לפני שנתיים, בפברואר 2018, הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לכנס סגור של בכירי ההייטק בישראל. הוא עשה מה שהוא יודע לעשות טוב יותר מכל פוליטיקאי אחר, לדבר. ולשכוח. "יצאנו בתחושת סיפוק אדירה", סיכם מארגן הכנס צבי מרום, והסביר: "ללא קשר לעמדות הפוליטיות של כל אחד מהמנכ"לים, התכתבנו אחר כך בקבוצת וואטסאפ והם ציינו שהם לא זוכרים פגישה עניינית כזו וחשים שהשיח סביב התעשייה וההייטק מתחיל להשתנות. אחדים מהם, ותיקים מאוד בתעשייה, אמרו שב־20 השנים האחרונות לא התקיים מפגש כזה, שבו ראש הממשלה מפנה את זמנו לפגישה עם הבכירים ומקשיב להם במשך כמה שעות". 

אחרי אותה הקשבה חזרו שרברבי ההייטק לעסקי אינסטלציית התקשורת הגלובלית, ונתניהו חזר לעסקי הסחר־מכר של נכסי המדינה לבלוק החרדי, הש"סניקי והליכודי. שנתיים אחרי, מיד אחרי הפגנת בדם ואש נפדה את ביבי ברחבת המוזיאון בתל אביב, פרסמו "בכירי הייטק" בישראל מכתב גלוי שבו תבעו מנתניהו להתפטר.

תחת הכותרת "נגד שחיתות והסתה" כתבו כמאה בכירים: "אנחנו מביטים בעיניים כלות ובשאט נפש במתקפות חסרות התקדים על שלטון החוק... אנחנו חיים באווירה של הסתה קבועה... בנינו מדינה מפוארת וכלכלה משגשגת, אך על מנת שהיא תמשיך להיות כזו, עלינו להוקיע כל סוג של אלימות ולגנות את הידרדרות השיח הציבורי כלפי מוסדות אכיפת החוק בישראל. בלעדיהם הדמוקרטיה הישראלית לא יכולה להתקיים". 

אחד מאותם חותמים הסביר: "אחרי שצפינו אמש במופע האימים בהפגנת הדה־לגיטימציה של מערכת המשפט הישראלי - הרגשנו שאסור לשתוק וכל אזרח ישראלי חייב לקום ולומר עד כאן. זה שנדרש אומץ היום להגיד מה שכתוב במכתב - זה חלק מהבעיה". כעבור כחודשיים פורסם מכתב גלוי נוסף שמזמין עוד אנשים מתעשיית ההייטק הישראלית לחתום עליו.

"מדינת ישראל", נכתב בו, "נמצאת זה שנה שלמה בסחרחורת של חוסר יציבות ומערכות בחירות הולכות וחוזרות, כאשר העומד בראש המערכת מצוי כעת תחת כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. מצב זה גורר את מדינת ישראל לכאוס פוליטי וכלכלי שעשוי להימשך זמן רב". 

למכתבים (ולשותפות בעתירה לבג"ץ שנדונה בימים האלה) אין כל קשר לכלכלה אלא לאקולוגיה הפוליטית והחברתית שנתניהו משחית, עד כדי סיכון המדינה ומפעלי חייהם. לצורך פענוח המציאות של אומת ההייטק לעומת מפעלים אחרים, אזי הייטקיסט, יזם או עכבר מקלדת, יכול לעלות מחר בבוקר על מטוס ולרדת כמעט בכל מקום בגלוב. מכתבי ההייטקיסטים לא עסקו אפילו ברמז לכך שהם עשויים לעשות זאת. הם פשוט התעוררו (מאוחר מדי) כדי לומר לנתניהו: נמאסת, תסתלק מחיינו ומניהול המדינה. 

ברור שבינם לבינם יש פה ושם אנשי ימין וחובשי כיפות ואולי אפילו תומכי נתניהו. העניין הגדול הוא שלעומת הסטארט־דאון ניישן, שהיא מדינת ישראל של הבלוק, הסיפור של סטארט־אפ ניישן, מטבעו, ממהותו ומאנשיו, הפוך לחלוטין. אפילו לעומתי. אזרחי אומת ההייטק חיים גלובלית ומנטלית את טבעו המתקדם של העולם, שמדלג על גבולות עמים וארצות. על הדרך הם חווים חשיפה לתרבויות שונות ולאנשים שלא שמעו על אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ' (וטוב שכך). 

מצד שני אני מעריך שאין ביניהם פעילי שמאל ברמה של תישרף הממשלה והמדינה איתה. קצת קשה לגייס את האנרגיות האלה במשכורת של חמש ושש ספרות וחיים אינטנסיביים בקצה הקדחתני של החברה האנושית. בגדול, ככל שחלחול התודעה הגלובלית של עובדי ההייטק ישקע לרובדי החברה בישראל, כך הוא אמור להשפיע, דרמטית, על המנטליות של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, שהיא המנטרה של ממשלת נתניהו. 

האקזיט של ביבי

ביבי, אגב, היה יכול להיות ראש ממשלה מעולה של סטארט־אפ ניישן. האיש חי את העולם ברמה של הארלם גלובטרוטרס. אם במקום להילחם על ההתנחלויות היה נשאר שר אוצר ונלחם על תעשיית ההייטק, אולי היינו משאירים אבק לסיליקון־ואלי ולסינגפור גם יחד, אולי הוא היה עורק מזמן לדירקטוריון של גוגל או אמזון וחוסך לנו נער שליח חמדן של הקייס הימני קיצוני. הטרגדיה האישית שלו היא שהוא נקלע למסלול השרידות הפוליטית, והוא רץ בו כעכבר במלכודת עד כדי איבוד חושים וכבוד עצמי. 

כיום, במקום אומה שמאמצת את ההתקדמות החברתית, החוקתית, הליברלית והחילונית בעולם הגלובלי והמתקדם, שהיא נשמת אפם של אנשי ההייטק, באה אומת הסטארט־דאון של ממשלת הימין וחוזרת לימי הכשפים והתרפים, הגזענות והלאומנות, קידוש האדמה והאצבע הקלה על ההדק במקום על המקלדת. 

ובינתיים, לסיכום העשור של נתניהו, מי שמוביל באזורנו במרוץ ההשכלה הטכנולוגית הם האיראנים. תרומת ההייטק לכלכלה הישראלית בעשור של נתניהו היא מכירת אקזיטים בסדר גודל של 70 מיליארד דולר. נתניהו לעומתם עשה אקזיט ענק של ערכי הדמוקרטיה, הביטחון, החינוך, הבריאות, התחבורה ושאר תוכחות מבקר המדינה (הקודם).

במקום אותן מטלות לאומיות שכשלו קיבלנו הדתה, חזיתות מדממות קורבנות חינם ולקינוח את בן גביר וכהנא. ועכשיו, לאחר שבכירי ההייטק הבינו את ההבדל בין אומת סטארט־אפ לאומת הסטארט־דאון, הם אמורים להבין כיצד פועלים לשינוי המצב. מכתבים ובג"ץ זה נחמד ואפילו עושים קולות של רעש כלשהו, אבל התכלית היא פעולה של ממש. 

סטיב בנון, האסטרטג של קמפיין הנשיאות של דונלד טראמפ, הסביר לאחרונה מדוע טראמפ והרפובליקנים נכשלו מול הדמוקרטים בבחירות האמצע לקונגרס ב־2018. בנון הודה כי למפלגה הדמוקרטית אכן היו מועמדים מושכים יותר מאשר לרפובליקנים, אבל הסוד הגדול הוא בכסף הגדול

ברמה האישית זה ממש לא כוחות כאשר החבורה של גנץ מתמודדת באחד על אחד מול עסקני החלחולת של ביבי. "אנשים מפספסים את העניין עם מייקל בלומברג", הסביר בנון, "טראמפ לא היה בהליכי הדחה לולא המיליארדר מייקל בלומברג, ומאות מיליוני דולרים שהזרים למועמדים שזכו במושבים הם הסיבה לכך... לולא התרומות הנדיבות שלו למועמדים דמוקרטים המצב הפוליטי היה שונה".

להזכירנו: הקרב היה בין בלומברג, שהיה מחויב יותר אידיאולוגית, מול שלדון אדלסון והאחים קוק שתמכו בטראמפ ככלי, לא כאידיאולוגיה. תשאלו את קובי ריכטר ועמירם לוין איך עושים את זה. השניים הרימו בשקט ובשכל קמפיין עומק במגזר הערבי שסייע לדחוף כמה מנדטים לצד הנכון של המפה הפוליטית ויצרו תנאים לא רעים להמשך המערכה. עכשיו תורם של "בכירי ההייטק" להחזיר למדינה שלהם את מה שהשקיעה בהם.

tguvot@maariv.co.il