1. בחירות, רבותיי, בחירות. התסריט שעד לא מזמן נתפס כבדיחה גרועה הפך למוחשי ביותר. השבוע, בעוד הפוליטיקאים ממשיכים לדקלם "מאמץ אחרון", ישראל כבר מוצאת את עצמה למעשה במערכת הבחירות השלישית בתוך שנה. כל השאר - תפאורה בלבד. 
 
יש ספקים שעדיין ממתינים לתשלום החובות מבחירות ספטמבר, והמפלגות כבר מתארגנות להוצאה של מיליוני שקלים נוספים עבור הקמפיין החדש. אך מי ששוב יישא בהוצאות העתק הוא תקציב המדינה, קרי כולנו, האזרחים. בקיץ, כאשר צעדנו לבחירות מועד ב', השמיעו אנשי האוצר זעקות שבר. הם גילו כי תקצוב הבחירות יעמוד על כחצי מיליארד שקל, וכיוון שלאוצר אין מקורות מימון להרפתקה הזאת, יתבצע קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה. לא קשה לדמיין מה הם הרגישו השבוע, אחרי שכל התקוות לפתרון הפלונטר כמעט התאדו. אם הנס המיוחל לא יקרה עד 11 בדצמבר, הם ייאלצו להתכנס שוב ולהכין קיצוצים נוספים. לכולם יהיה רע, כולם יסבלו, אבל מי סופר? לעתים ההבטחות לבוחר גוברות על טובתו של אותו בוחר. 


למה בדיוק קיווה בנימין נתניהו כאשר הזמין את בני גנץ לפגישה נוספת בקריה בערב יום שלישי? הברקות מפתיעות לא היו שם. לדברי אנשי כחול לבן, "ביבי לא הציע כלום, שוב חזר על אותה נוסחה של 'אני ראשון, אתה שני והגוש בפנים'". בעוד אנשי הקוקפיט היו בטוחים כי מדובר בעוד סיבוב של משחק האשמות ושלנתניהו לא הייתה שום כוונה להגיע להבנות, בסביבת ראש הממשלה טוענים כי "נתניהו עשה כברת דרך ארוכה לקראת כחול לבן, ואם גנץ וחבריו לא יודעים להעריך זאת, זה מעיד שהם האשמים בהליכה לבחירות". 

לדברי אותם גורמים, בספטמבר נתניהו לא היה מוכן אפילו לשמוע על המילה "נבצרות", וכאשר שוחח עם מקורביו על רוטציה לא כדאי היה אפילו ללחוש לידו על משהו שהוא פחות משנה שלמה בלשכת רה"מ. מעמדת הפתיחה הזאת ועד הנכונות לרדת לקדנציה בת שישה חודשים בלבד, אומרים שם, נעשתה דרך ארוכה ולא קלה עבור נתניהו. יש סברה כי הוא התגמש בדרישותיו משום שהוא שוב שוקל אפשרות של עסקת טיעון, אך בסביבת נתניהו מכחישים בתוקף ואומרים כי "הסדר טיעון כלל לא נמצא על הפרק".
2. גם לנתניהו וגם לגנץ יש סיבות טובות לחשוש מבחירות נוספות. נתניהו נוהג לומר לאנשיו כי הליכוד רק יגדל, אך ספק אם הוא מאמין בכך. ואילו גנץ, שקובע אומנם בכל הזדמנות כי "כחול לבן לא מתפרקת ולא תתפרק", מבין כי כל עוד לא חלפו 21 הימים שניתנו לכנסת להרכיב ממשלה, ראשות הממשלה בהישג ידו, ומי שמונע אותה ממנו הם חבריו לקוקפיט. אמר לי מי שאמר השבוע: "כרגע זה תיקו: גנץ ואשכנזי נוטים לקבל את המתווה האחרון, שלפיו נתניהו יכהן ראשון במשך חצי שנה, ואז גנץ ייכנס לבלפור למשך שנה וחצי. לפיד מתנגד נחרצות. יעלון עושה לפעמים רושם של מתלבט, וגם חברי הכנסת שלו אומרים לו: 'כדאי להסכים למתווה - ממילא אם נלך לבחירות, נתניהו יישאר בבלפור בחצי השנה הקרובה'". עד כה כל שיחה עם יעלון הסתיימה במשפט הסיכום שלו: "עם נתניהו, ועוד עם כתבי האישום האלה, אני לא יושב". 
 
התיקו בקוקפיט יוצר בקרב אנשי הליכוד ספק תקווה ספק אשליה שהנס יקרה. "רק אם בוגי ישתכנע ויתמוך באחדות, יהיה לגנץ רוב בקוקפיט, והוא יהיה מסוגל לחתוך ולקבל החלטה. אפילו אם לפיד יישאר עקבי ויישאר מחוץ לקואליציה", אומרים שם. נכון ליום חמישי, התסריט הכמעט משיחי הזה נשאר בגדר הזיה.
 
הפגנת התמיכה בנתניהו. המצביעים ישמעו הרבה על הסכנה לשלטון הימין. צילום: אבשלום ששוניהפגנת התמיכה בנתניהו. המצביעים ישמעו הרבה על הסכנה לשלטון הימין. צילום: אבשלום ששוני


בכל אופן, ח"כ מיקי זוהר (שהשבוע זכה לשם "מיקי כהן" ערב המראת נתניהו לליסבון) החליט להפסיק להעמיד פנים. הוא גילה שהפור נפל ושהתאריך המוסכם על חברי הבלוק הוא 17 במרץ, שבוע לאחר פורים. מסירים תחפושות, הולכים לקלפי. עבור מי שהיה בקרבת נתניהו למחרת יום הבחירות האחרונות, צמד המילים "בחירות שלישיות" מוכר מאותו היום. כבר אז נאמר בבלפור שנפלה טעות, תקלה דרמטית: "אנשינו לא באו. דרושה מערכת בחירות נוספת, נילחם על כל קול ונביא אותם אל הקלפי". מי ששמע את זה אז בבלפור סבר כי הדברים נאמרו מתוך עייפות מהקמפיין המתיש. השבוע התברר שזה היה רציני לגמרי. 
3. לפני מספר ימים זומנו לבלפור כל אנשי הקמפיין של הליכוד. זה היה עוד לפני מאמציו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והרבה לפני המפגש של נתניהו וגנץ. בחדר שררה רוח לחימה. נתניהו קבע יעד לקמפיין חדש: "300 אלף בוחרים לא התייצבו ב־17 בספטמבר. כל אלה הם אנשינו, מצביעי הליכוד הפוטנציאליים. המטרה שלנו היא להגיע לכל אחת ואחד מהם, לשכנע ולגרום להם להצביע ליכוד". בניגוד לבחירות הקודמות, הפעם נתניהו נחוש בדעתו להיאבק על כל קול כדי להגיע ל־61 מנדטים ללא ישראל ביתנו. 

המשימה מורכבת, משום שלא רק מצביעי הימין ייאלצו לצאת מהבית ולשלשל "מחל" בקלפי - גם המצביעים הימניים יותר יצטרכו להירתם למשימה. לשם כך כבר נפתחו המגעים היזומים על ידי נתניהו ואנשיו מול כל בכירי הימין. השידוכים המיוחלים הם הימין החדש+זהות, והבית היהודי־האיחוד הלאומי+עוצמה יהודית. עברו הימים שבהם נתניהו הרשה לעצמו ללעוג לאמביציות של נפתלי בנט להנדס "ליכוד 2" על בסיס המפד"ל הקלאסי. נתניהו אינו סובל מהיעדרה של מודעות עצמית, ומבחינתו זהו צו השעה. הוא יודע כי לא מעט ממצביעי הימין רוצים ליכוד, אך לא רוצים אותו. אז אנא תתכבדו ותצביעו "הימין החדש", רק אל תישארו בבית. 

בקצה הימני ביותר של הסקאלה הכוכב העולה הוא איתמר בן גביר. אם לא יגיעו איתו להבנות, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' עלולים כלל לא לעבור את אחוז החסימה. הפעם זה אינו עניין שבינם לבינו. זה קריטי לנתניהו, והוא לא יוותר. בן גביר מצדו כבר התחיל ליהנות מהמומנטום, ומחיר כניסתו לבית היהודי יהיה בהתאם. 

איך ייראה קמפיין הליכוד? מי שחשב שאת שיא הלכלוך כבר ראינו, חי כנראה באשליה. זה יהיה קרב שלא לוקחים בו שבויים. קרב על השלטון, על החסינות ועל עתידו הפוליטי והאישי של נתניהו. בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לשמוע הרבה על "משפט דרייפוס 2020/2019", על הסכנה הממשית לשלטון הימין ועל האיום האיראני. אמרנו לכם, ולא האמנתם, יטיחו במצביעי הימין. לא האמנתם כאשר התרענו בפניכם על התיקו המסתמן, על כך שגנץ ולפיד יישבו עם
הרשימה המשותפת, על כך שאיווט כבר לא ימין, ועוד. כשצועקים "זאב זאב", יגידו בליכוד, לפעמים כדאי להאמין לזה. 

גם אנשי מערכת המשפט והתקשורת ימצאו את עצמם על הכוונת. ההפגנות בבלפור וברחבת מוזיאון תל אביב הן רק קדימון למה שקרב ובא. היריקות והקללות שספג יואב קרקובסקי, עיתונאי מקצועי, שקול ומוערך, עלולות להפוך לדפוס התנהגות של החלק המתלהם והאלים במחנה הימין. וזהו רק קצה הקרחון הנראה לעין, ימים ספורים לפני שהדמיון המטורף ייעשה למציאות.
tguvot@maariv.co.il