את בחירות מספר שלוש ינסה הימין להכריע במהלך טקטי שעוד לא נוסה בשנה האחרונה. זה לא סוד גדול: אפשר היה לשמוע חברי כנסת, כמו מיקי זוהר, מדברים בגלוי על "סקרים פנימיים" שמבשרים ניצחון, או קרוב לזה, אם התוכנית תפעל כראוי. מה בתוכנית? ריצה שמפצלת את הימין שמימין לליכוד לימין ליברלי וימין שמרני. נפתלי בנט ואיילת שקד והימין החדש שלהם ינסו שוב לחצות את מחסום אחוז החסימה, שהוחמץ רק במעט בבחירות אפריל שעבר. רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר יחברו לימין שמרני מאוחד, שינסה גם הוא לחצות את אחוז החסימה. אם גם אלה וגם אלה יצליחו, הימין יתקרב לתוצאה המקווה: 61 מנדטים בלי אביגדור ליברמן.

הנה תזכורת למי ששכח: בבחירות אפריל החמיץ הימין ניצחון בגלל כמה מאות קולות שמנעו מבנט ושקד כניסה לכנסת. יותר תקלה מאשר הפסד מהותי. פרשנים מיהרו להסביר שכנראה אין מקום ליותר ממפלגת ימין אחת מימין לליכוד. לא בטוח שזו הייתה מסקנה נכונה. בטוח שהייתה נמהרת. אי אפשר להגיע למסקנה כל כך נחרצת על סמך מערכת בחירות אחת, שכמעט הצליחה (לימין).

גרף סקר הגושים. צילום: ללאגרף סקר הגושים. צילום: ללא

במערכת הבחירות של ספטמבר הימין התאחד בגלל הטראומה של אפריל. התוצאה לא הייתה מרשימה. לא מרשימה לרשימה, ועוד פחות מרשימה לגוש. במתכונת הזאת, הבלוק של נתניהו לא יכול להתקרב ל־60. כדי להתקרב צריך להמר, לרוץ בשני ראשים. מתכונת של צל"ש - אם כולם עוברים את אחוז החסימה, או טר"ש - אם כולם לא עוברים.

האם זה יכול להצליח? הסקרים מלמדים שלושה דברים: האחד, המפלגה של בנט, הימין החדש, נראית טוב. אולי זו הכהונה שלו כשר הביטחון, אולי התחושה של מצביעים דתיים שאיחוד הימין, פרץ וסמוטריץ', זה פשוט לא זה. מי יודע. מה שבטוח, לפחות כרגע, ממוצע הסקרים מתחילת נובמבר מעמיד את בנט על כחמישה מושבים בכנסת הבאה. ואם סופרים רק את מה שעבר מתחילת דצמבר, הוא עומד על שישה מושבים. ומכיוון שהפעם נתניהו לא ישתה לו את הקולות - גם ראש הממשלה בטח למד את לקח אפריל - אולי הפעם זה יצליח.

מצבו של הימין השמרני מסובך יותר. ברוב הסקרים האחרונים איחוד הימין לא עובר את אחוז החסימה. עוצמה של בן גביר לא עוברת באף סקר. השאלה היא מה קורה אם מחברים את האחוזים הנמוכים של שתי המפלגות הללו. ביקשנו מכמה סוקרים את המספרים, מה שמתחת לאחוז החסימה. את התוצאה, חיבור של שישה סקרים מהשבועיים האחרונים, אתם רואים בגרף. כל מפלגה לחוד משייטת במים רדודים. אבל אם מחברים אותן, הראש צץ מעל המים. לא גבוה, לא הרבה מעל, ובכל זאת, מעל. מה שמבטיח דבר פשוט: נתניהו שוב ילחץ לאיחוד עם בן גביר. נתניהו שוב יסכים לשלם במטבע ליכודי, אם צריך, כדי שיהיה איחוד עם בן גביר.

עוצמה יהודית. צילום: פלאש 90עוצמה יהודית. צילום: פלאש 90

איחוד כזה כמובן לא מבטיח ניצחון. שימו לב לגרף הגושים, שמלמד על כמה דברים הנוגעים לגוש הימין. האחד - הוא נחלש. לא הרבה, אבל הממוצע הצפוי לגוש מאז אפריל גבוה מהממוצע הצפוי לו בסקרים מאז תחילת נובמבר (תוצאות הבחירות שוקללו לתוך הנתונים). כלומר, הימין בירידה. בשבועות האחרונים חוקרים הבודקים את המספרים המוחלטים של מצביעים הגיעו למסקנה דומה. בשנים האחרונות הימין קצת נחלש מבחירות לבחירות. על פי מה שחזוי השבוע, גוש הימין, ללא ליברמן, עומד על כ־55 מנדטים. אבל הנתון הזה כמובן לא מביא בחשבון את המנדטים שנשמטו מתחת לאחוז החסימה. חברו את איחוד הימין ואת עוצמה, והנה עוד 4 מנדטים. כלומר, 59. וזה כבר קרוב מאוד למה שצריך.

כמובן, יש גם סיכון. ייתכן מצב שבו שתי מפלגות הימין יחליקו מתחת לאחוז החסימה והימין יאבד עוד 4־5 מנדטים ויירד למשהו שהוא רק קצת מעל 50. אבל האמת היא שלנתניהו זה לא כל כך משנה. 50 או 55 לא ייתנו לו ממשלה. אכן, מוטב לו להמר.

מי שעוד צריך לבחור אם להמר הוא השמאל. לא "השמאל" על פי גרסת נתניהו (שכולל גם את כחול לבן), אלא השמאל האמיתי, העבודה והמחנה הדמוקרטי (המוכרת גם בשמה הקודם, מרצ). למה לבחור? כי כרגע, לפי הסקרים, שתי המפלגות עוברות את אחוז החסימה, ולכן לא חייבות איחוד. ומצד שני, גם מצבן לא משתפר. ממוצע נובמבר־דצמבר שלהן נמוך מממוצעי חודשים קודמים, וכל שיפור במספר המושבים של כחול לבן עלול לחבל בו עוד קצת.

ומצד שני, יש גם צד שני. כשהן לחוד, בהנחה ששתי המפלגות עוברות את אחוז החסימה, העבודה והמחנה הדמוקרטי מתקרבות לעשרה מושבים. אם יתאחדו - וזו כבר השערה - מספר המושבים הכולל מן הסתם יירד. יהיו מצביעי עבודה שלא נוח להם להצביע לרדיקלים של מרצ. יהיו אולי גם מצביעי מרצ שיעקמו את האף על האיחוד עם אורלי לוי־אבקסיס, לשעבר ישראל ביתנו. כך שבמקרה של השמאל הדילמה נראית כך: האם ללכת לאיחוד שמבטיח כניסה לכנסת של שתי המפלגות. או שמא להישאר בנפרד, מה שמאפשר מספר מושבים גבוה יותר - למעט האפשרות, הקיימת גם אם לא הכרחית, שאחת מהן פשוט לא תעבור את אחוז החסימה.




המחנה הדמוקרטי. צילום: אבשלום ששוניהמחנה הדמוקרטי. צילום: אבשלום ששוני


סטיית תקן

1. עצה לזהירים: אל תאמינו לסקרים שבודקים “תסריטים” שבהם סער מחליף את נתניהו בראשות הליכוד. כמעט כל מחקר שנערך על סקרים כאלה מלמד שרמת האמינות שלהם נמוכה. לנסקרים קשה לדמיין מצב תיאורטי.

2. הנה דוגמה לסקר תיאורטי: לפני שבוע המכון לדמוקרטיה שאל מצביעים אם כחול לבן תישאר מאוחדת או תתפצל. שיעור הבוחרים ששיער שהמפלגה מן הסתם תתפצל (42%) היה גבוה משיעור הסבורים שהמפלגה כנראה תישאר מאוחדת (41%). נו, אז אמרו. השבוע ברור שהמפלגה נשארת מאוחדת, ושהמצביעים פשוט הגיבו לדיווחים מנופחים על מתיחות ומריבות בתוך המפלגה.

3. ועוד עצה: היזהרו בסקרי פריימריז בליכוד, אם יהיו כאלה. הם הוכחו בעבר כבעייתיים מאוד.

4. מכון פיו צייר השבוע גרף משכנע המלמד שהסקרים בבחירות לנשיאות ב־2016 היו קרובים לתוצאות האמת הרבה יותר מסקרים ברוב מערכות הבחירות שלפניהן. זה אף על פי שלא חזו נכון את התוצאה הקובעת: מי יהיה הנשיא. זה בדיוק מה שיכול לקרות גם כאן: סקרים מדויקים, והחמצה בגלל כמה מאות קולות (כמו אלה של בנט בבחירות אפריל).

5. ש״ס קיבלה השבוע, בסקר של קמיל פוקס בערוץ 13, רק שישה מושבים. זו תוצאה חריגה מאוד ביחס לסקרים אחרים. בעשרת הסקרים שלפני כן קיבלה ש”ס שמונה או תשעה מושבים. אז או שבערוץ 13 זיהו משהו שאף אחד אחר עוד לא זיהה, או שלא דגמו מספיק מצביעי ש״ס.

6. גם השבוע קרוב למחצית האמריקאים תומכים בהדחת הנשיא טראמפ. למרות זאת, ספק גדול אם יודח. הסנאטורים הרפובליקנים מתחשבים במצביעים רפובליקנים, ואלה מתנגדים להדחה. ההשוואה המתבקשת: מספר הישראלים הגבוה שסבור שנתניהו צריך לפנות את בית ראש הממשלה (אך לא בקרב מצביעי הגוש). השבוע השתמשנו בסקרים של כל כלי התקשורת, וכן בסקרי המכון למדיניות העם היהודי, המכון לדמוקרטיה ומכון פיו.

מצב הגושים לקראת בחירות 2020. צילום:2020מצב הגושים לקראת בחירות 2020. צילום:2020