מאז מינה קליגולה את סוסו לסנאטור ואהוד ברק את שלמה בן עמי להיות השר האחראי לביטחון הפנים, לא היו מינויים מופרעים וחסרי אחריות כמו מינויי נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לשרי ביטחון. שניהם היו לבנים אקראיות בקמפיין השרידות של בנימין נתניהו, כשהם מנצלים את חולשותיו, הפאניקה שלו וחוסר האחריות הגמור באשר לתוצאות מעשיו. בנט איים איום חלול בחבירה לגנץ, ונתניהו בפאניקה הקריב את משרד הביטחון. לפחות לפי ציוץ של יאיר נתניהו בטוויטר, ליברמן דרש בזמנו את מינוי וינשטיין ליועץ המשפטי. נכון או לא נכון, וינשטיין אכן מונה ולמעשה ניקה את ליברמן, שסלל את דרכו כמה שנים אחר כך למשרד הביטחון אחרי הדחת בוגי יעלון.

היתרון הוא שברגע שבו נתניהו הפך את התפקיד לפתרון פוליטי עבור שרידותו, הפכו הרמטכ"לים גדי איזנקוט ואביב כוכבי לשרי הביטחון האמיתיים. ברגע שבו ליברמן ובנט תפקדו על תקן תומכי לחימה של נתניהו, גם שיקולי הביטחון הפכו להיות שיקולי הקידום הפוליטי של שרי הביטחון. ליברמן ניסה לנקות את עזה, נכשל ופרש לפני שיהפוך סופית להיות האיש שהורג את הנייה במו פיו. בנט מנסה מימיו הראשונים בתפקיד לקושש מנדטים וכבר אישר תכנון שכונה יהודית במתחם השוק בחברון.

רחוב השוהדא אגב תפקד כשוק עד אמצע שנות ה־90. ב־94', בעקבות טבח מערת המכפלה, במקום לפנות את היישוב היהודי בחברון, פונו דווקא ערביי השוק. במקום להסדיר במשפט ובהסדר את זכויות היהודים בשוק ובמקומות הקדושים בחברון, ניתן האות לייהוד חברון ורק כניעתו של נתניהו לערפאת ולנשיא קלינטון בוואי פלנטיישן עצרה את תהליכי הפרא של המתנחלים. הרעיון שבנט אימץ הוא להרוס את חנויות הפלסטינים בשוק כדי לסדר רצף יהודי ממערת המכפלה לשכונת אברהם אבינו.

אחד מתפקידיו הרגישים ביותר וחסרי המשמעות של שר הביטחון הוא לטפל בעניין העצורים והחללים. בניסיון להוכיח שמטאטא חדש עובד טוב יותר הצהיר בנט שאצלו "לא יוחזרו גופות מחבלים מארגוני טרור שאינם חמאס גם ביהודה ושומרון". זה אכן שינוי ממדיניות הסחר המקובלת בגוויות ומעבר לספסור בגוויות. הרי ברור שלא אנחנו ולא חמאנחזיק לנצח בגוויות, ובנט פשוט מעלה את המחיר.

במעריב דיווח טל לב רם כי "בעיתוי הנוכחי הצהרות על הצורך במדיניות חדשה מול איראן בסוריה, שינוי מדיניות לכאורה בדרום, מדיניות חדשה בנושא השבת גופות מחבלים והחלטות לגבי הבנייה בחברון - כשכל זאת מתקיים בתקופה כל כך קצרה - גוררות ביקורת על חוסר ענייניות מקצועית לכאורה בהצהרות השונות, בשל שיקולים פוליטיים". בגדול, בנט לא אכזב. הוא גילה "חלון הזדמנויות בגין חולשת המשטר האיראני". הזדמנות למה? לעוד תקיפה חסרת תועלת, או אולי למלחמת מצווה בקנה מידה תנכ"י. אז תרגיעו. יש מבוגר אחראי. הרמטכ"ל כוכבי.