"תלמיד חכם שאין בו דעה, נבלה טובה הימנו": גם בימים כתיקונם, רב ועוד ראשי ועוד במדינת ישראל, לא מדבר כך. להתבטא בסגנון גזעני כפי שעשה יצחק יוסף בעת שקהילות יהודיות בארה"ב, ובארצות אירופיות מתמודדות עם גל של תקריות אנטישמיות בהיקף ובאופי שאינם זכורים שנים רבות, הרב יצחק יוסף חשף את עצמו כאדם אטום לב, חסר רגישות.

אין דרך לברר את היקף למדנותו וגדלותו בתורה, אבל אם נצא מתוך ההנחה שהוא תלמיד חכם, מתאים והולם אותו מאמר חכמים שמוזכר במדרש פרשת ויקרא: "תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו". (יש גירסה שאומרת "נבלה סרוחה").  

חז"ל ידועים כמי שנזהרו מאוד בלשונם, והקפידו מאוד על שפה נקייה. הם הרכיבו רשימה של פסוקים שהתרה, האריכה והוסיפה להם מילים רק כדי לא להיזדקק לביטוי קשה. למשל: "הבהמה אשר איננה טהורה", במקום לומר "הבהמה הטמאה". אבל כשהגיע למי שמזוהה ומוכר כתלמיד חכם, שמדבר שטויות וסותר במופגן את המשמעות של תלמיד חכם, חכמי התלמוד לא בחלו ולא נרתעו מהשימוש בביטוי בוטה כמו "נבלה". כשקוראים איך התבטא יצחק יוסף, אפשר להבין את זעמם של חז"ל על חילול התואר תלמיד חכם.

השר יעקב ליצמן. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90השר יעקב ליצמן. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


מהבחינה העקרונית ההלכתית, יש ליצחק יוסף מקור ויסוד לערער על כשרות יהדותם של עולים מרוסיה. אבל אם הוא היה באמת תלמיד חכם הוא צריך היה לזכור את מאמר הגמרא (תלמוד בבלי, בבא מציעא, דף ל'): "דאמר רבי יוחנן, לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה". מיד על אתר, נזעקת הגמרא, הרי חובה היא לדון דיני תורה. אלא מסבירה הגמרא "שהעמידו (בתי הדין) דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" – כלומר שבתי הדין מיצו את הדין, לא וויתרו, לא חיפשו ויזמו דרך לפתרון וישוב בעיות ומצוקות בפשרות ובתיקונים מועילים ומעשיים.

בימים של פילוג, של מחלוקות, של גילויי שנאה בין מפלגות, בין מחנות, בין אישים, כל רב, במיוחד רב ראשי, צריכים וחייבים לגלות פנים של פיוס, להטיף לקירבה, לעודד מתינות, להיחשף כבעלי רגש. יצחק יוסף חשב אחרת. לדעתו, דווקא לעת כזו, כשהזירה הפוליטית הפנימית בישראל רותחת, מבעבעת ומעלה קצף, כדאי ועדיף להוסיף נופך רבני למרקחה.

לא מפתיע, אבל מדהים ומביש שלא נשמעו תגובות להתבטאות הגזענית של יצחק יוסף מצד עמיתו, הרב האשכנזי לאו, ולא מצד רבני התנועה הציונית. ראשי המפלגות החרדיות, דרעי, ליצמן וגפני השתלחו באביגדור ליברמן ותקפו אותו כמסית. ליברמן שווה וראוי לכל מילה של גינוי וביקורת בוטה בעקבות החלטתו להפוך ללוחם הלאומי נגד כל ביטוי וגילוי של דת והלכה. אבל אם כבר התייחסו לליברמן בהקשר להתבטאות של יצחק יוסף, לא היה קורה להם כלום וליברמן לא היה יוצא מכובד אם היו מוסיפים להוסיף ולומר מילה של הסתייגות ואי הסכמה לגזענות של יוסף. לומר רק ובעדינות, הוא לא מבטא ולא משקף דעתנו. גם זה היה מדי הרבה עבורם. אוי לערכי היהדות ודת ישראל, שאלה טוענים ומתיימרים להיות מגיניה.