"זהו יום שחור לאמת ולצדק", אומר הביבי על הידיעה שהתובעת הראשית של בית הדין הבינלאומי בהאג הורתה, בכפוף להסכמת השופטים, לחקור אפשרות של פשעי מלחמה מצד ישראל, מנהיגיה, מפקדי צבאה ולוחמיה, כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. הוא מאשים את כל העולם ואשתו, כמו כשהוצאו כתבי האישום נגדו - אבל גם כאן הכל יודעים מי האשם והמחדלן האמיתי, שבגללו הגענו הלום.

בימים הלבנים והאפורים שהיו, הכתובת תמיד צעקה מהקיר, באדום ועם שלושה סימני קריאת אזהרה - ונתניהו בעצמו, תמיד, הוא שלט אזהרה שלפני ההחלקה לתהום. הדעות נחלקו בשאלה מה באמת מכוון את מעשיו והחלטותיו: הדאגה לביטחון ישראל, האידיאולוגיה, האמביציות האישיות, הפחדים והלחצים, או תחושת הכוח? בתחילה היה אמביוולנטי לכאורה ו"מעורפל", ואחר כך יהיר, אטום וכוחני בטרמינולוגיה, במעשים ובמחדלים; ביחסו לרשות הפלסטינית, לראשה אבו מאזן, לסוגיות הקיומיות, ההומניות והערכיות שנובעות מהעמקת הכיבוש - ההתנחלויות, המשא ומתן להסדר, הצהרות הסיפוח (התחייבותו לסיפוח הבקעה באחרונה, שעוררה זעם), הלגיטימציה של מאחזים פיראטיים, החשש שניגרר למדינה אחת של כל אזרחיה, שחלקם משולל זכויות, וההתעלמות מהאיום הדמוגרפי. וגם ההתכחשות לעבירות חיילים ומפקדים בצה"ל על החוק, במלחמותינו ברצועה ובשטחים (איך נרדפו הלוחמים שהעידו, ב"שוברים שתיקה") ופגיעה בחפים מפשע.

העמימות שלו נבעה תמיד מהקפדתו שלא להיות ברור ונחרץ ומסירובו לענות תשובות אמת לשאלות קיומיות ומוסריות, לנו, לפלסטינים ולעולם, בכל הקשור ליעדיו הלאומיים כמנהיג. נתניהו, כמאמר גולדה ז"ל על מנהיגי ערב, מעולם לא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות לדיאלוג של פיוס והסדר.

כן. הכתובת תמיד הייתה על הקיר: אזהרות מנהיגים מהארץ ומהעולם, הערכות אסטרטגיות ומדיניות של ראשי מערכת הביטחון, השׂגות מומחים והייאוש והתסכול הגוברים בשטחים. נתניהו, שלא כמנהיגים לפניו, התעלם ביהירות ובאטימות מהאזהרות, מאובדן התקווה ומהתכלית המסוכנת של התנהלותו, בין לחצי המתנחלים, הימין הקיצוני והמשיחי. הוא התעלם, באותה גבהות לב, פחדנות וחוסר תבונה, גם מההכרח למצוא פתרון לסכסוך הדמים בן 100 השנים בהידברות, מכך שהרשות ונשיאה הם המחסום האחרון בינינו לבין אנרכיה אסלאמית בשטחים ומהעובדה שהמתנחלים גוררים אותנו בעזרתו למבוי אפל ללא מוצא.

יש לקוות שלמרות כל שנאמר לעיל, שופטי בית הדין בהאג לא ימהרו לאשר את החקירה לתביעה נגד ישראל וראשיה וחייליה, משום שלא ייחַקְרוּ ראיות שכנגד, על מחבלים מתאבדים שהתפוצצו במאותיהם במרכולים, מסעדות ואוטובוסים, בתוך המוני אזרחים, גברים, נשים, ילדים וקשישים, או מחבלים שחדרו לבתים ורצחו את כל יושביהם וטרוריסטים שפגעו במרכזים ישראליים ויהודים בעולם. אחריות נשיא סוריה לרצח עם ופשעי מלחמה נגד ארצו ועמו, לא הגיעה לכלל חקירה, כנראה בעזרתו של מיטיבו פוטין. יש להניח שגם מזכיר המדינה פומפאו יעשה כל שביכולתו למנוע את העמדת ישראל לדין הבינלאומי. הלוואי – אבל הדגל השחור ימשיך להתנופף מעלינו ברוח הרעה והאזהרה שרירה ועומדת.

בינתיים חייבים למנוע מראש הממשלה נתניהו, האיש שמדיניותו ושקריו הביאו עלינו את הצרה הזאת, מלעשות בה שימוש נפסד, כמו בנושא איראן, לצרכי הישרדותו בכיסאו לקראת הבחירות ובית המשפט. להסכים שרק נתניהו יכול לנטרל את פצצת הגרעין הזאת, זה כמו לבטוח ברברפי שיחנך את ילדינו לתרבות פתוחה, מתקדמת וליברלית, או לתת לבן גביר לנהל את שלום עכשיו.