7,000 המפגינים שנקהלו ביום שלישי בערב ברחבת מוזיאון תל אביב לא היו ליכודניקים. הם היו ביביסטים. ליכודניקים אוהבים את מדינת ישראל ולא ירימו עליה יד. אם תוצב בפניהם הברירה בין המדינה למנהיג, הם יבחרו במדינה.

ליכודניקים זה מנחם בגין, בני בגין, יצחק שמיר, משה ארנס, דוד לוי, דן מרידור, לימור לבנת, מיכאל איתן, דן תיכון, ועוד שורה ארוכה־ארוכה של אנשים שהתחנכו על ברכיה של תורת ז'בוטינסקי. ליכודניקים הם פטריוטים ישראלים שיודעים שאין מדינה בלי מערכות משפט, אין ממלכה בלי שלטון חוק, ואסור לקעקע את מה שנבנה כאן בעמל רב אחרי אלפיים שנות גלות. ליכודניקים מאמינים בדמוקרטיה ומתרחקים מעבודת אלילים. מה שראינו ביום שלישי בערב ברחבת המוזיאון בתל אביב רחוק ממורשת ז'בוטינסקי ומערכי בית"ר בערך כמו שציוצי יאיר רחוקים ממכתבי יוני (נתניהו).

מה שראינו בערב הקשה הזה בתל אביב זה ביביזם גולמי, טהור, עשוי כולו שנאה צרופה ועטוף הסתה לוהטת. "תבואו ביום שלישי", קרא נתניהו לתומכיו בסוף השבוע, והם באו. לא רבים מדי, אבל גם לא מעטים. הם באו לדרוש, בשמו של המנהיג, לחקור את שי ניצן, לאסור מיד את ליאת בן־ארי, להכרית מעל פני האדמה את השמאלנים ולהשמיד את התקשורת. אנשים שמאמינים בכל לבם שאביחי מנדלבליט ורוני אלשיך כרתו ברית עם "שונאי ישראל" והתקשורת כדי להדיח את המשיח.

עד לאחרונה הייתה התופעה הזו נחלתם של מתי מעט, הזויי מלכות בשולי השוליים של הסהרוריות הישראלית: התפיסה שבנימין נתניהו הוא "שליח האל", או אפילו התגלמותו עלי אדמות. בשנה־שנתיים האחרונות היא מחלחלת למרכז הבמה. "אלוהים נגע בו", אומרים החסידים הנלהבים ומאמינים שאכן מדובר במשיח והם חמוריו. זה החל במעשייה האורבנית ההיא שלפיה הרבי מלובביטש בכבודו ובעצמו משח בזמנו את האדמו"ר מבלפור לשליחותו האלוקית, ומאז כל השאר היסטוריה וכל השמאלנים בהיסטריה.

הטור המלא מפורסם במעריב סופהשבוע