נתניהו בקמפיין חייו לא יותיר אף אבן על אבן כשהוא אחוז תזזית

יש שיגידו שהאיש הוא חיה פוליטית מלאת אנרגיה שמתעוררת באופן קבוע לקראת בחירות ועטה על כל עיר, כינוס, מצלמה ומיקרופון - ויש שיגידו שהאיש נלחם כעת על חייו הפוליטיים ועל החופש שלו. בדרכו להרכיב קואליציית חסינות, לא יותיר נתניהו אבן על אבן. לאחר הפריימריז הפנימיים הוא יבחן את מדף חומרי התבערה, ייטול את המשובחים שבהם וייצא לקמפיין חייו, להיות או לא להיות.

גם אם נתניהו ניצח, אין לראות בסער מפסיד. זו תהיה שגיאה. את ההפסד יוכל סער לענוד בגאווה על דש בגדו לאות אומץ לב, מנהיגות ותעוזה. ההיסטוריה הפוליטית הקרובה והרחוקה תשפוט אותו כמנהיג פוליטי שלא עמד מנגד, שלא הצטרף לחבורת הכבשים השותקות ושהעז לקרוא תיגר על שארית מנהיגותו של נתניהו, שלוקח את מדינת ישראל בשבי האינטרס האישי שלו ואת אזרחיה כבני ערובה, משל העם הוא שצריך לשמור על ראש ממשלתו ולא הוא עליהם.

אין זה הפסד; זה אות הערכה על אומץ לב, אכפתיות ותעוזה - וזה ישתלם.

השבוע, בוועידת "מעריב", קרא יאיר לפיד למצביעי הליכוד: "תנו לנו את הפתק שלכם רק פעם אחת, כדי שנוכל להוכיח לכם שאפשר גם אחרת, ברוגע, באחריות ובמקצועיות, לעבוד עבורכם. ראו בזה 'פתק החלפה' - אם לא נהיה טובים ויעילים, תחליפו אותנו שוב".

זה מסר נכון, אך הוא לא פועל לבדו. כחול לבן צריכה להתחבר יותר אל הציונות הדתית, אל החרדים ואל ערביי ישראל, בלי לפחד. המשימה היא לבנות עתיד אחר וטוב יותר לישראל. כדי שזה יקרה תצטרך כחול לבן להקיץ מהר מהנמנום, להפשיל שרוולים ולפרוש גשרים לכל חלקי החברה הישראלית. זה ייתכן, זה אפשרי וזה גם קצת חיוני.

בפסיקתו השבוע החזיר השופט יוסף אלרון קצת שפיות למערכת, והעיר למשטרה. נוה, אגב, היה מתומכיו הגדולים של השופט אלרון בדרכו לתפקידו הרם (גילוי נאות: למדתי איתו באוניברסיטה בכיתה של מב"ל), אבל התפוצצות שתי הפרשות באותו יום היא אך מקרית. ובינתיים, משנתו של איווט ליברמן - "רק אדם טיפש הולך עם טלפון חכם" - היא כנראה המנצחת. הפשטות תמיד תנצח את הטכנולוגיה.

על קברו עמד גם סרן מאור ממושב בצפון, צעיר בן 30 המשמש ראש מדור המועמדים למיזם "עתידים". הוא ספד לאבנר וסיפר כיצד גדל כנער במשק הוריו, שקרס, וכיצד יצא ללמוד בעתודה האקדמית. הוא שיתף כיצד רעב ללחם, אסף בקבוקים ונאלץ לקושש למחייתו מזון מפחי האשפה וקרנות הרחוב. את הגרושים שחסך חילק בין צרכיו לבין סיוע למשפחה - עד שגילה את "עתידים". אנשי הפרויקט צירפו אותו לשורותיהם, העניקו לו מלגה, מגורים, מחשב ותמיכה. הוא הודה לאבנר ברזני ז"ל, נישק את קברו ואמר כי לא רק הוא עצמו אלא אלפים רבים כמותו חבים תודה לחזון של אדם יקר אחד, שקבור בטירת הכרמל.

אלו היו שני ערבים נהדרים עם חברים טובים, אחד במרכז והשני מצומצם, בירושלים, מול חומות העיר. ביקשנו מיהורם שיספר חוויות של צעיר בן 80, והוא אמר שזה בא בהפתעה מוחלטת ושהדבר שהכי מפריע הוא המחמאות: "אתה נראה נהדר, אתה הולך מהר; איך אתה עולה במדרגות ואיך אתה מספיק את כל זה?".

"אלו הדברים שיהפכו אותי לזקן - אחרי כל מחמאה, אני מתחיל להיות קצת כפוף", אמר בהתלוצצות, וגם ביקש מאיתנו בעדינות: "אנא אל תעשו לי יותר ימי הולדת ומסיבות, אני חושש שיום אחד המלאכים מלמעלה יישבו להם בניחותא, ואז ייפער סדק מבעד לעננים והם יביטו למטה ויאמרו: 'היהורם הזה עדיין למטה?'". עד 120, יא קאזה. שבת שלום.