בחודש ספטמבר 2012 שלחתי מכתב בהול לראש הממשלה בנימין נתניהו וליתר שרי ממשלת הליכוד. ביקשתי לעצור את המהלך המגונה שעמד לסלול את הדרך של שי ניצן למשרת פרקליט המדינה. נתניהו לא טרח לענות ומינה את ניצן לתפקיד הפיקטיבי שהמציאו עבורו בפרקליטות - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים). מעשיו הפסולים של ניצן, אישיותו הבעייתית, שלא לדבר על הדרך שבה ניסו לשמר אותו במערכת - כל אלו לא הזיזו לנתניהו. הוא הגן אז על הפרקליטות בכל כוחו.
 
המחטף נעשה אז ברחוב סלאח א־דין בהובלת היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, ובמסגרתו הומצא ג'וב זמני לניצן, שהיה אז חסר תפקיד. משרת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים) לא הייתה קיימת אז, כי כל המרכיבים שלה אוישו בידי בכירים אחרים במערכת. היא נרקחה יש מאין, תוך יצירת מצג כוזב של ראשי הפרקליטות כאילו התעורר צורך בהול, לשנתיים בלבד. 
 
המטרה הייתה להחזיק את שי ניצן במערכת, לאחר שנכשל בהתמודדות בשני מכרזים - לפרקליט מחוז ירושלים וליועץ המשפטי לממשלה. הכל כדי שלימים הוא יתמנה לפרקליט המדינה. 
 

כיניתי אז את המהלך "אלכימיה משפטית". הצבעתי על העובדה שהטענה כאילו זוהה בפרקליטות צורך דחוף לבנות תפקיד חדש היא חסרת שחר, וחמור במיוחד להרכיב על ההמצאה הזו הליך בלתי תקין שתפור במיוחד לניצן. כל זאת ללא מכרז, ללא תקנון, שלא על פי החוק והתקשי"ר. באופן החורג בצורה קיצונית ממתחם הסבירות, אם לשאול את הביטוי של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט מהשבוע בנוגע למינוי ממלאת מקום פרקליט המדינה. 
 
אני ואחרים - בהם תנועת רגבים וארגון זכויות האדם ביש"ע, לקוחותיי דאז - הפעלנו לחץ על ראש הממשלה נתניהו לכך שלא יאשר את המחטף החמור. אבל זה לא עניין אותו. המינוי אושר בממשלה, וניצן הועלה על הנתיב הסלול למשרת פרקליט המדינה. 
 
אותו הדבר אירע שנה אחר כך, כאשר נתניהו ושרת המשפטים שהוא מינה, ציפי לבני, הביאו את ניצן לממשלה כמועמד יחיד לתפקיד פרקליט המדינה. זה קרה אחרי שלבני התערבה שלא כדין בדיוני ועדת האיתור לטובת ניצן, בלי שאיש בפרקליטות, במערכת המשפט או בעיתונות זעק או דרש לפסול את המינוי.       
 
היו בממשלה מי שניסו להרעיד את אמות הספים וגם דרשו לחקור את ההתערבות של לבני בוועדת האיתור, בהם השרים נפתלי בנט ועוזי לנדאו. זה לא עזר להם. נתניהו היה נחוש למנות את ניצן והודיע שיש לו אמון מלא בו, אף על פי שהוא היה מודע היטב להתעמרותו השיטתית בהתיישבות ובימין. 
 
קופת השרצים 
 
ההתנגדות למינוי של ניצן לא באה יש מאין. מעלליו של מי שכיהן שנים כמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים היו ידועים היטב לכל מי שטעם את נחת זרועו - וגם לראש הממשלה. בעת ההיא כבר היו מצויים בידיי הפרוטוקולים החסויים של צוות המשימה המיוחד שבראשו עמד ניצן, שהתנכל להתיישבות ביו"ש. 
 
ניצן ניצל החלטה שהתקבלה בממשלת רבין, להקים צוות למאבק בהסתה בכל רחבי הארץ, ובנה על בסיסה כוח משימה למלחמה נגד המתיישבים ביו"ש, בייחוד בתחומים שהיו מחוץ למנדט שלו. ניצן כלל בצוות נציגים מהשב"כ, מהפרקליטות ומהמשטרה, שביחד אספו ראיות וניסו להעמיד לדין כל יהודי שהזיז קרוון או סגר מרפסת ביו"ש שלא בהתאם להנחיות המפלות יהודים לרעה. ניצן התעלם, כמובן, מהבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות על אדמות המדינה בידי ערבים. הערבים לא הפריעו למערכת "אכיפת החוק" הפוליטית והחשאית שהוא הקים. עבודת הצוות שלו, אגב, עמדה גם בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לשעבר אליקים רובינשטיין מ־1998, אבל שום דבר לא עצר את ניצן בדרך להשלטת השקפת העולם שלו.
 
קופת שרצים נוספת שכבר אז הייתה תלויה מאחוריו של ניצן הייתה פועלו לדיכוי המחאה נגד ההתנתקות. הוא עמד בראש מערכות הפרקליטות והמשטרה שנלחמו באכזריות במחאה הלגיטימית, תוך בניית נהלים חשאיים מיוחדים לדיכוי קיצוני של ביטוי המחאה. בין היתר הוא גרם למעצר ולהעמדה לדין של ילדות בנות 12 ו־14; לתפיסת אוטובוסים בצפון הארץ, רק משום שעמדו להסיע מפגינים להפגנה בדרום; לאיסור על הפגנות חוקיות לחלוטין. 
 
הוא הורה לפרקליטים בשירות המדינה לדרוש מעצר עד תום ההליכים בכל הליך בגלל ההפגנה הקלה ביותר, בטענה שנשקפת סכנה חמורה למדינה אם לא תרוסק המחאה. הוא הצליח, אגב, לקבל שיתוף פעולה משופטים מובילים בבית המשפט העליון של אהרן ברק. 
 
לימים סיפר מיקי איתן, מי שהיה יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, שהוא גילה את הנהלים החשאיים שהמציא ניצן ודרש הסברים. ניצן הבטיח לו שאחרי ההתנתקות יבוטלו כל ההליכים המשפטיים נגד מפגינים, אבל הפר את ההבטחה. הכנסת נאלצה לחוקק חוק לחנינה עבור המפגינים שהועמדו לדין בגלל ההפגנות הללו, אף ששי ניצן התנגד לכך בכל כוחו. 
 
את כל זה ידע נתניהו מבעוד מועד, ומתברר שזה התאים לו. כל עוד היה מדובר בפגיעה בימין ובהתיישבות, לא הייתה בעיה מבחינתו. רק כשניצן הגיע לרחוב בלפור הוא החל לזעוק.

שי ניצן, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90שי ניצן, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 
עושה עלינו סיבוב 
 
בכלל, נתניהו הזועק עכשיו "הפיכה שלטונית" ומתמרן מאחורי הקלעים הרבה אנשים תמימים שמפגינים נגד העיוות בפרקליטות ובמערכת המשפט, היה המגן העליון של כל אלו במשך רוב שנות שלטונו. מרתק להביט בראיון שהוא נתן לפני שנים לאורית לביא נשיאל בערוץ הכנסת, שבו התגאה בכך שהוא המגן הגדול של המערכת. הוא פירט כיצד גנז שורה של הצעות חוק שנועדו להגביל את הכוח של בג"ץ, היועץ המשפטי, הפרקליטות, ולמנוע בחירה פוליטית חד־צדדית של שופטים לעליון. 
 
ואכן, נתניהו טרפד את היוזמה לפיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה, משרה בעלת כוח בלתי סביר ומשחית; הוא טרפד את חקיקת פסקת ההתגברות שנועדה למנוע את התפקוד של בג"ץ כרשות המחוקקת והשופטת כאחד; הוא טרפד את היוזמה לערוך שימוע פומבי למועמדים למשרות שיפוט בבית המשפט העליון כנהוג בארה"ב; הוא מנע את הניסיון להטיל ביקורת אפקטיבית על הפרקליטות בתקופת השופטת הילה גרסטל ועוד. 
 
הרומן שלו עם שי ניצן - האויב חסר המעצורים של הימין וההתיישבות - היה רק קצה קרחון ההתנהלות הכוללת של נתניהו כלפי מערכת שרתומה לסיכול תפיסת העולם של המצביעים שלו.  
 
אגב, גדעון סער, מי שיתמודד מול נתניהו בפריימריז, היה אחד מאלו שיוזמות החקיקה שלו טורפדו בשיטתיות בידי נתניהו: גם הצעה בעניין פסקת ההתגברות, גם בעניין פיקוח אפקטיבי על הפרקליטות ועוד. 
 
כך נתניהו תופס עכשיו טרמפ על הזעם המוצדק של רבים בימין נגד ההשתלטות העוינת על המדינה, בעיקר מאז ההפיכה החוקתית של אהרן ברק. אלא שהתמימים הרבים שהולכים אחריו מתקשים להבחין איך הוא עושה עליהם סיבוב לצורכי האינטרסים האישיים שלו. רק ההיסטוריה מוכיחה שהוא המגן הגדול של השיטה הפסולה, הגנה שבאה לידי ביטוי גם ברומן שלו עם שי ניצן.
tguvot@maariv.co.il