שבועות לפני הבכורה ואירועי היחצנות שאיסטווד היה מעורב בהם יותר מכפי הרגלו, ספג הסרט אש ממקורות ירי שונים. לעת בלותו שש איסטווד אלי קרב, אבל התנהג כמי שאור הזרקורים תפס אותו לא מוכן. הוא בא לברך את ג'ול - גיבור המשחקים האולימפיים באטלנטה 1996, שמנע פיגוע רב־נפגעים ואחר נחשד בידי ה־FBI והתקשורת כמי שביצע אותו - ויצא מקלל.
הסרט מלקט בשקדנות את פירורי החשד, הטרלול, השנאה, האמונה היוקדת בדיפ סטייט ובגידת רשויות החוק והתקשורת שמפזר דונלד טראמפ, וסוגר מעגל אישי לבמאי התומך בנשיא, שעורר חשש לבריאותו הנפשית כאשר דיבר לכיסא ריק. בהתנפלות מרושעת ונטולת דקויות שלו על אויבי הממשל, חוטא איסטווד במיזוגיניה שאינה חדשה לו והרשיעה אותו פעם אחר פעם בסרטיו ובחייו הפרטיים.
השחקן־במאי שירק מיץ טבק על כל מה שזז, כולל נשים ב“ג'וזי וויילס“, שהפגין בוז צונן כלפיהן בסדרת “הארי המזוהם“, שהיה “רוצח של נשים וילדים“ ב“בלתי נסלח“ והשאיר את הנשים בחייו מושפלות וכועסות ואחת מהן אפילו חילצה ממנו ממון רב בתביעה משפטית, מציג ב“ריצ'רד ג'ול“, שיכול היה להיות סרט עתיר זכויות, מקרה שאין לו זכר בהתרחשות האמיתית.
איסטווד מאשים את קאתי סקרגס, העיתונאית החוקרת של The Atlanta Constitution - שחשפה את העובדה שג'ול הפך לחשוד העיקרי של ה־FBI ומתה בגיל 42 ב־2001 - בכך שהשיגה את הסקופ הגדול בתמורה ליחסי מין עם החוקר הראשי. זה אינואנדו מיותר ומטומטם, שאינו מוסיף כבוד לבמאי הישיש. אילו היה חושב פעם נוספת ולא נגרר אחרי ריגושים קלים באדיבות התסריטאי שלו בילי ריי, היה פוגע במטרה בלי לפצוע חפים מפשע.
בסרטיו האחרונים מעבד איסטווד אירועים וגיבורים היסטוריים להיגדים שאמירתם עקומה, מקוממת ולעתים משעממת. ב“צלף אמריקאי“ על כריס קייל, אחד הצלפים הקטלניים בתולדות הצבא האמריקאי, לא הייתה לאיסטווד בעיה לדרוס את ההתלבטות המוסרית של מי שהורג מרחוק גם חפים מפשע. הסרט עימת את הפוליטיקה ההיפר־פטריוטית שלו עם קולגות כספייק לי ומייקל מור והחזיר את איסטווד לימי הלהג הרפובליקני החלול.
ב“סאלי“ הוא סיפר כיצד נמעך הטייס רב־התושייה שהנחית מטוס נוסעים על ההדסון, על ידי חוקרי ה־FAA, שהאשימו אותו בתאונה. “15:17 לפריז“ שחזר מעשה גבורה של צעירים אמריקאים, השתמש בהם כשחקנים ותפקד בעיקר ככדור שינה. צעדיו המגושמים, הכבדים והמהוססים של איסטווד מאששים את הטענה שמוחו שרה זמן רב מדי במרינדה של “פרנויה וגרנדיוזיות נוסח איין ראנד, המאפיינות אנשים הנמצאים תחת אש התקשורת“. כאשר התמודד על משרת ראש עיריית כרמל בשנות ה־80, השווה איסטווד את חלוקת העיירה לאזורים לקלגסים של היטלר דופקים על דלתות תושבים חפים מפשע.
עם חזותו העגלגלה, נהייתו אחרי המשטרה, העובדה שחי עם אמו עד גיל 35 והיה קורבן של מסע השמצה אכזרי מטעם ה־FBI במשך 88 ימים, ג'ול הוא מין פורסט גאמפ ללא תכונות חינניות. הסרט נכה־רוח, קודר ומשמש כתב אישום חריף נגד הבולשת והתקשורת; סרט שאינו מלטף את בטנם של הצופים ואינו שולח אותם הביתה בתחושת סיפוק. לצד האנדרטה שהוא בונה לזכר גיבור שחלה ומת צעיר וממרפק לו מקום ביציע האמריקאי, מוציא איסטווד את דיבתה של עיתונאית צעירה, חרוצה ואהודה, יפה וסקסית, שמתה ממנת יתר לפני ג'ול.
ריצ'רד ג'ול מת בביתו באטלנטה, ג'ורג'יה, ב־28 באוגוסט 2007. הוא סבל מבעיות רפואיות חמורות מאז התגלתה אצלו סוכרת. האמת היא שג'ול מת משיברון לב וגסס 11 שנים עד שהוכרז על מותו. הוכחה לקביעה כי מילים הורגות וכי התקשורת תקיז את דמך ללא משפט ולא תתנצל גם כאשר תוכח חפותך.
***
ב־12:58 בצהריים, ב־27 ביולי 1996, במהלך המשחקים האולימפיים באטלנטה, התקבלה במשטרה קריאת 911 מגבר אנונימי שאמר: “הונחה פצצה ב'סנטניאל פארק'. יש לכם 30 דקות“. בזמן שלקח למשטרה לנסות לאתר את מקור השיחה, התפוצץ מטען צינור מתחת למיצג אורקולי שהוצב בפארק. מהפיצוץ נהרגו שניים ונפצעו 111. ג'ול, שהיה מאבטח פרטי, איתר סוכן של הבולשת שקרא ליחידת החבלנים המשטרתית. יחד ניסו השניים לפנות את האזור.
הדיווחים הראשונים ציירו את ריצ'רד ג'ול כגיבור שהתעשת ונכנס לפעולה. קאתי קיוריק, שדרית בכירה מ־NBC, ניסתה לאתר אותו לצורך ראיון. היא לא היססה לומר לחבר שלו: “אני רוצה שתדע שביטלתי ראיון עם ברברה סטרייסנד כדי לראיין אותו. אל תחשוב שתמיד הוא יהיה סיפור עיתונאי לוהט. אף אחד לא יזכור אותו עוד שלושה ימים“. כאשר ישבה איתו לבסוף, אמרה קיוריק לג'ול: “היית במקום הנכון בזמן הנכון ועשית את הדבר הנכון, ריצ'רד“. 72 שעות לאחר מכן, כש־The Atlanta Constitution מוביל את המתקפה, נמוגה הגבורה והפכה לחשד עמום שתקשורת אחראית לא הייתה מדווחת עליו, קל וחומר לא הייתה נוקבת בשמו של החשוד: ג'ול עמד במרכז החקירה והיה החשוד העיקרי בפיגוע.
ראשי ה־FBI באטלנטה התמכרו להנחת העבודה שלהם: ג'ול "יכול" היה להניח את הפצצה. את החשד כלפיו ליבו שמועות על אירועים זניחים במהלך עבודתו כשומר בבתי ספר ומוזרותו הכללית. פרופיילרים בקוונטיקו “הסכימו עם הנחת העבודה של הסוכנים באטלנטה כי ג'ול מתאים לפרופיל של מי שהיה יכול לבצע את הפיצוץ כדי שייצא ממנו גיבור“. מערכת CNN באטלנטה, שנאבקה באותם ימים על הגדרת מעמדה בתקשורת, גרסה: “מאשימים אותנו בפגיעה במוניטין ובשמו הטוב של מר ג'ול, והנה אנו למדים שהיום הוא נעצר. נאמר עליו כי היה שומר חוק נלהב מדי, שביצע מעצרים מחוץ לתחום השיפוט שלו. מעסיקו לשעבר, השריף המחוזי, טען ‘כי אינו יכול לומר הרבה דברים טובים עליו'. הוא תרם לא מעט להריסת שמו הטוב“.
חבריה לעבודה של קאתי סקרגס מעידים עליה שלא עזבה זירת התרחשות שאליה נשלחה עד שהפנקס שלה היה מלא. היא הייתה תחקירנית כוכבת של ה“קונסטיטיושן“. היו לה מקורות טובים. היא שאלה שאלות נכונות. וכן, החצאיות שלבשה היו קצרות, החולצות עמוקות מחשוף, היא קיללה כמו מלח והייתה שובת עין ולב. היא הביאה לעיתון את הסקופ הגדול: שחקירת ה־FBI התמקדה בג'ול, השומר הגיבור. מכיוון שמתה 18 שנים לפני יציאת הסרט לאקרנים, לא עמדה לרשות התסריטאי בילי ריי.
התרעות פיקוד העורף