השבוע הזה לא היה נוח לתעמולה. זה התחיל בתוצאות מבחני פיז"ה. תיראו מופתעים - תלמידי ישראל ירדו בניקוד ובדירוג למקום ה־29 מתוך 37 מדינות. מכיוונו של שר החינוך בקדנציה הקודמת, נפתלי בנט, נרשמה דממה דקה. אסור להפריע לו. זה כשלושה שבועות הוא עסוק בביטחון, ומה לו ולזוטות כמו החינוך, משרד שהיה מופקד עליו ארבע שנים והביא לתוצאות כאלה. מזל שמחליפו לתקופת המעבר, שאלוהים יודע כמה זמן תימשך, הפיג את הדאגה. רפי פרץ הבטיח לבדוק את הנושא ולהקים ועדה.
 
בנט כל כך עסוק, עד שהוא לא מצא זמן להתייחס לנתוני הגיוס המפוברקים של חרדים לצה״ל. גם זה מאוד לא טוב לתעמולה, ולפחות הפעם יש תירוץ טוב - זה אכן לא קרה במשמרת שלו, אלא במשמרת של שר הביטחון לפניו, אחד בנימין נתניהו. ממנו זה באמת מוגזם לצפות לתגובה בעניין. מה? מה פתאום? הוא הכי עסוק מכולם בתעמולה, שתנסה לשכנע שהוא לא האשם העיקרי בכך שאין ממשלת אחדות, ושאף שכתבי האישום נגדו הם כבר עובדה מוגמרת, שדורשת התמודדות משפטית, יש לו מנדט לרוץ שוב לבחירות בראשות הליכוד, להתמודד בדרך עם פריימריז מול גדעון סער, שנתמך על ידי ראשי רשויות באיו"ש, ולטעון איכשהו, שגם כנאשם בפלילים מגיע לו צ׳אנס להיכשל שוב בהקמת ממשלה. חוץ מזה, גם אילו היה לו זמן, אין טעם להגיב. כל תגובה בעניין תהיה מאוד לא טובה לתעמולה.
 

רק שמאחורי התעמולה המשומנת יש מציאות, ובמציאות יש בלוף גדול ששמו ״גיוס חרדים לצה״ל״. גם לפני המידע המרעיש על זיוף המספרים, ידענו שהגיוס לא עומד ביעדים. יותר מזה - הוא נמצא בירידה, על אף הספירה היצירתית. עכשיו מתברר שגם חיילים שאינם חרדים נספרו כחרדים, כדי שלא נתמודד עם האמת. אבל האמת, יש לה תכונה מעצבנת כזאת - בסוף היא מרימה ראש ויוצאת.
 
המשמעות האמיתית של הסיפור אינה הזיוף, המטריד מאוד בפני עצמו, אלא המקום שבו אנחנו תקועים עם שתי האוכלוסיות שמאיימות על עתידנו כמדינה, אם לא נשכיל לשלב אותן בצורה טובה. לכל אוכלוסייה יש הסיפור שלה, אבל שתיהן מיוצגות על ידי ח״כים שלא משליכים את יהבם על מטרת השילוב ועתיד המדינה אלא על מטרות אחרות. אחת מהאוכלוסיות הללו מיוצגת על ידי הדבק שיוצר את הבלוק - אותו בלוק שמנע ממשלת אחדות ושמוליך אותנו לבחירות שלישיות. גם להם לא היה משהו לומר בעניין מספרי הגיוס. אולי זה לא הכעיס אותם, או לא נראה להם מספיק בעייתי, אבל יש להניח ששתיקתם נובעת בעיקר מהעובדה שזה ממש לא טוב לתעמולה. 
 
רק שאי אפשר יותר לטאטא את הבעיה הזו מתחת לשטיח. אלף ספינים לא יעלימו אותה, וגם לא התעלמות. לפי תחזית הלמ״ס, החרדים, שמהווים היום כ־12% מהאוכלוסייה, יהוו 32% ממנה ב־2065. זהו העתיד, וככה הוא נראה. יהיה מי שיגיד ובצדק, שכל סיפור הגיוס הוא פספוס וגם הוא רק משרת תעמולה של מפלגות אחרות, כי מה שחשוב זה שילוב חרדים בעבודה. אז הנה הנתונים: ב־1995 שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד על 58.5%. ב־2015 הוא עמד על 51.2%. ב־2018 הוא ירד ל־50.2%. 2019 עוד לא נגמרה, אך כרגע המספר עומד על 48.3%. לא צריך לימודי ליבה כדי להבין את המגמה. 

בלוף גיוס החרדים. האמת בסוף מרימה ראש. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90בלוף גיוס החרדים. האמת בסוף מרימה ראש. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בעוד אנחנו מדברים השכם והערב על ״פסילת ציבורים שלמים״, אלו בעצם המפלגות החרדיות שפוסלות את הציבורים האלה משוק העבודה. בעוד אנחנו מקשקשים את דפי המסרים, מתעלמים ממה שלא בא לנו בטוב ומפליגים בשבחי הבלוק, מה שעומד מאחוריו הוא דיל פוליטי. דיל, שעל פיו העסקנים החרדים יתמכו בראש ממשלה עם כתבי אישום בשל ״חזקת החפות״, ויתלוננו על ״פסילת ציבורים שלמים״, כשידברו בגנות ממשלת אחדות, שתפסיק להיכנע לתכתיבי המפלגות החרדיות. כך, בתקווה, ציבורים שלמים ימשיכו להיפסל מגיוס לצה״ל ומהאפשרות להפסיק להיתמך מתקציבים ציבוריים. זה פשוט נוגד את ערכי היהדות.
 
בשר מבשרנו

אם כבר ערכי יהדות, במבחני פיז"ה יש לכאורה במה להתנחם. הרי בקרב התלמידים היהודים הממוצע בישראל הוא מעל הממוצע במדינות ה־OECD, ומה שהוריד את הדירוג הוא הממוצע הנמוך כל כך של התלמידים הערבים. רק שגם זה לא נכון, כי מתוך כלל התלמידים שהתחילו ללמוד השנה, 20.3% הם חרדים. התלמידים החרדים אינם נכללים במבחני פיז"ה בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, שעוסקות בעבודת קודש הבלוק ולכן לא אומרים להן ״לא״. אין צורך בתחקיר מיוחד כדי להבין שגם נתוני התלמידים היהודים הם למעשה בלוף אחד גדול.
 
נוצר פה מצב מעניין - הח״כים הערבים הם בדלנים לעומתיים, אבל מאחורי התעמולה הרעילה לפחות עושים קצת מאמצים לצמצם פערים. הפער בין תלמידים ערבים ליהודים אומנם גדל, אבל החברה הערבית מתקדמת בחלק מהפרמטרים, בהשכלה גבוהה למשל. לעומתם, הח״כים החרדים הם ״בשר מבשרנו״, ו״אסור לפסול אותם״ או חלילה לראותם באופוזיציה לאיזו קדנציה אומללה. אבל הם הולכים ומתבדלים, הפערים גדלים מדי שנה עם הדמוגרפיה, ואין אפילו מי שימדוד בצורה אמינה, כדי שנדע עד כמה. זה פשוט לא טוב לתעמולה.
 
מה שכן - את המימון לעוד מערכת בחירות פח, שבה נכפיש מצד אחד ו״נפסול ציבורים שלמים״ מצד שני, מעבירים פה בשקט. השבוע הציעו בליכוד להעלות את יחידת מימון התעמולה למנדט מ־1.38 מיליון שקל ל־2.1 מיליון שקל. אחרי הכל - ככל שגוברות העדויות לבעיות, צריך להגביר מנגד את מסך העשן. כך אפשר גם להעביר בשקט יחסי העלאת שכר לחברי הכנסת שכלל לא עבדו, כי מה לעשות, לא הייתה מליאה ולא היו ועדות. אין מנוס מלראות שמשהו מאוד רקוב פה, בעוד שאנחנו עסוקים בהפרחת ססמאות. 
 
עם כל הכבוד לביטחון, בסוף הוא לא תלוי בצילומי ה"יוניקלו", אלא בהרבה אנשים מאחורי הקלעים, שעושים עבודה מצוינת, תודה לאל. מה שבאמת מאיים עלינו הוא הבעיה שלא נוגעים בה - הקיום החברתי והכלכלי המשותף במדינת ישראל. הזוי שבמקום ממשלת אחדות נלך לבחירות שלישיות, שגם אחריהן נבין שאין מנוס מממשלת אחדות. נוכח עקשנות הצדדים, הדבר הנכון לעשותו הוא להקים ממשלת אחדות לשנה אחת בלבד, שכל ייעודה יהיה לשנות את שיטת הממשל, כי המציאות טופחת על פנינו שוב ושוב, ומבהירה לנו שאי אפשר להמשיך לקיים את מסכת הבלופים הזאת. אחרי שנה, ועם שיטה שתאפשר הקמת ממשלה שתדאג לעתידנו במקום לעתיד התעמולה, לפחות יהיה טעם אמיתי לצאת שוב לבחירות.
tguvot@maariv.co.il