1. במסגרת הפרסומים המהללים ומשבחים את ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה פרסום שביבי יטוס ללונדון, שם ייערך כינוס של נאט"ו. על פי הפרסום, מטרת הנסיעה היא לפגוש את שר החוץ של ארצות הברית מייק פומפאו. רק שהאנגלים, שהגעת ראש הממשלה הישראלי לא תואמה איתם, הודיעו שמר נתניהו מתבקש לא להגיע, כי אין באפשרותם בהתראה כה קצרה לארגן את אבטחתו. היו מי שחייכו לשמע התירוץ. 

נתניהו הודיע שבמקום לאנגליה יטוס לפורטוגל, לשם אמור פומפאו להגיע לסדרת פגישות. במקביל להודעה על נסיעתו לפורטוגל יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה שעל פי הוראת "ביבי הגדול", בזמן היעדרו תהיה מירי רגב ממלאת מקום ראש הממשלה. 


מעולם לא היה הרכב מנצח ומדהים כזה: ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת התת־תרבות היא מירי רגב; שר הביטחון הוא נפתול תעלול בנט; שר המשפטים הוא אמיר אוחנה, שלא מפסיק להפציץ בצורה בוטה את מערכת המשפט; שר עבודה ורווחה - אין, כי השר האחראי למשרד החשוב הזה הוא נתניהו; ושר בריאות - אין, כי השר האחראי לבריאות הוא נתניהו. אתם מבינים לאן הידרדרנו?

אגב, לאלו ששואלים מה עם חיים כץ, שהיה שר העבודה והרווחה - אז נגד כץ הוגש כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים. תוסיפו לממשלה המופלאה הזו את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שנגדו מתנהלת חקירה בעניינים חמורים, ואת שר הפנים המיתולוגי העבריין המורשע אריה דרעי, שמונה על ידי ביבי לשר הפנים וכעת מתנהלת גם נגדו חקירה פלילית על עבירות שצדיקים מסוגו לא עוברים - ותקבלו עסק מטורלל לחלוטין. 

תקציב המדינה מוקפא, הבור התקציבי הוא בערך  10־20 מיליארד שקלים, מערכת הבריאות קורסת, הבטחות לא מקוימות לקשישים ולנכים - קטסטרופה. לא סתם אומרים המאמינים שהדבר היחידי שיציל אותנו הוא שמשיח צדקנו יגיע. אבל אופס, תקלה. המשיח על פי שלום חנוך כנראה לא יגיע, כי הייתה תאונה. איזה יוצר נבואי שלום חנוך, תפזמו... "מחכים למשיח". 

יושבים שעות 
מחכים שמשיח יבוא
משיח איש מפתח
ידו בכל ויד כל בו
ענן סמיך
וירוחם ממצמץ בשפתיו
יהודה מסתכל בשעון
ומפלבל בעיניו
משרד בצפון
ארציאלי בע"מ יועץ
אחר הצהריים
ובחוץ העולם מתרוצץ
לוחץ זמזם עונה
תביאי לנו קפה.
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן
שתיקה כללית
חמישה אנשים מתוחים
הדלת נפתחת 
וירדנה כולה חיוכים
השחור ליהודה
התה לארציאלי הבן
ירדנה יוצאת
עזרא לא מפסיק לעשן
הנה כי כן מתחלפת
שעה בשעה
זקן ארציאלי יודע
שהוא לא טעה
נוטף זיעה ומרעים
בקולו על הבן.
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן
פעמון הכניסה
מנסר את אוושת המזגן
מקפיץ את ירוחם לדלת
חותך בעשן
ארציאלי הבן
מסתכל על אביו מהצד
ובפתח מתגלה
שוטר עם הכובע ביד
ויהודה אומר
משהו בטח קרה
אומר לו ירוחם
סתם לא שולחים משטרה
אומר השוטר
הייתה תאונה
ולכן משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן
תאונה למי, שואל ארציאלי הבן
תאונה למדינה, עונה השוטר המסכן
הבורסה נפלה 
אנשים קופצים מהגג
גם משיח קפץ
והודיעו שהוא נהרג
הכל אבוד
בוכה עזרא דהן הקבלן
משיח בשמיים 
ואנחנו בלי הכסף כאן
וירדנה היפה ממלמלת
זה לא ייתכן
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן
דצמבר המר
זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן ב"מבט" ראיון
הציבור מטומטם 
ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות
באותה הקלות ייעלם
האזרח הקטן 
נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת ירדנה 
יותר מהכל
הולך למילואים 
וסופר את הכסף שאין.
ומשיח לא בא
משיח גם לא מטלפן
כן, כן, משיח גם לא מטלפן
2. ביום שלישי האחרון צוין בכל העולם היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. במשך עשרות שנים עסקתי בגלוי ומאחורי הקלעים בניסיונות לפתור בעיות של אנשים עם מוגבלויות, הייתי במוסדות הכי קשים בארץ שבהם מאושפזים בעלי המוגבלויות הקשים ביותר, הייתי בבתי הגלגלים בהרצליה ובאבן ספיר, ביקרתי במחלקות שבהן אושפזו נכי צה"ל ונפגעי תאונות דרכים במצב קשה. 
 
זה קרע אותי, ערער את עצביי. לפעמים הגעתי למצב שבו שאיימתי על אנשים וגופים בצורה בוטה, לעתים על גבול העבירה הפלילית כדי לשפר את התנאים של אנשים שעולמם חרב עליהם, לשפר את התנאים במקומות האשפוז, לתקן עוולות במוסדות סיעודיים לקשישים חסרי ישע ונטולי יכולת תפקוד. התגמול היחיד שלי היה לראות לפעמים חיוך של אושר ומילות תודה, והידיעה שפה ושם הצלחתי לעזור לאנשים שגורלם מר ושסובלים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בכך שהקלתי את מצבם מול אלו שלא הזיזו את התחת או לא שחררו תקציבים. 

בשנים האחרונות לא הצלחתי לעמוד בעומס הפניות אליי. היה לי קשה להתמודד עם הרוע והאכזריות בחברה הישראלית, וגם מצב בריאותי הפך להיות מחורבן. אחרי שלושה ניתוחים לסרטן, פריצות דיסק, בעיות עיניים עם חשש לגלאוקומה עצרתי את הפעילות, אחרת הייתי מתמוטט לגמרי. הרגשתי שאני מאכזב הרבה אנשים שחשבו שעם הפה ג'ורה שלי והקשרים אצליח לעזור להם. היה לי קשה להסביר להם שנשברתי. 

זהבי מקבל את "אות בזכות". צילום: נתן זהבי, ארכיון פרטיזהבי מקבל את "אות בזכות". צילום: נתן זהבי, ארכיון פרטי

לפני 23 שנים, בשיא הפעילות שלי, החליט ארגון "בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות" להעניק לי את "אות בזכות". אני זוכר שבאותם ימים פנו אליי אנשים עם סיפורים מזעזעים, שאני לא יכול לשכוח. למשל של צעיר, נכה צה"ל 100% שנפגע בקרב נגד מחבלים וקיבל דירה בצפון תל אביב שיש בה חנייה תת־קרקעית. עורך דין שגר באותו בניין ושמקום החנייה השמור לו היה ליד חנייתו של הצעיר חשש שכיסא הגלגלים ישרוט את מכוניתו ובנה גדר מברזל שהפרידה בין שתי החניות, מה שלא אפשר לנכה לצאת מהמכונית. 

עורך הדין לא נעתר לבקשת שכנים שהזדעזעו מהקטע וביקשו ממנו להסיר את הגדר, והם פנו אליי. הצעתי לעורך הדין להסיר את הגדר בטוב, אבל הוא לא הסכים. באותו לילה מסור חשמלי מופעל בידי איש מקצוע ניסר את הגדר ובמקרה גם נשרטה מכוניתו של עורך הדין. בעיתון עשיתי לו שיימינג. החיבוק שקיבלתי מהלוחם הנכה היה שווה את הסיכון של גרימת נזק לעו"ד מלומד אבל טינופת של בן אדם. 

ברחוב חובבי ציון לא אפשר שכן לא מכובד לאישה נכה 100% ליצוק יציקת בטון קטנה בצמוד למדרגה, כדי שתוכל להיכנס ולצאת מהבניין בכיסא הגלגלים שלה. השכן טען שזה לא אסתטי. פרסמתי את הסיפור עם תמונת השכן וביקשתי מדיירי הרחוב להציק לו - וכך היה. השכן הסיר את ההתנגדות. יש לי מאות סיפורים, חלקם יותר קלים, אחרים יותר קשים, שנפתרו באמצעים שונים. 

השמועה על המעשים שלי עברה מפה לאוזן והגיעה גם לאנשי בזכות. בתעודת ההוקרה שקיבלתי בכנסת (מקום שאני מתעב) נכתב: "האות ניתן לנתן זהבי על מאבקו הבלתי מתפשר לקידום אנשים עם מוגבלויות. על השימוש בכלי העיתונאי לסילוק מכשולים ודעות קדומות העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות. על התגייסותו לסייע 'בגובה העיניים' לאנשים עם מוגבלויות המבקשים למצות את הפוטנציאל האינטלקטואלי והאומנותי שלהם, לתרום לחברה שבה הם חיים. בפעילות זו תורם נתן זהבי תרומה ייחודית וראויה לציון לכבוד האדם באשר הוא אדם, ולשילובם של אנשים עם מוגבלויות בקרב החברה". 

מתן האות עודד אותי להמשיך. הגברתי את הפעילות שלי, והשיא היה שביתת רעב בת 11 יום עם חולי סרטן מול הכנסת, והשלכת רקטות הצלה על קריית הממשלה תוך זעקות "mayday mayday", קריאה להצלת חיים. השביתה עזרה. התקציבים לסל הבריאות לחולי סרטן גדלו. היו עוד פעילויות רבות שנעשו
בחשאי, אבל בשלב מסוים הרגשתי שאיני יכול עוד.

לא הייתי מביא לפרסום תעודת הוקרה זו, שהיא אחת מבין רבות שנמצאות בדירתי, אלמלא העובדה שבזמן האחרון אני "זוכה" לקיתונות של טינופת, שהמטנפים שואלים: מה עשיתי בחיי למען החברה בישראל? תאמינו לי שעשיתי, ומי שיודעים את זה הם אלפי אנשים עם מוגבלויות שעזרתי להם בצורה כזו או אחרת.

3. חלפו כמעט 20 שנים מאז שהמועמד לראשות הממשלה אהוד ברק דיבר על הזקנה השוכבת במסדרון בית החולים בנהריה. במהלך השנים שחלפו מאז הבטיחו כל המועמדים לראשות הממשלה (לרובם קוראים נתניהו) שהם יפתרו את בעיית הזקנה במסדרון. פתרו? נאדה, נייט, נו, גורנישט.
 
בכל פעם שאני שומע על הזקנים במסדרונות או על תפוסה של 120%־140% במיון ובמחלקות הפנימיות, אני נזכר באותו יום שהזעיקו אותי לבית חולים לאחר שאמי אושפזה. הגעתי במהירות וראיתי אותה במחלקה הפנימית - או ליתר דיוק במסדרון של המחלקה הפנימית, חשופה לעיני העוברים והשבים, בלי
כוננית לצדה להניח כוס מים, ממחטות, מגבת או כל דבר אחר שלו היא הייתה זקוקה.

אף על פי שהכרתי כמה רופאים בכירים, לא ביקשתי טובות או הקלות, וגם היא לא הייתה מסכימה, כי היא חינכה אותי נגד תרבות הפרוטקציה. אף על פי
שהיה לה חום גבוה ובהמשך אובחנה אצלה דלקת ריאות, אמי הרגיעה אותי כשקבעה "יעבירו אותי לחדר ברגע שתתפנה מיטה".

ראש הממשלה שהוא גם שר הבריאות מעולם לא נתקל או לעולם לא ייתקל במצב כזה שבו קרוב משפחתו הקרוב ישכב חשוף לעין כל במסדרון. ראשי ממשלה, שרים וח"כים זוכים ליחס מועדף בבתי חולים. וזו טעות!

מנכ"לי בתי חולים ורופאים בכירים נכבדים, אם אתם רוצים לחולל שינוי במערכת הבריאות, תנו לכל המכובדים והסלבדרקעס לשכב במסדרון, וכמה שיותר. אולי אחרי עשר שעות המתנה במיון, קבלת תור ל־MRI לעוד חודשיים ושכיבה במסדרון של מחלקה פנימית הם יבינו שחייבים לבצע עכשיו מהפכה במערכת הבריאות. וכן, צריך שר בריאות במשרה מלאה, שאינו שקוע עד צוואר בחקירות פליליות.