למה בדיוק קיווה בנימין נתניהו כאשר הזמין את בני גנץ לפגישה נוספת בקריה בערב יום שלישי? הברקות מפתיעות לא היו שם. לדברי אנשי כחול לבן, "ביבי לא הציע כלום, שוב חזר על אותה נוסחה של 'אני ראשון, אתה שני והגוש בפנים'". בעוד אנשי הקוקפיט היו בטוחים כי מדובר בעוד סיבוב של משחק האשמות ושלנתניהו לא הייתה שום כוונה להגיע להבנות, בסביבת ראש הממשלה טוענים כי "נתניהו עשה כברת דרך ארוכה לקראת כחול לבן, ואם גנץ וחבריו לא יודעים להעריך זאת, זה מעיד שהם האשמים בהליכה לבחירות".
לדברי אותם גורמים, בספטמבר נתניהו לא היה מוכן אפילו לשמוע על המילה "נבצרות", וכאשר שוחח עם מקורביו על רוטציה לא כדאי היה אפילו ללחוש לידו על משהו שהוא פחות משנה שלמה בלשכת רה"מ. מעמדת הפתיחה הזאת ועד הנכונות לרדת לקדנציה בת שישה חודשים בלבד, אומרים שם, נעשתה דרך ארוכה ולא קלה עבור נתניהו. יש סברה כי הוא התגמש בדרישותיו משום שהוא שוב שוקל אפשרות של עסקת טיעון, אך בסביבת נתניהו מכחישים בתוקף ואומרים כי "הסדר טיעון כלל לא נמצא על הפרק".
בכל אופן, ח"כ מיקי זוהר (שהשבוע זכה לשם "מיקי כהן" ערב המראת נתניהו לליסבון) החליט להפסיק להעמיד פנים. הוא גילה שהפור נפל ושהתאריך המוסכם על חברי הבלוק הוא 17 במרץ, שבוע לאחר פורים. מסירים תחפושות, הולכים לקלפי. עבור מי שהיה בקרבת נתניהו למחרת יום הבחירות האחרונות, צמד המילים "בחירות שלישיות" מוכר מאותו היום. כבר אז נאמר בבלפור שנפלה טעות, תקלה דרמטית: "אנשינו לא באו. דרושה מערכת בחירות נוספת, נילחם על כל קול ונביא אותם אל הקלפי". מי ששמע את זה אז בבלפור סבר כי הדברים נאמרו מתוך עייפות מהקמפיין המתיש. השבוע התברר שזה היה רציני לגמרי.
המשימה מורכבת, משום שלא רק מצביעי הימין ייאלצו לצאת מהבית ולשלשל "מחל" בקלפי - גם המצביעים הימניים יותר יצטרכו להירתם למשימה. לשם כך כבר נפתחו המגעים היזומים על ידי נתניהו ואנשיו מול כל בכירי הימין. השידוכים המיוחלים הם הימין החדש+זהות, והבית היהודי־האיחוד הלאומי+עוצמה יהודית. עברו הימים שבהם נתניהו הרשה לעצמו ללעוג לאמביציות של נפתלי בנט להנדס "ליכוד 2" על בסיס המפד"ל הקלאסי. נתניהו אינו סובל מהיעדרה של מודעות עצמית, ומבחינתו זהו צו השעה. הוא יודע כי לא מעט ממצביעי הימין רוצים ליכוד, אך לא רוצים אותו. אז אנא תתכבדו ותצביעו "הימין החדש", רק אל תישארו בבית.
בקצה הימני ביותר של הסקאלה הכוכב העולה הוא איתמר בן גביר. אם לא יגיעו איתו להבנות, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' עלולים כלל לא לעבור את אחוז החסימה. הפעם זה אינו עניין שבינם לבינו. זה קריטי לנתניהו, והוא לא יוותר. בן גביר מצדו כבר התחיל ליהנות מהמומנטום, ומחיר כניסתו לבית היהודי יהיה בהתאם.
איך ייראה קמפיין הליכוד? מי שחשב שאת שיא הלכלוך כבר ראינו, חי כנראה באשליה. זה יהיה קרב שלא לוקחים בו שבויים. קרב על השלטון, על החסינות ועל עתידו הפוליטי והאישי של נתניהו. בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לשמוע הרבה על "משפט דרייפוס 2020/2019", על הסכנה הממשית לשלטון הימין ועל האיום האיראני. אמרנו לכם, ולא האמנתם, יטיחו במצביעי הימין. לא האמנתם כאשר התרענו בפניכם על התיקו המסתמן, על כך שגנץ ולפיד יישבו עם
הרשימה המשותפת, על כך שאיווט כבר לא ימין, ועוד. כשצועקים "זאב זאב", יגידו בליכוד, לפעמים כדאי להאמין לזה.
גם אנשי מערכת המשפט והתקשורת ימצאו את עצמם על הכוונת. ההפגנות בבלפור וברחבת מוזיאון תל אביב הן רק קדימון למה שקרב ובא. היריקות והקללות שספג יואב קרקובסקי, עיתונאי מקצועי, שקול ומוערך, עלולות להפוך לדפוס התנהגות של החלק המתלהם והאלים במחנה הימין. וזהו רק קצה הקרחון הנראה לעין, ימים ספורים לפני שהדמיון המטורף ייעשה למציאות.