סגן גרמן רוז'קוב, סמ"פ בנח"ל, נפל ב־12 במרץ 2002. רוז'קוב, שאינו יהודי על פי ההלכה ועלה ארצה מכוח חוק השבות, נקלע לאיזור הפיגוע שביצעו מחבלי חיזבאללה באותו יום בצומת מצובה. הם חדרו ארצה בדרך מתוחכמת, התמקמו בשתי גבעות השולטות על הצומת והחלו לטווח את העוברים והנוסעים בה. לאחר שפגעו בכ־20 אזרחים ישראלים, הוכנעו המחבלים על ידי כוח מאולתר של צה"ל. רוז'קוב היה זה שהסתער עליהם, עד שנהרג. הוא קיבל את צל"ש מפקד האוגדה לאחר מותו.

זמן קצר לאחר נפילתו ליוויתי את שר הביטחון דאז שאול מופז כשביקר בבית אמו, לודמילה, בקריית שמונה. הדירה הייתה דלה מאוד, האם הייתה בודדה בעולם, אם יחידנית שנותרה ללא בנה יחידה. היה נדמה לי שראיתי דמעה דקה נקווית בזווית עינו של מופז, שאינו ידוע ברגשנות יתר. התקשיתי להבחין בדמעה זו, כי גם העיניים שלי לא נותרו יבשות. 

15 שנה לאחר שנפל הצליחה לודמילה, במאבק גבורה נגד הבירוקרטיה והממסד, להביא לעצמה נכדה (גל־ורוניקה) מזרעו של בנה המת. הזרע נשאב באישור מיוחד לאחר נפילתו של סגן רוז'קוב. היום מסתובבת כאן בתו הקטנה של הקצין, שהיה (לדעתי) הרבה יותר יהודי מהאדם במצנפת ובגלימה המצויצת, שטינף אתמול את מאות אלפי העולות והעולים החדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר.

מלבדה מסתובבים כאן עוד עשרות אלפי רוז'קובים כאלה, ששירתו בצה"ל, נלחמו, תרמו, למדו, עבדו, התחברו למקום הזה והפכו לחלק מאיתנו. אילו היו לנו כאן קצת יותר רוז'קובים וקצת פחות טפילים שמנסים לסכסך בין אזרחי ישראל לבין עצמם, הייתה יכולה להיות כאן מדינה נהדרת.

מה כבר לא נאמר על קנאי הדת החשוכים מסוגו של "הרב הראשי" הספרדי? נדמה לי שחבל להשחית מילים מיותרות על האיש שלא מסוגל אפילו ללמוד את כתבי אביו, שהנהיג מדיניות גיור נאורה, מתקדמת, מאירת פנים. מי שכן בקי בתורה זו, הרב חיים אמסלם, מנודה ומשוקץ בידי כוהני ש"ס, רק כי הוא סבור שצריך לחבק את האנשים שקושרים כאן את גורלם בגורלנו ולתת להם הזדמנות לבוא בשערי העם היהודי.

הרב עובדיה יוסף מברך את בנו הרב יצחק יוסף, ספטמבר 2013. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90הרב עובדיה יוסף מברך את בנו הרב יצחק יוסף, ספטמבר 2013. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לא מדובר באנשים שלוקטו מן הגורן ומן היקב. מדובר באנשים שהם נצר ישיר לעם היהודי, נכדים ליהודים או בנים לאב יהודי. מה ש"הרב הראשי" הספרדי מבין מכל זה הוא "מזימה שמאלנית להקטין את השפעת החרדים והספרדים". עוד רגע יצוץ גם "הדוקטור" אבישי בן חיים כדי לדברר את ההבל הזה ולהסביר שזו דוגמה נוספת לדרך שבה "ישראל הראשונה" מתעמרת בישראל השנייה. עם כל כך הרבה טיפוסים מהסוג הזה כאן, אולי הגיע הזמן לבנות את ישראל השלישית.

העולים החדשים מגיעים לכאן כחוק. קברניטי המדינה (לא קשור לשמאל־ימין) החליטו בזמנם על חוק השבות ועל "מיהו יהודי". החלטה חשובה שאפשרה לנו לבנות את החברה הישראלית, להגדיל את האוכלוסייה, את הפריון, את העוצמה, את הלכידות. ישראל הייתה ונשארה מדינה יהודית. שום דבר לא מאיים על העובדה הזו. אבל לך תשכנע את הפרנואידים שמתפרנסים מהפיכת הדת לקרדום. 

ועכשיו מתברר שהכל פוליטיקה. שבסך הכל רצינו לדחוק את רגליהם של הספרדים שומרי התורה. אני שואל את עצמי מה יעשו הרבנים הראשיים ופמליותיהם המתפרנסות מכספי המסים שלנו, אם יקרה האסון והעולים החדשים יחזרו כלעומת שבאו לארצות מוצאם. שורותיו של צה"ל יתדלדלו, הפריון יירד, גביית המסים תצנח, האקדמיה תתרוקן, ההייטק יאבד כוח אדם חיוני. מי יישאר? המוני האברכים ההורגים את עצמם באוהלה של תורה, על חשבוננו.

כן, בכל דור ודור יקום האיש שיזכיר לנו שאפילו טומי לפיד צדק מדי פעם. הדת היהודית הופקעה מאיתנו ונמסרה לידיים שהופכות אותה לרכוש פרטי ומונופול. אפשר לחלץ את ישראל ואת היהדות מציפורני המונופול החשוך הזה. אפשר היה להקים כאן ממשלת אחדות חילונית־ליברלית, בלי חרדים. שינוחו רגע, עד שנסדיר את העניינים האלה, נחזיר את מצבת היחסים שלנו עם יהדות התפוצות לתקנה, נעביר חוק נישואים אזרחיים וגיור על ידי רבני ערים ונחזור להיות מדינה נורמלית, מתפקדת, עם מערכת חיסונית בריאה. זה לא בשמיים. זה כאן מולנו, בטווח נגיעה. זה יכול לקרות למחרת הבחירות הקרובות. אנחנו רק צריכים להפסיק לקטר, לאפסן את הייאוש ולצאת להצביע.