"ההאשמות נגד נתניהו מוסיפות למהומה הפוליטית בישראל", כך קבעה הכותרת הגדולה שהתנוססה באחרונה על העמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס". למחרת, באותו עיתון, פורסמה כתבת תחקיר שעסקה בפרטי כתבי האישום נגד ראש הממשלה תחת הכותרת "אחדים תומכים בנתניהו, אבל ההאשמות מביכות אחרים". וביום שלאחר מכן הכריז דיווח ארוך בעמוד פנימי: "נתניהו מתעמת עם יריבים במפלגתו". וכך, במשך שלושה ימים ברצף פרסם העיתון האמריקאי בהבלטה ובהרחבה דיווחים על המשבר בזירה הפוליטית הפנימית בישראל.

עיתונים מובילים בארה"ב לא פיגרו אחריו: ה"וושינגטון פוסט" ו"לוס אנג'לס טיימס" פרסמו דיווחים ופרשנויות על המתרחש בישראל. בתוכניות חדשות בערוצי הטלוויזיה הארציים עסקו פרשנים בניתוח מצבו של נתניהו והעריכו את עתידו הפוליטי.

החדשות מישראל מרתקות, אך הן לא מחמיאות למדינה. אי אפשר להתעלם מהמידע, אבל אפשר לשתוק. יותר מזה, כנראה עדיף לשתוק. זה מה שיהודי הקהילה האמריקאית עושים. ראשי ארגונים יהודיים, עסקנים ותיקים, רבנים ופעילים קהילתיים קוראים את הכתבות, צופים בדיווחים הטלוויזיוניים ומתעדכנים על מצוקתו של נתניהו ועל חוסר היכולת של מנהיגי המפלגות בישראל להגיע להסכם להקמת ממשלה חדשה. בשיחות עם פוליטיקאים ישראלים הם שומעים על ההתקפות של ראש הממשלה על מוסדות המדינה. אבל הם שותקים. אף לא מילה, אף לא התייחסות, גם לא ברמז.

זו לא בדיוק תכונה יהודית. לא מדובר בעיקרון הנשמר בממסד היהודי המאורגן שלפיו לא מתערבים בענייניה הפנימיים של ישראל. הדממה אינה מבטאת הפעם את הזהירות שנוקטים ראשי ארגונים יהודיים, שמבקשים שלא להיתפס כמי שאומרים בגלוי ובפומבי לפוליטיקאים בישראל מה לעשות ואיך להתנהג. אבל בשיחות פרטיות התמונה משתנה. "בשם אלוהים, מה קורה בישראל? הפוליטיקאים יצאו מדעתם?", אומר אחד מבכירי הקהילה היהודית. "נכון שאנחנו לא מתערבים בעניינים הפנימיים בישראל. אך הפעם אנחנו לא מתערבים משום שמה שקורה שם הוא בושה וחרפה".

אחד היחידים שמוכנים לדבר בגלוי על המצב הוא סימור רייך, פרקליט יהודי ודמות אהודה בקהילה, שכיהן בעבר כיו"ר ועידת הנשיאים היהודים: "מפחיד ומטריד מה שקורה בישראל", הוא אומר. "ראש הממשלה מדבר על מרד, על הפיכה נגדו. משמיץ מוסדות מדינה. מה שמטריד במיוחד הוא שאת אותן התבטאויות נגד מוסדות המדינה שומעים בוושינגטון מהנשיא דונלד טראמפ. ירושלים לומדת מוושינגטון. הישראלים לומדים מהרפובליקנים. ובסוף, הן בירושלים והן בוושינגטון זאת סכנה לדמוקרטיה. חברי הליכוד חייבים לומר לנתניהו לחדול מדיבורים כאלה".

גם אריק יופה, לשעבר נשיא התנועה הרפורמית ופעיל בחיי הקהילה, מדבר, והוא תוקף את שתיקת הארגונים היהודיים. "הפדרציות, הוועד היהודי האמריקאי, הליגה נגד השמצה והארגונים הדתיים מתנהלים לפי עיקרון של ריחוק מענייניה הפנימיים של ישראל. זה הנימוק שלהם. דעתי שונה: המשבר הנוכחי בישראל חמור. ראש הממשלה תוקף את מוסדות המדינה שהוא עומד בראשה, והארגונים היהודיים, שמתיימרים להיות אלופי התמיכה בישראל, שותקים בעת שראש הממשלה קורע ומערער כל מערכת וכל מוסד שהציונות והמדינה תלויות בקיומם".

עמי הירש, רב בית הכנסת הרפורמי "סטפן וויז", הידוע כמעוז של פעילות ציונית, מסביר כי אי אפשר עכשיו להימנע מלהתבטא על מה שקורה בישראל. "יש בקהילה תסכול גובר וחששות שישראל איננה מסוגלת לפתור את הקיפאון הפוליטי וגם דאגה שישראל תיאלץ ללכת לבחירות בפעם השלישית", הוא מבהיר. "המשך הקיפאון הפוליטי מתסכל ומסוכן ועלול להעמיק את הפגיעה ביחסים עם הקהילה היהודית. זה מצב שיכול להוביל להחרפה במתיחות בין ישראל לקהילה, שכבר הגיעה לרמה חמורה".

# # #

את האישים הפוליטיים המעורבים במאמצים להרכיב ממשלה בישראל הקהילה היהודית בארה"ב לא ממש מכירה. גם על בני גנץ הם יודעים מעט מאוד, אף

שהוא עומד בראש המפלגה הגדולה בישראל ונתפס בעיניהם כאלטרנטיבה לנתניהו. אביגדור ליברמן הוא כמעט אלמוני. גדעון סער כלל לא מוזכר בשיחות. ראשי המפלגות החרדיות הם אישים עלומים. מי שמככב בשיחות הוא כמובן בנימין נתניהו.

לכל מנהיג ובכיר יהודי בניו יורק יש מה לומר על נתניהו. אבל לא לזכותו ולא לטובתו. בלי קשר למשבר הנוכחי בישראל, נתניהו איננו דמות אהודה בקהילה. אילו ראש הממשלה היה מתמודד בבחירות בקהילה היהודית בארה"ב, הוא לא היה עובר את אחוז החסימה. בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים הוא במעמד של אישיות בלתי רצויה.

גדעון סער. קרדיט: מרק ישראל סלם

"נתניהו איש מוכשר, יעיל ובעל ניסיון שלטוני, אבל לדעתי עבר זמנו", סבור רב אורתודוקסי, פעיל קהילתי ידוע בניו יורק. "בהתנהגותו האובססיבית הוא גורם מזיק בפוליטיקה הישראלית ומוציא שם רע לישראל בקהילה הבינלאומית. ואני אומר זאת כמי שמצדד בהשקפות ימניות".

לדברי הירש, "רבים בקהילה, גם בהנהגה, הגיעו למסקנה שימיו של נתניהו כראש ממשלה בישראל ספורים. ההרגשה הרווחת היא שזמנו עבר. אף אחד לא רוצה לראות ראש ממשלה בישראל עומד למשפט ונענש. זה עצוב. אבל בד בבד רבים בקהילה מצפים לדמות חדשה בראשות הממשלה ולעידן חדש בישראל".

בכירים בקהילה היהודית מעריכים כי מה שמתחולל בישראל - המחלוקות, הפילוג, גילויי השנאה וההסתה בין המפלגות - משפיע גם על היחסים בינה לבין הקהילה היהודית בארה"ב. "החדשות מישראל והדיווחים על המריבות המכוערות בין ראשי המפלגות מזינים ומעצימים את תחושות הניכור והריחוק בין ישראל לקהילה הגדולה", אמר רב אורתודוקסי.

יש בשתיקה כלפי המתרחש בישראל זווית שאינה מחמיאה לקהילה. היא חושפת את ההתערערות במעמדם של הארגונים היהודיים ואת השפל במידת השפעתם בקרב הציבור. אין כיום בקהילה הגדולה בארה"ב אף לא ארגון יהודי אחד שהוא במעמד של גורם משפיע, שנחשב למקובל ומוסמך בקרב היהודים. אין כיום ביהדות אמריקה אף לא דמות אחת של מנהיג מוכר ובעל סמכות שבכוחו להציע, ליצור ולהחליט מה יהיה סדר העדיפויות של הקהילה.

"לרפורמים אין מנהיג בשיעור קומתו של אלכסנדר שינדלר המנוח, שהיה מקובל ואהוד גם בקרב האורתודוקסיה", קובל עסקן קהילתי ותיק בניו יורק. "למחנה החסידים והחרדים אין כיום דמות שמתקרבת למעמד ולמוניטין שהיו לרבי מילובביץ'. בישראל תקום בסוף ממשלה, אך אינני רואה שלקהילה היהודית תקום בעתיד הקרוב מנהיגות מובילה".

tguvot@maariv.co.il