העיתונאי עמית סגל שוב הפציץ. הפעם הוא עשה זאת בסדרה מרשימה על ראש הממשלה, ״ימי בנימין״ שמה. כפי שהוגדר, היא היצירה הטלוויזיונית המקיפה והכוללת ביותר שנעשתה כאן על האיש ודרכו הפוליטית. 
 
מי שמבקש להעמיק ולהבין את השינוי שחל בו בשנים האחרונות, ימצא את המפתח במחוזות המשפחתיים של בנימין נתניהו. בחינת התנהלותו דרך הפריזמה של בנו יאיר ושל רעייתו שרה מסייעת לטעמי בפיצוח החידה שאופפת אותו. זאת היות שנתניהו, שהיה בעבר טייס סולו משוכלל וקטלני שנשען רק מדי פעם על טייסת המשנה שלו, הפך עם השנים לחבר בשותפות שבה שני מובילים, שלעתים הם כמעט שווים. התפקיד הביצועי שהיה פעם שייך לביבי בלבד עבר שינוי בשלב מסוים לטובת שני אנשים: שרה ובנימין. מי שהצביעו על המגמה ועל מעמדה של הגברת היו בין היתר ראש המוסד לשעבר מאיר דגן המנוח והביטחוניסט לשעבר רם בן ברק. 
 
לפני שנים ספורות הגיע שלב נוסף. בערך עם סיום השירות הצבאי של הבן יאיר הפך הצמד לשלישייה. דמויות מפתח כחבר הכנסת דוד ביטן וניר חפץ, לשעבר איש סוד בבלפור ובהווה עד המדינה, נותנות רוח גבית להלך המחשבה הזה. ולא רק הן. יש לא מעט עיתונאים ומקורבים לשעבר שמספרים שנתניהו הצעיר מעורב ומכריע בהחלטות כבדות משקל. ממינוי בכירים, כדוגמת שר המשפטים אמיר אוחנה, ועד התוויית מדיניות במישור התקשורתי והביטחוני. לפי חלק מהעדויות שהוצגו, ליאיר אף הייתה נוכחות במה שצמח לימים לפרשת 4000. 
 

בקרבתו של ראש הממשלה התחלפו במהלך שני העשורים אנשי צוות, מקורבים, שותפי סוד ויועצים. מעטים מאוד החזיקו מעמד לאורך זמן. מי שנותרה צמודה אליו ומעורה בהחלטותיו, זוכרת כל פרט וראויה לאמונו היא המשפחה הגרעינית. הבן אבנר בחר להתרחק כנראה מהעשייה הפוליטית, ובמערכה נותרו, כחלק פעיל ממקבלי ההחלטות, אשתו ובנו הבכור. ככל שבגר זה האחרון כך צמחה השפעתו. לכן ייתכן שהפרק הבא שיבקש לבחון את התופעה יוצאת הדופן ששמה בנימין נתניהו ראוי שייקרא: "ימי יאיר, שרה ובנימין".

תאגיד השידור "כאן"תאגיד השידור "כאן"
נתוני הרייטינג של כאן 11 לא יפורסמו יותר, בהתאם לרצון של ראשי התאגיד, כך דווח השבוע. כן צוין שהטיעון שהוביל להחלטה, בין השאר, הוא שנתוני הרייטינג אינם משקפים עוד את הרגלי הצפייה העדכניים, שכוללים גם את הרשתות החברתיות. 
 
לטעמי, יש כמה דברים מטעים בנימוק ומאכזבים בהצגתו. למרבה הצער, הערוץ הראשון בעבר וכאן 11 בהווה מייצרים תכנים שבדרך כלל לא מניבים רייטינג גבוה. עם זאת יש לעתים חריגים. לראיה, כשמשודרים אירועי ספורט, הקהל מגיע לצפות בהמוניו. בכלל, אנו למדים שהיום הציבור עובר בקלות מערוץ לערוץ כדי לראות את מה שמסקרן אותו. אנשים מודעים לתכנים המשודרים, והלחיצה בשלט בהתאם. הטיעון שהשיטה, שיש בה ללא ספק פגמים, אינה טובה ולכן אנו מתעלמים ממנה, משולה לקלישאה הנודעת שלפיה רקדן שמתקשה לרקוד מאשים את הרצפה שהיא עקומה. 
 
אם בכאן 11, גוף ציבורי שאמור להיות נתון לפיקוח ויצירותיו והישגיו אמורים להיות חשופים, מבקשים להסתיר מידע בטענה מעוררת מחלוקת, איך יוכלו העיתונאים שמועסקים בו להעביר ביקורת על גורמים אחרים שמסתירים מידע בטענות כאלו ואחרות (מוצדקות יותר ופחות)? 
 
ובמישור אחר, איזו עמדה מוסרית עומדת לעיתונאי התאגיד כלפי, נניח, ראש הממשלה (אתעלם לרגע מהדרך שבה חלק ממאבקו נעשה) על כל השגותיו שהמשטרה/מערכת האכיפה ״עקומה״ ולכן התוצאה שהושגה לגביו אינה תקינה? פעולת התאגיד מצדיקה למעשה כל גורם ממשלתי או רשמי שאינו מרוצה מהאופן שבו מפורסמים נתונים הקשורים אליו ולפיכך תוקף או פועל לשנות את אופן הדיווח.
 
אגב, בקרוב, כך פורסם ב״דה מרקר״, יתפרסמו נתוני הצפייה ברשתות החברתיות לצד הרייטינג של ערוצי הטלוויזיה - מה שאמור לאזן חלק מהפגמים.

**
 
אף אחד לא הכין אותי לשלב צמיחת השיניים. אין לנו יום ואין לנו לילה. הילדה לא ישנה ולא נחה. רק בוכה. לא נעים לי כבר מאשתי, שלא עצמה עין ימים, מהשכנים שחשופים לדרמה המרעישה הזו ובעיקר מהקטנה, שסובלת נון־סטופ. כל היממה אני רק מתפלל שתבקע לה השן. הלוואי. ואם מישהו מכיר תפילה הולמת בסידור, אשמח שישלח לי אותה. כי נכון לעכשיו גם הלילה הקרוב הולך להיות לבן, או נכון יותר שחור משחור ונטול שינה לכולנו.