טראמפ הוא מחולל האלימות מספר אחת בארצות הברית ובעולם כולו, וככזה יש לו אחריות גם על גילויי האנטישמיות האלימה בארצות הברית. כן כן, יש לו חתן יהודי, שזו הגרסה שלו ל"יש לי חברים ערבים", והוא אפילו אומר את הדברים הנכונים. לפני כשבועיים אפילו חתם על צו נשיאותי למאבק באנטישמיות. האיש עצמו הוא לא אנטישמי־אידיאולוגי משום שמבחינה אישית הוא כלומניק. למעט פוזה מלאכותית שמתחזה למלכותית, גסות רוח ובורות תהומית הוא אינו מחויב לכלום למעט לעצמו.
 
זריעת שנאת זרים ופחד מהאחר (שחורים, חומים, צהובים, מקסיקנים, יהודים, עניים ולוזרים באופן כללי) מהווה עבורו מכשיר פוליטי זמני. כך שבאורח טבעי הוא מתחבר לקבוצות האלט־רייט. לא צריך את אבחנתו לאחר מצעד הניאו־נאצים בשרלוטסוויל ב־2017 ("שני הצדדים אשמים, שניהם היו אלימים בהפגנות") כדי להבין שהאיש גזען נטו. הוא אוהב את ביבי ואת מדינת ישראל, אבל זהו הקסם של אנטישמיות טבעית – אין לה קשר למציאות בזמן נתון והיא עניין של קרביים, אינסטינקטים ואגו. 
 

טראמפ זכה בתמיכתם של פחות מ־30% מהמצביעים היהודים בארצות הברית בבחירות לנשיאות של 2016. סקרי דעת קהל שפורסמו בשנה האחרונה הראו כי התמיכה היהודית בו נמצאת במגמת ירידה. בבחירות אמצע הקדנציה שהתקיימו לפני שנה בארצות הברית כ־78% מהיהודים האמריקאים הצביעו עבור מועמדים מהמפלגה הדמוקרטית. כשטראמפ מגיע לפני כחודש לכנס של יהודים רפובליקנים הוא פוצח בסדרת העלבות נוסח "רבים מכם נמצאים בעסקי הנדל"ן, אני מכיר אתכם היטב. אתם מחסלים אכזריים, לא אנשים נחמדים בכלל. אבל אתם חייבים להצביע לי, אין לכם ברירה", ומקנח ב"אתם לא אוהבים אותי מספיק".
 
עכשיו תשכחו מהצהרות של פוליטיקאים נגד האנטישמיות ותסתכלו על התמונה בגדול: אין ספק בעובדת עלייתה של האנטישמיות בארצות הברית ובאירופה. הסיבה על פני השטח היא יחסי העוינות בין שתי אוכלוסיות חלשות – מהגרים מבחוץ ומעמד נמוך שחש פגיעה בזהותו בתוך המדינה. המהגרים הם אכן מכה עולמית, שנוצרה שלא ברצונם ולא בטובתם של האנשים המסכנים, ושורשיה נטועים בעוני ובדיכוי, הן של הקולוניאליזם המערבי והן של הדיקטטורות הפנימיות שצמחו בצלו.
 
הציניקנים הפוליטיים עולים על גל העוינות של השכבות החלשות במערב בעקבות גלי ההגירה, ומשסים את השכבות החלשות בארצם נגד ה"אחר". התוצאה היא שבאמריקה האחר הוא בין השאר גם היהודי. זו עסקת חבילה שבעקבותיה באה עסקת חבלה. בישראל יש תהליך דומה, אלא שהאחר הוא לא היהודי אלא כל מי שאינו יהודי. מהו הלקח? קריאה נכונה של המצב שבו זולגת האנטישמיות בהפוכה לשכונה שלנו? לא בממשלת הבלוק.