעשע ברעיון, אבל כדאי לזכור פרט שולי: שכנותינו אינן צרפת, אוסטריה ושוויץ המנומסות, כי אם לבנון וסוריה. 
 
לכן אפשר להבין את גדעון סער. הוא מדבר בנימוס, אינו מתיר את נצרות התותחים. הוא לא ממהר להאשים אף אחד כי הוא מבין שהמצב נוצר מהרבה כוחות מנוגדים, ומאתגר את תפקוד המערכת יתר על המידה. המציאות השתנתה וגם במערכת דרושים שינויים, אבל השאלה היא איך מגיעים לשם בלי שניקח על עצמנו חוסר יציבות שיוביל לסיכונים ביטחוניים ממשיים. זו הסיבה שסער מתנהל בצורה מדודה. שומר שבת, שומר על כבודו של נתניהו, ונשמר מהחיבוק שעיתונאי השמאל רוצים לתת לו. מהלך בין הטיפות, שלא לומר על ביצים.
 
בליכוד אומנם ממהרים להתנפל על כל מי שאינו מזמר עם המקהלה, אבל מגוחך שבאווירה התוקפנית והמתלהמת שבה התרגלנו לחיות, מישהו מתרגש מהמתקפה המכובדת והזהירה של סער.
 
הניסיון לצופף שורות בליכוד עבד עד כה, אבל אין לצפות לתמיכה לאומית רחבה אחרי הגשת כתב אישום על שוחד. זה לא יקרה. נבחרי הציבור סירבו להשתתף בהפגנות, ובצדק. וכבר שמענו את ראש עיריית רמת גן, הליכודניק כרמל שאמה הכהן, קורא לנתניהו להתפטר. בעקבותיו ידברו מן הסתם עוד ראשי רשויות מקומיות. גם מערכת החינוך לא תשתוק ולא תמהר להצדיע לשר זמני שלא קיבל את תפקידו מתוך אמון הציבור, אלא בגלל איזה דיל זמני. 
 
נתניהו אומנם הביא את הליכוד להישגים, אבל פעמיים לא הצליח להרכיב ממשלה, ורבים הסיכויים שלא יצליח גם בפעם השלישית. כבר אין לו מספיק תמיכה בציבוריות הישראלית. גם אם בהיבט המוסרי אפשר היה למצוא דרך להחליק לו את כתבי האישום, בהיבט הפוליטי, כל עוד הוא בראש הליכוד אין מוצא. סער הוא הראשון שהבין שציפוף השורות נגמר כי דרושה טקטיקה פרקטית.