בשבוע שבו צוין בישראל יום המאבק באלימות נגד נשים, יצאה מרים לחופשי. לפני 14 שנה היא נשארה עם שלוש בנות קטנות. בעלה עזב אותה, ברח מהארץ, כשהוא מותיר אחריו חובות ואישה עגונה. במשך כל השנים הללו לא הצליחו מרים והרבנות לאתר אותו, ובכך נגזרו עליה חיים ללא חירות, ללא זוגיות, וכשהרתה - קיבלה החלטה להפיל את העובר, כדי לא ללדת ממזר.

סרבנות גט גם היא אלימות. אלימות בחסות הדת. זה פחות מוחשי מאגרוף לפנים, משאיר פחות סימנים על הגוף, אבל מצלק את הנפש לא פחות. הסרבנות היא פגיעה בזכותה הבסיסית של אישה לקיים זוגיות ולהקים משפחה חדשה. אי־נתינת גט היא שליטה כפויה על חייה של האישה, היא לקיחתה בשבי.

לא ניתן להעריך במדויק כמה נשים עגונות ומסורבות גט יש כיום בישראל. לפי דוחות שמפרסמת הרבנות מדי שנה, יש כ־400 נשים כאלה. העניין הוא שמי שמחליט מתי אישה מוגדרת כמסורבת גט היא הרבנות עצמה, והאינטרס שלה הוא להקטין את ממדי התופעה. אין קריטריונים ברורים שיכריעו אם מדובר בתיק גירושים רגיל או במקרה של מסורבת גט. כך לדוגמה, מספר השנים שעברו מאז שהליך הגירושים נפתח אינו פרמטר שמובא בחשבון. מדובר בהחלטה שרירותית של הדיינים בתיק.

בנוסף, אין לדעת כמה תיקים נסגרים מדי שנה ומאיזו סיבה. תיק ייסגר ברבנות אם במהלך שנה לא התקיימה בו פעילות, זאת אומרת שנשים עגונות רבות, שנותרו ללא תקווה והרימו ידיים, יופיעו במסוף המחשב של הרבנות כתיק סגור.

נשים עגונות ומסורבות גט מתמודדות עם בדידות חונקת, קשיים כלכליים וילדים שחוו נטישה. מדובר בתופעה שחוצה מגזרים. הן דתיות וחילוניות, עובדות ניקיון ומנכ"ליות. הן מתגוררות בארץ או ברחבי העולם, כולן יהודיות, כולן נישאו כדת משה וישראל, כולן כלואות בחיי נישואים בניגוד לרצונן, ולא יכולות להמשיך הלאה. המפתח לחופש שלהן נמצא בידי האיש שאיתו עמדו תחת החופה.

באופן שגוי, יש נטייה לחשוב שרק נשים במגזר החרדי סובלות מהתופעה, אך חשוב לדעת שגם לנשים הכופרות ביהדות ובמסגרות בכלל יש קושי להסיר מעליהן את כבלי המערך המדכא הזה, משום שהן חוששות שהצאצאים שלהן ישלמו את המחיר.

לאחרונה עלתה לשידור בכאן 11 סדרת הדרמה "מתיר עגונות". הסדרה מצליחה לחשוף את התופעה המבישה הזאת ולהעלות אותה לסדר היום. אבל בחיים עצמם המציאות הרבה פחות פוטוגנית. את אביב אלוש, שמשחק בסדרה סוג של ג'יימס בונד לאיתור בעלים סוררים, מחליף אגף העגונות, שתקציביו לא ידועים והיכולת שלו להתמודד עם הבעיה מוגבלת. כך למשל, גבר שברח לחו"ל ואפילו הקים משפחה חדשה ועדיין מסרב לתת גט לאשתו, לא יכול להיות מוסגר לישראל, מאחר שהסכמי הסגרה מחייבים שהעבירה תוגדר כפלילית גם במדינה שבה הוא נמצא, וזה כמובן לא תופס בנושאי הלכות הדת היהודית.

את הנשים האלה מלוות ברמה המשפטית והשיקומית עמותות חשובות כמו מבוי סתום ויד לאישה, השייכת לרשת אור תורה סטון, ומטפלות מדי שנה ביותר ממאה תיקים ונלחמות למען שחרורן של הנשים. הן מתקיימות מתרומות ומתקשות לעמוד בעומס, ואם לא יימצא בקרוב פתרון כולל לבעיית העגונות ומסורבות הגט, מעגל הנשים הסובלות רק ילך ויגדל.

כבלים עתיקים

במאה האחרונה הצליחו נשים להשיל מעליהן כבלים עתיקים שאפיינו סדר חברתי פטריארכלי, שהפקיד את חירותן בידי הממסד הגברי. סרבנות גט היא שריד מהזמן האפל הזה. כמה עצוב הדבר שדווקא נציגי העם הנבחר עושים שימוש בכסות היהדות וממסדים אלימות כלפי נשים, במיוחד כאשר ישנם פתרונות הלכתיים המאפשרים לשים קץ לסבל הזה.

מסע שעשיתי השבוע בקרב יודעי הלכה חשף בפניי שאין לדבר הכרח הלכתי וישנם פתרונות, שמישהו בוחר להתעלם מהם. בעבר, עוד בטרם יצאו הגברים לקרב, הם היו מפקידים גט על תנאי. כך למשל במקרה של דוד ובת שבע. גם הרב עובדיה יוסף שחרר מאות נשים עגונות לאחר מלחמת יום הכיפורים, ויש גם הסכמי קדם־נישואים שמסדירים את הנושא. הרבנות יכולה להכניס את הנושא כחלק מהליך רישום הנישואים.

ההתעקשות של הממסד הרבני להתעלם מהפתרונות רק מוכיחה שמי שחושב שמדובר בענייני דת טועה. לא הדת משרתת את האדם במקרה זה, אלה בני האדם משתמשים בדת כדי להמשיך לקיים פרקטיקות שמחבלות בסיכוי לשוויון מגדרי ומשאירות את השליטה בנשים בידי הגברים.

על הממסד הדתי להתעדכן ולהשיל מעליו את סט הערכים העתיק והלא רלוונטי הזה, שגורם לעוול בלתי נתפס, שכל קשר בינו לבין היופי שביהדות רחוק כמרחק השמיים מן הארץ. עליהם להבין שמי שמונעים מההלכה להתקדם עם הזמן ועם ההתפתחות האנושית, מרחיקים את היהדות מבני האדם, גם מאלה שאוהבים אותה ומרגישים שייכים אליה.

נסו לחשוב על הדברים בצורה הבסיסית ביותר. בני האדם זקוקים לוודאות כדי להתנהל. דמיינו מצב של חוסר ודאות מוחלט בשאלות המהותיות של החיים, כשהמפתח לאושר שלכם נמצא בידיו של מי שמבקש רק לאמלל אתכם ולגזור עליכם חיים של בדידות וקושי.

tguvot@maariv.co.il