רק נס, אומרים, ימנע מחר את פיזור הכנסת ה־22 וההליכה לבחירות, פעם שלישית ב־11 חודשי לידה שהביאו נְפָלים ושיתוק. נס יכול להיות, כנראה, רק בראשי תיבות, "נתניהו – סוף!", "נחולל סָמָטוֹכָה", או "ניצחון הסְמוֹלנים" - אבל למי יש זמן לחפש ר"ת, שהם אשליה, כמו קמעות ועצות רבנים, כשהאדמה רועדת וכולם מדברים על טירוף הבחירות השלישיות ולא עושים דבר למניעתן. כולם, חוץ מנתניהו, ששואף להן כדי להרוויח זמן ומעמד.

אומנם הוא מתאמץ לשכנע שהוא בעד ממשלת אחדות, ובאותה עת מפריח סְפִּינים באוויר - למשל, בחירות ישירות לרה"מות בינו לגנץ. מהספינים נשארת רק הצחנה של מי שיעשה הכל כדי שהענן השחור של כתבי האישום מעל לראשו יהפוך לוורוד עד שקוף, וכדי שאחריותו הפוליטית, החברתית והכלכלית לכך שהמדינה נעה שנה כמסוממת מסבב בחירות אחד לשני ולשלישי, תטוּשטש בצרחות קמפיין הבחירות שלו על עריצות הרוב של המיעוט כנגד ר"מ זמני מכהן והשניים שמכהנים קבע כרעייתו וכבנו.

מכיוון שלמרות הציפייה לנס כולם מתכוננים לבחירות ובהיעדר ציוציו של ר' יאיר בעל הנס, יש כמה שאלות שחייבות להישאל כדי לחזק ספקות וכפירה, לפני שהעם ייגרר לקלפיות ויצביע להשארת המצב הפוליטי כמו שהיה, בתיקו גוּשִׁי משתק ומייאש:

האם דין ר"מ שיכול על פי חוק להמשיך ולכהן עם כתבי אישום חמורים על ראשו עד לתום משפטו, כדינו של ר"מ יוצא, שמבקש להיות שוב מועמד מפלגתו לראשות הממשלה, עם כתבי האישום החמורים על ראשו - ומי מוסמך להחליט ולקבוע בסוגיה זו? הנשיא? היועמ"ש? יועמ"ש הכנסת? שלושתם יחד? בג"ץ?

האם אין רשות המונעת מרה"מ מלנצל בחוסר אחריות מובהק, כדרכו, בעיות ביטחוניות ולאומיות לקמפיין הבחירות שלו – החל בהסרת העמימות על פעילויות צבאיות ומודיעיניות, דרך איומים שחצניים והכרזות מדיניות חסרות תבונה וסיכוי - כמו סיפוח הבקעה, בניגוד לדעת מערכת הביטחון, רוב הציבור, מועצת אירופה והאזהרות מירדן על הנזק שייגרם להסכם השלום עם ישראל?

האם המספח (רק בדיבורים רהבתניים, כדרכו) אינו הופך בעצמו לסַפַּחַת, בניסיונותיו הלא נלאים (לצורכי הבחירות ולשימור מעמדו כ"ר"מ ברמה אחרת") להיפגש לפוטו אופ'ס תכופים עם גדולי עולם, ידו באזיק ידה של גבירתו? ואחרי שרעו כאח לו, הטראמפ, מתעלם ממנו בחודשים האחרונים כלוּזר, וידידו הטוב ר"מ בריטניה לא מאפשר לו להתגנב לוועידת נאט"ו והוא נאלץ לצאת לליסבון ל"דיון" דחוף עם מזכיר המדינה פומפאו, ומצהיר אח"כ שדן עמו בנושא הסיפוח ומלשכת פומפאו מכחישים כל דיון כזה – האם התובנה שרהמ"נו הינו שקרן מוּעָד תחלחל סוף-סוף לראשם של המפקפקים המוּעדים?

מי יבקר את מבקר המדינה הביביסט על מעלליו נגד הדמוקרטיה – והאם עצירת הלחימה בשחיתות במערכות השלטוניות והציבוריות אינה בעצמה בגדר שחיתות?

ולמה, לאחר כישלונו החרוץ של החינוך הישראלי במבחני פיז"ה, איש לא פונה לאשם במחדל המביש, שר החינוך לשעבר, זה שנתניהו הקפיצו במניפולציה פוליטית לתפקיד שר הביטחון הזמני? הבנט, שמעופף נון סטופ על עצמו, מכיל את ההבלגה בעוטף, אך מאיים ביהירות על חמאס ואיראן ועל כולא עלמא, ממהר להצהיר על בניית שכונה חדשה בחברון, בתקופה ביטחונית, חברתית ותקציבית כה קריטית. הנה נ"ס אמיתי - או שזה נפתלי סתתתתאם?