בזמן שבו צמרת הלשכה המדינית של חמאס, בראשות איסמאעיל הנייה, עסוקה במסע דילוגים מתוקשר מקהיר דרך אנקרה ועד מלזיה, עשתה הזרוע הצבאית של התנועה נפשות לעצמה בתוך הבית. התקשורת הישראלית הצניעה את הפרשה הזו, אף שבהחלט יש מה לספר ועל מה להתדיין. 
מדובר במבצע מתוחכם של השב"כ לפוצץ רקטות ארוכות טווח עם שיגורן, באופן שייראה כתאונת עבודה. המבצע סוכל בידי חמאס, ולא רק זאת, אלא גם תועד לפרטיו. נ', סוכן עזתי שגויס בידי השב"כ, היה למעשה סוכן כפול שבגד במפעיליו. הוא הקליט את שיחותיו עם הישראלים, והתיעוד שנשמר שימש בסיס לתחקיר. החומר נמסר לערוץ הטלוויזיה הלבנוני אל־מיאדין, ושודר ביום שלישי. 


 
בשיחות נשמעים מפעיליו הישראלים, בראשם זה המכונה "כאמל", מעניקים לו הוראות. נוסף על כך שהתבקש לחבל במרעומים של הרקטות, ביקשו ממנו לטמון בהן אמצעי ניווט לווייני, כדי שצה"ל יידע את מיקומן. הקשר ביניהם נעשה באמצעות הטלפון, וההדרכה המקצועית בוצעה בסרטונים שהוכנו במיוחד עבורו ונשלחו אליו, כנראה באמצעות הוואטסאפ. 
 

אורכו של התחקיר 25 דקות, וכמוצר טלוויזיוני הוא עשוי היטב. בין השניים ניכרים יחסי אמון קרובים ואווירה טובה. נ', כמשרתם של שני האדונים, מתגלה כשחקן קר רוח. "עליך לומר לי חג שמח", מזכיר "כאמל" באחת השיחות, ומסביר כי אחד מחגי היהודים בפתח. הסוכן פונה אליו בשם חיבה, "כאמולה".   
בשיחה האחרונה נשמע המפעיל הישראלי, שהתחלף בינתיים ושמו "מוניר", מתוסכל אחרי שהתברר כי המבצע לא צלח. "מה קרה לך, השתגעת? כשתבוא לפה, תספר הכל".
 
בחמאס מתגאים כי תכסיס ההונאה, שאותה הם כינו "מבצע אשליות", נמשך שנתיים. לדבריהם, הרקטות נורו לשטח ישראל באחד העימותים לפני שנה או יותר.  
 
"מבצע אשליות" חושף פרשה חדשה, ולכן ערכו רב משל תחקיר אל־ג'זירה שתיעד את מה שחמאס מתאר כפעולת סיירת מטכ"ל שנכשלה לפני שנה בחאן יונס, וחידש אך מעט. בשני המקרים, לגילוי הדוקומנטרי יש משמעות מבצעית מוגבלת. מערכת הביטחון תוסיף לבלוש אחר האויב.
 
התועלת של חמאס היא במיתוג. הם הישירו מבטם אל פני האויב, ויכלו לו. כל אזרח פלסטיני או ערבי שיצפה בסרטונים האלה יספוג סמלים למכביר. מעטים מול רבים, דוד מול גוליית, בתחבולות תעשה לך מלחמה. במורשת הקרב של עז א־דין אל־קסאם נרשמו שני הישגים בזמן קצר: הפרעה לסיירת מטכ"ל במילוי תפקידה, והפרעה לשב"כ במילוי תפקידו. 
 
ויש להם גם תועלת פוליטית. שני המקרים הללו מסייעים לחמאס, כמו שעזרו לחיזבאללה, לבנות לעצמם תדמית של שומרי העם מפני הנשכנות המכאיבה של צה"ל. בפעם הבאה שמישהו ידרוש מהם להתפרק מהנשק, הם ישאלו אותו מי בצד הפלסטיני יגן על הציבור מפני הציונים: הרשות הפלסטינית שמשתפת פעולה איתם? הג'יהאד האסלאמי שמחריב כל מאמץ דיפלומטי להסיר את הסגר? הפוליטיקאים שאין להם גדודים? כולם ברחוב הפלסטיני יודעים כי לחמאס יש טילים, יש יכולת צבאית, יש מגעים עם מדינות חשובות, וכעת הם קפצו קומה. יש להם גם מנגנוני מודיעין עם מורשת קרב. 


חמושי חמאס, צילום: רויטרסחמושי חמאס, צילום: רויטרס

 
הר הבית תחילה
 
מזכ"ל הליגה הערבית לא ידע על סקר דעת קהל שנערך בירדן. את עמדותיו בנוגע לאתגרי המחר הוא הציג ביום ראשון, והסקר, מה לעשות, פורסם אחרי יומיים. 
 
המזכ"ל אחמד אבו אל־רייט, שר החוץ לשעבר של מצרים, הופיע בפורום העולמי לנוער, ועידה בינלאומית שמארגנת ממשלת מצרים בשארם א־שייח'. בנאום קצר הוא מנה את האתגרים, או גורמי הלחץ כלשונו, המאיימים על שלום העולם. 
 
הראשון, לדעתו, הוא המתיחות במפרץ בין איראן לשכנותיה. במקום השני הזכיר את מאבק המעצמות. ארה"ב נסוגה מהאזור, סין רושמת עלייה ברורה, ורוסיה חוזרת לשחק תפקיד מרכזי. למאבק הזה יש היבט כלכלי, הוא ציין. הוא מאיים על הכלכלות העולמיות ועל הסחר החופשי. 
 
במקום השלישי הוא מנה את אתגרי הסייבר. אדם אחד, או ארגון מודיעין של מדינה, עשוי לשתק מדינה שלמה, למשל את רשת החשמל או הבנקים. לכך הוסיף את המניפולציות במידע. לדבריו, בידי מעטים מצוי הכוח להטעות רבים ולהוליך אותם אלי סכנות. אחר כך פנה לסכנת הגרעין. במיוחד הביע דאגה מאיראן, ומכך שגם טורקיה מבטאת רצון בהשגת נשק גרעיני. הוא הזהיר שאם שתי אלה יצליחו, מדינות ערב בוודאי ייחפזו להדביק את הפער. 
 
אפשר להבינו: כאשר במזרח התיכון יהיו מדינות לא־ערביות, טורקיה ואיראן, מעצמות גרעין, העולם הערבי לא ירצה להישאר מאחור. "נשק גרעיני איננו מכריע מלחמות", אמר המזכ"ל, כמי שמרגיע בעיקר את עצמו. "מצרים הוכיחה זאת ב־1973 כשהכתה בצבא הישראלי, והם (ישראל) לא השתמשו בכוח הגרעיני שלהם". 
 
מכאן הוא פנה לשימוש האסור בבינה מלאכותית - הכפפת הידע הטכנולוגי המתקדם לשימוש צבאות. "במקום שהידע הזה ישרת את האנושות ואת האקדמיה, הוא הפך לאמצעי לוחמה", אמר ואחר כך מנה את האקלים כבעיה מדאיגה, וחתם במס שפתיים. "למרבה הצער", ציין, "הבעיה הפלסטינית נשכחה ואבדה. הקהילה הבינלאומית והעולם עלולים לשלם מחיר כבד על התרחקות מהסוגיה". 
 
ביום שני השבוע התפרסם הסקר המקיף של האוניברסיטה הירדנית בעמאן, שנערך בשבוע השני של דצמבר. השתתפו בו 1,800 נשאלים, המהווים מדגם מייצג של החברה הירדנית. 
 
בסקר נמצא כי רבים מהירדנים רוכשים את המידע החדשותי שלהם ברשתות החברתיות, בראשן פייסבוק. בשוליו, נשאלו המשתתפים מהי הסוגיה הבוערת ביותר באזור כיום. איש מהם לא בחר בבעיית הגרעין, בפייק ניוז או בשימוש הצבאי בתוכנות מתקדמות. 44% קבעו כי אל־אקצא והסוגיה הפלסטינית הן הבעיות החשובות ביותר. רבע מהם (23%) נקבו ב"משברים והמלחמות באזור", מה שנהוג לכנות "האביב הערבי". הרחק מאחור (17%) ציינו את בעיית הפליטים בירדן. גם כאשר נשאלו מהי הסוגיה החשובה בעולם, נקבו 43% מן הנשאלים בירושלים והבעיה הפלסטינית.
 
אפשר להניח כי במצרים, מולדתו של מזכ"ל הליגה הערבית, התוצאות היו אחרות. וכך בכל מדינה ערבית אחרת. אבל השאלה אינה נוגעת למצרים. השאלה היא הירדנים. מדוע הם סבורים כי הבעיה הפלסטינית חשובה ובוערת מבעיית הפליטים, למשל, אף שאת ביטוייה הם חשים על בשרם. מיליוני פליטים הציפו את הממלכה ב־15 השנים האחרונות, בעיקר מעיראק ומסוריה. הם הכבידו על שוק התעסוקה, העיקו על תשתית המים המידלדלת, שינו את הדמוגרפיה, ולעתים קרובות עוררו את קנאת המארחים. ולמרות זאת, הירדני הפשוט אינו חושב כמו מזכ"ל הליגה הערבית. אצלו, הסוגיה הפלסטינית, ובמיוחד אל־אקצא, במקום הראשון. 
 
ייתכן כי חלק מהנשאלים השיב מתוך חרדה שמאחורי הסוקר מסתתר איש מודיעין. לו היה מטיח בתשובתו ביקורת על המדינה (למשל באומרו שהבעיה העיקרית היא האבטלה), אזי בחוויה שלו, היה מביא על עצמו חקירה או בירור. עוד ייתכן כי רבים מהנשאלים הם פלסטינים במוצאם, ותשובתם טעונה תחושה לאומית ומושפעת ממנה. ועדיין, התוצאה גבוהה יחסית. 
 
ישראלי בקיא, שעמו חלקתי השבוע את הממצאים הללו, הציע הסבר אנושי פשוט. אדם שמעיד כי אל־אקצא בראש מעייניו, העריך, מבטא תמיכה בערך רוחני ומעדיף אותו על ענייני החומר. בחירה כזו מעניקה לו תחושה נעימה, כאילו עשה את המעשה הנכון. במוחי השלמתי את הרעיון: דומה הדבר לתפילה. אלה המעדיפים אותה על פני שעת עבודה, יודעים כי באותו זמן ממש הם ויתרו על ההזדמנות לייצר תמורה חומרית.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל 
 
tguvot@maariv.co.il