אבן היסוד שניתן ליידות אחרי השימוש: היום, יומה האחרון של שנת 2019 הרעה, יתכנס ההרכב המיוחד של בית המשפט העליון לדון בשאלה המכרעת: האם יכול ראש ממשלה זמני של ממשלת מעבר, ובעצם רק במעמדו כחבר כנסת, להתמודד לראשות הממשלה, כששלושה כתבי אישום כבדים על ראשו. ראש הממשלה הזמני־הקבוע של ישראל הוא עוֹף אֶנדֶמי יחיד במינו, בכל הישגיו ועוונותיו, המאלץ מדינה שלמה כבר שנה ויותר לתפקד או לחדול בסנכרון מלא עם צרכיו ובעיותיו האישיים והפוליטיים.
כמו כן, מצבו המשפטי הנוכחי הוא נדיר וראשוני בהיסטוריה של 72 שנות המדינה, ואין חוק ברור ורשות מוסמכת לפתרון המכשלה הפוליטית, הערכית והשלטונית הזאת. זאת, כשהנאשם דנן, בשליטתו המוחלטת בשָׂריו־שָׁרתיו ובסביבתו, ובעזרת “האמיתות האלטרנטיביות” שלו, יוצק תודעה עוינת משותפת ואטומה לתומכי הבייס שלו נגד רשויות החוק ושומריו ונגד כל מי שאינו תומך בו, במעשיו ובהחלטותיו ללא סייג. עכשיו ההסתה היא נגד בית המשפט העליון ושופטיו.

מסיבות אלה עומד היום הרכב השופטים, בראשות נשיאת בית המשפט העליון חיוּת, מול האיום הלא־מוסתר, שבו הביביסטים, בניצוח שרתיו של הנאשם הנ”ל – אוחנה, אמסלם, המחלוּפים (דרעי ומיקי), רגב והאחרים – מנופפים באיוּם בפוטנציאל ההרס של הציבור הגדול, האטום והעוין, שהוזן בשנאה וכעס, לבל יעזו השופטים להכריע נגדו. 
זה לא המנדט של בג”ץ, צוֹוחים הביביסטים, כשם שאין זה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לחוות דעתו בשאלה (בג”ץ חייב אותו בכך והוא מסרב פקודה). 
אז מי כן רשאי להחליט? נשיא המדינה? לא, חורצים נרצעי נתניהו. רק העם יחליט בבחירות הבאות מי ינהיג אותו. ו”העם” שלהם, בהכללה, לא שם זין על כתבי האישום, על השחיתות המדהימה (לכאורה) של ראש הממשלה וסביבתו, על הפרקליטות האמיצה (“מפלגת הפרקליטות”, כבר מכנים אותה, יעני לתת ממשות לישות העוינת) ועל בית המשפט. 
מבחינת “העם”, גם אם היו מאשימים את ביבי בשוד, פדופיליה ובגידה - זה היה עובר בלי בעיה. ואם בסוף העם יבחר בו, ולו על חודו של מנדט, יהיו לו בעזרת השם חֲסִיפַּחְדָנוּת ופסקת התגברות, שיוכיחו בעליל לכל העולם ואשתו שהביבי שלנו חף ומחוּפַף מכל פשע ועוון. “חסינות”, הוגה הביבי ממעמקי מוח הספינולוג שלו, “היא אבן יסוד בדמוקרטיה” – וכוונתו, כנראה, שמותר ורצוי ליידות את האבן הזאת ביסודות הדמוקרטיה, אחרי השימוש.
כלומר יש לנו מיעוט גדול בעם, שלפי הסקרים המוקדמים והבחירות לראשות הליכוד מוכן לקבל בלי מצמוץ את העיקרון שראש ממשלה זה יוכל גם בעתיד להנהיג את המדינה, למרות כתמי ההשחתה הפליליים והעברייניים בכתר שלראשו. והמצב מעורר כמה שאלות משנה מתבקשות, כמו: האם זוהרו של הביבי לא יועם קצת בעיני משועבדיו המעריצים בבחירות אם ינסה להתחמק אל בקשת החסיפחדנות (“מה? מה פתאום?”), כדי שלא יעמוד למשפט ויוכיח את חפותו, את ההפיכה השלטונית שניסו לעשות נגדו ואת זה שאִינְכְּלוּמְכִּילֹאהָיָהכְּלוּם? 
האם בביקורו החודש בארץ יביא עמו פוטין את נעמה יששכר השבויה כמתנת בחירות לידידו ביבי – ואם כן, האם כל התהליך הזה קוּמבן מראש וכמה זה יעלה לנו?
במציאות שבה דורשים את הטפל – לחקור את החוקרים שהציצו או לא לטלפונים של נחקרים – ושוכחים את העיקר שהוא העבירות שעברו החשודים בעלי הסמארטפונים: האם מה שצפוי להתגלות בזיכרון האינסופי בסמארטפון של אפי נוה מדיר שינה גם מעיניה של שותפתו ובת בריתו בתהליך סירוס מערכת המשפט, השרה לשעבר איילת שקד?