השבוע פורסמו נתונים לגבי סבסוד מעונות היום: משפחות אברכים זוכות ברבע מהתקציב הכלל ארצי של הסבסוד, למרות שהן מהוות 7% מהאוכלוסייה במונחי בתי אב, ו־12% במונחי יחידים. ב־2013 ניסו לערוך רפורמה במערכת הרווחה, כדי שרק משפחות שבהן שני ההורים עובדים יקבלו את ההטבות, שכן אחרת הקצבאות מעודדות אבטלה במקום לעודד יציאה לעבודה. אבל הרפורמה ירדה מהפרק, כי שנה וחצי לאחר תכנונה נפלה הממשלה לטובת ממשלת הבלוק - אותו בלוק ימני־חרדי שליברמן רוצה לפרק.
רוב ההאשמות שמוטחות בליברמן בימים אלה, מוטחות מתוך הפוזיציה, וזה מה שהופך אותן לשגויות. הרי אם הכל היה תרגיל כדי להפוך לראש ממשלה בעצמו, ליברמן היה משיג את המטרה הזו גם אם היה נכנס לממשלה צרה עם הליכוד, וגם אם היה תומך בממשלת מיעוט של כחול לבן. שתי המפלגות הציעו לו רוטציה תמורת תמיכה. באותו אופן, אם כל מטרתו הייתה להתנקם בנתניהו, גם את ירידתו מהבמה הוא יכול היה להשיג על ידי ברית עם גנץ, או באמצעות קידום דיל כלשהו עם חבר כנסת אחר מהליכוד. הוא לא עשה את הדברים האלה. מה ליברמן רוצה, אם כך?
יש מצב שהוא פשוט רוצה את מה שהוא אומר שהוא רוצה, עד כמה שזה נשמע הזוי. הוא רוצה לנתק את הזהות המזיקה בין ימין לבין חרדים, שלא באמת קידמה מדיניות ימין בעשור האחרון, אבל קידמה הרבה תקציבים לישיבות וכפייה דתית. ליברמן הוא היחיד שמציע היום אלטרנטיבה לאנשי ימין חילונים וליברלים, שלא מוכנים להפקיר כל כך הרבה עבור כל כך מעט. זה הבייס שלו, והוא מנסה להזכיר לבייס מה זה ימין באמת. זה הפתרון לחידה.
אם ליברמן הוכיח משהו בהתנהלותו העקבית מזה חודשים ארוכים, זה כמה כוח יש בהיצמדות עקבית לנושא כאוב אמיתי, גם אם אתה פוליטיקאי ציני. ואם הליכוד הוכיח משהו בהתנהלותו, זה עד כמה אין לו שום נכונות לפתור את הבעיה העמוקה שנובעת מהבלוק החרדי. לא את הכשרות היקרה להחריד, לא את התקציבים שמעודדים המשך אבטלה והתבדלות, לא את המרכולים בשבת באזורים חילוניים, ולא גיוס לצה״ל או שירות לאומי, או סתם שגרת עבודה ותשלום מסים.
התרעות פיקוד העורף