החיים בדרך כלל עוברים במקטעים קטנים ומוגדרים, מהקטן לגדול. דקה אחר דקה, שעה אחר שעה, שבוע, חודש וכך הלאה. ככה אנחנו, בני האדם. מוכרחים לתחם כל דבר. ביחידות של זמן, בתוויות, במשבצות ברורות. לעתים נדירות קורה שהיחידות הגדולות מאפילות על הקטנות. השנים מתלבשות על יחידת הזמן הקטנה הזו. והזמן, כך אומרים לי כולם בהתמדה, מרפא. אבל מה אם הזמן רק מגלה עוד דברים שנערמים לכדי כאב אחד שמסרב להרפות?

לפני קצת יותר מחודשיים איבדנו את חמי, אביו של האיש שלי וסבא של ילדיי, הזמן שחלף מאז נדמה לי כמו קפסולת זמן אימתנית שמאיימת לבלוע את החיים שלנו. כל יום הופך לאתגר בפני עצמו. בהתחלה חשבתי לעצמי עד כמה חכמה הדת היהודית, שמסדרת את האבל באופן הדרגתי. זה מתחיל בלום רגשי כבד מאוד שניחת על הלב: קודם האובדן, ואז מיד הקבורה היהודית שלא מותירה מקום לספק. מעפר באת ואל עפר תשוב, היא אומרת. בירושלים זה עוד יותר פתאומי. לא מלינים את המת הרי, כך שהוא מובא לקבורה באותו יום בדרך כלל.

מצד אחד, אני לא מקנאה בילדים שלי שפגשו את הקבורה היהודית בגיל כל כך צעיר, ועוד של הסבא היקר שלהם. באמת, למה זה מגיע להם בכלל. מצד שני, זה שיעור חשוב לחיים, שנובע מהתפיסה העיקשת והבלתי מתפשרת של קדושת החיים. והרי אם החיים קדושים, המוות לא יכול להמשיך לשחק תפקיד שיפגום בהם. הוא מוכרח לרדת מהבמה, ומה אם לא הדרך הזו, הפשוטה, שאומרת עד עכשיו האדמה נתנה לך מטובה, עכשיו תורך להחזיר, ומעמידה את הדברים באופן חד, כואב וברור?

אחר כך מגיעים ימי השבעה. שבעה ימים שבהם מדברים ומדברים על החי המת. זה שהיה ועזב בן־רגע. מגלים אותו מחדש. מספרים על ילדותו, על בגרותו, על הבחירות שלו בחיים – הטובות והפחות. ואז חודש, ואז שנה. מה שבין לבין, הוא האתגר הגדול. אז יש לנו את ההדרגה החכמה הזו, אבל לא פחות ממנה, יש את מה שהזמנים שבין הזמנים מביאים איתם. למשל גילויים מפתיעים.

איכשהו יצא שדווקא השבוע, על רקע ההפגנות מול בית ראש הממשלה ובכיכר רבין, ועל רקע המאהל שהקים פרופ' יורם יובל בגן העצמאות, הגן שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו כאן בירושלים, העיר הכי פולמוסית בעולם כולו, התיישבתי לקרוא בשקט מכתב שמצאנו במפתיע בין חפציו של חמי האהוב. מוזר מזה, השבוע מצוין יום הזיכרון לראש הממשלה דוד בן גוריון.

דוד בן גוריון. צילום: אינג' אימוג'ידוד בן גוריון. צילום: אינג' אימוג'י

 

תל אביב, ג' סיון, תש"ח
שלום רב לניר ויץ

קיבלתי מכתבך בשמחה. הכרתי היטב סבא שלך. עצתך בדבר משלוח מזון לירושלים טובה מאוד בעיני. גם ניסינו כבר לעשות אותה ושלחנו אתמול, עוד לפני שביתת הנשק, מזון לירושלים. הידעת כיצד? לקחנו שלוש מאות חיילים, העמסנו על גבם שקי קמח והם העבירו אותם בנקודה אחת שהיא בידנו עד נקודה שנייה, ומשם במכוניות לירושלים. העמסנו גם על גבי פרדות מזון והעברנו באותה הדרך, ואני מקווה שילדינו ישבעו לחם וגם עוגות. נקיים גם בקשתך השנייה – וירושלים תהיה לנו. דוד בן גוריון.

המכתב של בן גוריון לניר ויץהמכתב של בן גוריון לניר ויץ

המכתב הזה, 88 מילים כתובות בכתב ידו המסודר והמצויר של בן גוריון, הוא טקסט שצריך ללמוד בבתי הספר, כך הרגשתי. הוא נשלח בעיצומה של מלחמת העצמאות, יום לפני ההפוגה הראשונה. יש בו מענה לדאגה כנה של ילד אחד בן 8, שחרד לשלום התושבים הרעבים בירושלים. יש בו מלחמה על מדינה בת יומה. ירושלים, כותב לו בן גוריון, אינה לנו. הוא מקווה שתהיה לנו. שום דבר לא מובן מאליו. יש בו ראש ממשלה שמשיב לפנייתו של הילד. יש בו דאגה לעתיד הילדים כולם. יש בו ראש ממשלה שמבין שהוא עובד בשביל הציבור ודואג דאגה כנה לרווחתו, ויש את ניר, חמי, ילד ערני, אוהב ומלא סקרנות שרוצה לשנות את העולם, לא מהסס לכתוב אל ראש הממשלה שלו – ומקבל תשובה מנומקת ועוטפת. לא בציוץ בטוויטר, לא באמצעות צוות יועצי תקשורת מתחילים, אלא עם ראש ולב, עט ונייר. כל מילה שקולה. ויש את ניר, הילד שצמח להיות סב ילדיי וחמי האהוב, הילד שהלך ולא יחזור.

קריאה ראשונה

כל כך הרבה הגדרות מילוניות הוצמדו למילה "אושר". כל כך הרבה משפטי חוכמה גובשו סביבו, ועדיין, הגדרת האושר היא עניין מתעתע. ויטאלי בוצ'אצקי הבין דבר פשוט: האושר הוא לא רק תגובה מיידית לסיפוק, אלא גם נטיעות לעתיד. הוא הציב לעצמו משימה: להיות האב הטוב ביותר לילדיו במשך שעה אחת ביום. אז הוא ישב וכתב ספר בשם "איך לגדל ילדים מאושרים", והצליח מאוד.

עכשיו הגיע תור הספר השני, "איך לגדל ילדים מאושרים - הדרך למעלה". התוצאה היא ספר נהדר, גדוש עצות וכלים מעשיים לצד דוגמאות. למשל, כיצד לגרום לילדים לא לחקות את התכונות הרעות שלכם ובו בזמן להשתפר בעצמכם: "בקשו מהילדים להעיר לכם. כך הם יבינו שתכונה מסוימת היא שלילית והסיכוי שבעתיד ירצו לאמץ אותה יהיה קטן". הוא מדגים: "קשה לי להתעורר בבוקר ואני עובד על זה קשה מאוד. תוכלי בבקשה להעיר אותי בבקרים אם ראית שאני ישן?", או: "לפעמים אני לא שם לב שאני מעלה את הקול שלי.

אשמח שתעירי על כך אם אני עושה זאת". שימו לב לאפליקציה שמלווה את הספר: GreatBoox, בעזרתה אפשר להוריד תרגילים, סרטוני השראה והעצמה וסיפורים מוקלטים שניתן להשמיע לילדים. "איך לגדל ילדים מאושרים - הדרך למעלה" מאת ויטאלי בוצ'אצקי; ספרי ניב; מחיר: 97 שקלים

איך לגדל ילדים. צילום: סטודיו לב אריאיך לגדל ילדים. צילום: סטודיו לב ארי

המלצתרבות

דווקא בעידן שבו נדמה שהמילה "קסום" מיצתה את עצמה, איזו הילולה מתרחשת ביער הקסום. חגיגה שמופקד עליה רובי השדון הפרחוני, בהשתתפות הילדים שבקהל. בכל שנה נערכת ביער חגיגה, אך הפעם המכשפה הבכיינית שלא הוזמנה מחליטה לנקום ולכשף את באי המסיבה. רובי יוצא למסע אל הקוסם הלבן כדי להציל את חבריו מהכישוף.

50 דקות של הנאה, מוזיקה ושמחה לבני 3־7 עם סיפורים ומפגשים צבעוניים מבית תיאטרון קליפה.

יוצר ומבצע, תלבושות ותפאורה: עודד צדוק. מוזיקה מקורית ועריכת פסקול: יואב טלמור. סאונד ותאורה: יונתן קונדה. בובת ינשוף: לי מאיר.

"סיפורי היער הקסום", תיאטרון קליפה, תל אביב; שבת, 7.12 ב־11:30; כרטיסים: 50 שקלים באתר התיאטרון או בטלפון 03־6399090

50 דקות של הנאה. צילום עודד ברנח50 דקות של הנאה. צילום עודד ברנח