לילה דרמטי במיוחד עבר על אנשי פיקוד הצפון בשבוע שעבר. החיסול של מפקד כוח אל־קודס האיראני, קאסם סולימאני, בידי האמריקאים בחמישי הוביל להחלטה להעלות את הכוננות לרמה גבוהה ולהתכונן לתרחישים הקיצוניים ביותר. לא רק בחזית רמת הגולן אלא גם כלפי חיזבאללה בלבנון. 

מלבד סגירת אתר החרמון בוצעו פעולות רבות בשטח. כל האפשרויות היו על השולחן. ההערכות לא היו מבוססות על מודיעין קונקרטי. בצה"ל החליטו שבמצב עניינים כה לא ברור, אסור לקחת סיכונים. 

תמונת המודיעין שהלכה והתבהרה במהירות הצביעה על כך שבשלב הראשון ישראל איננה חלק באירוע, וכי הוא מתנהל בין ארצות הברית לאיראן בלבד. ההערכה שהוצגה לדרג המדיני הייתה כי בשלב הזה הסבירות לתגובה נגד ישראל נמוכה מאוד, ורמת הכוננות ירדה בהתאם.

אלא שבטווח הבינוני התמונה משתנה: בחודשים הקרובים אנו עלולים להרגיש בהשפעה של האירוע גם מבחינת האיומים וההסלמה בפועל, וגם בשיקולים הישראליים בנוגע להמשך ההתבססות האיראנית בסוריה.

עבור ישראל, בחיסול של סולימאני יש פוטנציאל למפץ אסטרטגי גדול, אבל במערכת הביטחון סבורים שמוקדם עדיין לסמן את הכיוונים והמגמות שהוא יוביל. סימני השאלה גדולים בייחוד לאור העובדה שהאמריקאים, ובראשם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הוכיחו עד כמה תגובתם עשויה להיות בלתי צפויה.

הבשורה החשובה היא שלאחר תקופה של הבלגה ארוכה על הפעולות האיראניות, האמריקאים החזירו לעצמם את כוח ההרתעה. במשך חודשים ארוכים הצמרת האיראנית חשה שהיא מתנהלת במרחב חסין מתגובה ועם חופש פעולה בלתי נגמר - מגמה שבמערכת הביטחון היו מוטרדים מהשלכותיה השליליות גם בחזית הצפונית, בגבול עם סוריה ולבנון. 

אבל יחד עם זאת במערכת הביטחון זהירים בהערכות כי האירוע הזה ישנה את המדיניות של טראמפ במזרח התיכון, שכרגע מושפעת מאינטרסים אמריקאיים בלבד. על פי התפיסה הזו, ישראל מבינה שנגד ההתבססות האיראנית באזור היא תצטרך להיאבק בעצמה. ההתפתחויות האחרונות צפויות להגביר את הדילמות של ישראל: כיצד להמשיך לפעול נגד פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה. 

עקרון המב"ם (המערכה שבין המלחמות) שלאורו פעלה ישראל בשנים האחרונות נשען על שני אלמנטים מרכזיים: פעולה התקפית וניהול המערכה בעמימות ובחשאיות ככל הניתן, בלי להידרדר למלחמה. במצב הנוכחי, כאשר הלהבות באזור הולכות ומתעצמות, כבר לא יהיה אפשר להגדיר את המשך תקיפות חיל האוויר בסוריה כפעולה במרחב המב"ם השקט, כפי שהתכוונו לעשות בצה"ל בתחילת הדרך. 

בדרג המדיני והביטחוני הבכיר טוענים בתוקף כי הקווים האדומים יישמרו גם במחיר של סכנה גבוהה יותר למלחמה בזירה הצפונית. בינתיים נראה שלאחרונה, לנוכח המציאות המורכבת בישראל, הורידו מעט את הרגל מדוושת הגז. החלטות משמעותיות בנוגע למדיניות בזירה הצפונית יתקבלו רק לאחר שתוקם ממשלה חדשה. אבל בינתיים השטח לא ממתין לתוצאות הבחירות, והחודשים הקרובים צפויים להיות מאתגרים במיוחד למערכת הביטחון ולדרג המדיני. 

הלוויית קאסם סולימאני, צילום: רויטרסהלוויית קאסם סולימאני, צילום: רויטרס

בצה"ל האזינו בקשב רב השבוע וניתחו לעומק את נאומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. בנאום שנשא לאחר חיסולו של סולימאני, יומיים לפני ירי הטילים מאיראן לבסיסים אמריקאיים בעיראק, הוא שרטט במדויק את דרך הפעולה של איראן, תוך העברת מסרים לכל השחקנים באזור. 

נסראללה קבע בנאומו את מעמדו של סולימאני כמי שאינו שייך רק לאיראן אלא לציר ההתנגדות כולו, תוך שחיבר בקו אחד את פלסטין, לבנון, סוריה, עיראק, תימן ואפגניסטן, אף שלא מדובר בציר שיעי מובהק.

על פי ההערכה בישראל, 75% מהתקציב השנתי של חיזבאללה מגיע מאיראן. פרויקט המימון האדיר הזה, לצד בניית היכולות הצבאיות של חיזבאללה, נשענו במידה רבה על היכולות של סולימאני ועל מעמדו בעיני צמרת המשטר באיראן, שהיה מעבר להגדרת תפקידו הרשמי. 

אסמאעיל קאאני, סגנו ומחליפו, אמור להיכנס לנעליו, שכרגע נראות גדולות למידתו בכמה מספרים. ואף על פי שמותו של סולימאני רחוק מלהיות מכה קלה בכנף של תנועת ההתנגדות האיראנית, זו בוודאי אינה מכת מוות עבורה.  

איראן אינה דורשת דבר מציר ההתנגדות בתגובה על החיסול, כך חזר ואמר נסראללה בנאומו, ובכך הצביע על טהרן כמי שצריכה להוביל את התגובה הראשונה - פעולה צבאית נגד מטרות צבאיות אמריקאיות. יחד עם זאת הוסיף מזכ"ל חיזבאללה שהדבר אינו פוטר מאחריות את ציר ההתנגדות כולו וכי על התנועות השונות לפעול מיוזמתן. 

בישראל יש מי שמבינים את האמירה הזו כרמז לעתיד: גם לאחר ירי הטילים האיראניים החשבון על החיסול עדיין פתוח וטרם נסגר. פעולות עוינות נוספות עשויות להתרחש גם בלי חתימה או לקיחת אחריות מצד איראן. ככל שחוסר היציבות באזור יימשך הוא עשוי להקרין גם על ישראל.

# # #

מלבד ההתפתחויות הביטחוניות, היה השבוע נושא אחד שלא עלה לכותרות: תוכנית הגרעין של איראן. והייתה סיבה טובה לדון בו, עם ההכרזה של טהרן שאינה מחויבת עוד להסכם הגרעין.

צמרת המשטר באיראן השתעשעה בחודשים האחרונים במחשבה שארצות הברית לא תפעיל נגדה כוח צבאי אגרסיבי, ואף עקצו את האמריקאים ואת טראמפ בגלוי על כך. אלא שהשבוע השתנו חוקי המשחק לחלוטין.

בראש ובראשונה מי שתרם לשינוי הוא החיסול בעיראק. והיו גם האיומים של טראמפ על תקיפת עשרות יעדי איכות בתגובה להמשך ההסלמה, והתרגום החופשי שנתן בטוויטר מקורבו של הנשיא האמריקאי, הסנאטור לינדזי גרהם, כי אם איראן תמשיך לתקוף את ארצות הברית ואת בעלות בריתה, היא צריכה לשלם את המחיר הכבד ביותר, כולל הרס מתקני הנפט שלהם. 

האיראנים מבינים את ההבדל ביחסי הכוחות בינם לבין האמריקאים, במיוחד כשהם מזהים את תנועת המפציצים הכבדים לאזור. בשבוע אחד מרחב החסינות שבו הם פעלו בשנה האחרונה בהתרסה מופגנת נגד האמריקאים, נסדק בצורה משמעותית.

דווקא במצב כזה ישנה אפשרות - שעולה בהערכות המצב השונות בישראל - שהאיראנים יאיצו את ניסיונותיהם להגיע ליכולת גרעינית צבאית, כחלק מתעודת ביטוח ויצירת מרחב חסינות משמעותי הרבה יותר, גם אל מול מעצמת־על כמו ארצות הברית. ככל הידוע אין להערכה מסוג זה בסיס מודיעיני בשלב הזה, אבל זהו תרחיש שצריך להיערך גם אליו. 

ישראל תידרש בשנה הקרובה להשקיע משאבים רבים בניתוח המודיעין באיראן ובמעקב אחר תוכנית הגרעין שם. לצד המגבלות הידועות של הסכם הגרעין עם המעצמות, ההערכה הכללית במודיעין בצה"ל הייתה כי עד להחלטה האמריקאית לצאת מהסכם הגרעין האיראנים עמדו באופן כללי בסעיפיו. עכשיו בישראל מבינים היטב כי עלול להיות שינוי מהותי במצב, ובהתאם לכך גם סדרי העדיפויות של צה"ל עשויים להשתנות בכל הקשור כאמור לעבודת המודיעין אבל גם לאימון ולבניין הכוח ביבשה ובחיל האוויר.

tguvot@maariv.co.il