קטני הדור
מכיוון שלאחרונה נרשם מחסור מסוים בחומרי הסתה, שנאה ושיסוי, הזדעק "הרב הראשי" הספרדי יצחק יוסף למלא את החסר ולהוסיף קיסם למדורת ההבלים. התבטאויותיו המקוממות פורסמו השבוע ב־ynet וב"ידיעות אחרונות". בגדול, הוא מתפוצץ על עולי ברית המועצות לשעבר.

הוא מתגולל על חוק השבות, שבמסגרתו עלו לכאן "מאות אלפים או עשרות אלפים של גויים", הוא אמר ש"חלק מהם קומוניסטים, עוינים את הדת, שונאי דת. הם לא יהודים בכלל, גויים. אחר כך מצביעים למפלגות שמסיתים נגד החרדים ונגד הדת. העלו אותם פה לארץ שיהיה משקל נגד החרדים, שאם יהיו בחירות לא יהיה הרבה לחרדים... גויים גמורים, ממש גויים גמורים, לצערנו הרב, אנחנו רואים את פרי ההסתה שהם עושים". הוא הוסיף ותיאר איך "חלק מהם הולכים לכנסייה בימי ראשון, אפילו למנזר".


חבל שהוא עצמו לא קפץ למנזר. עדיף מנזר השתקנים. אחר כך הוא התגולל על הגיורים. אגב, גיורים שנמצאים בתחום אחריותו, כולל הגיור הממלכתי. הוא דרש בתוקף להחמיר את הקריטריונים, לא להתייחס ברצינות לגיוריהם של דיינים שבהם הוא חושד בכל מיני חשדות איומים ונוראים (מעזים לנהוג כבית הלל, כפי שציווה אביו בזמנו).


אגב, האיש הוא עובד מדינה. פקיד. מקבל שכר (אסטרונומי) מהכיס שלנו. מממנים לו לשכה, עוזרים, נהג, פמליה, מכונית שרד, מקורבים ומלחכי פנכה, כנהוג בחלונות הגבוהים. הוא מטיף את משנתו הארסית במימון נדיב של המדינה. אם שכחתם לרגע, יש עוד אחד כזה, רק אשכנזי. נדמה לי שהשבוע לא שמעתי את קולו ברמה. רוב עולי ברית המועצות לשעבר נחשבים אשכנזים. הוא הרב שלהם. אבל הוא דמם.


עכשיו, לעובדות. מיליון העולים שהגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר הצילו את מדינת ישראל. הם הזניקו את התל"ג. הם מילאו את השורות המדולדלות של הרופאים, של המורים למתמטיקה, של ההייטק על זרועותיו השונות. הם מתגייסים בהמוניהם, רובם לקרבי. הם לומדים ליבה, מציפים את האקדמיה, עובדים קשה ומתקדמים. הם משלמים מסים.

כפי שפורסם לאחרונה, שיעור תשלום המסים למדינה של משק בית חילוני גבוה פי כמה מהתשלום הממוצע ממשק בית חרדי. אה, ועוד משהו: בתי הקברות הצבאיים מלאים בקבריהם. הם מוכנים להגן על המדינה הזו עד מוות, אבל הרב הראשי לישראל רואה בהם נטע זר מסוכן.


העולים הגיעו הנה מכוח חוק השבות. הם לא הסתננו או התגנבו לכאן. מדובר באנשים שהיו מסומנים כיהודים בגרמניה הנאצית, כי יש להם שורשים יהודיים. בן לאב יהודי (ואם גויה), נכד ליהודי, כאלה. מה שנקרא, זרע ישראל. בבואם ארצה הם הופכים את עצמם לישראלים מרצון. הם קושרים את גורלם בגורלנו. במדינה שפויה, חפצת חיים ומשוחררת, הם היו יכולים לעבור הליך גיור סביר שיהפוך אותם ליהודים על פי ההלכה, ובא לציון גואל.


ישראל אינה מדינה כזו. ישראל היא מדינה שנחטפה בידי ממסד חרדי־אורתודוקסי קיצוני הזוי. במקום להבין את גודל השעה ולנהוג כבית הלל, הולכים כוהני הדת הללו ומקצינים. ככל שגדולי הדור קטנים, כך הם מנסים להגדיל את הצל של עצמם, להגביה את הרף ולבנות חומות בלתי עבירות סביב היהדות הקדושה. זו הטרגדיה הגדולה ביותר שפוקדת את העם היהודי בימים אלה. נתחים שלמים נקרעים מאיתנו ונזרקים לפח האשפה. כך היהדות הרפורמית והאורתודוקסית בארה"ב, כך יהודי צרפת וקהילות נוספות. וכך, מאות האלפים שבתוכנו, ישראלים כמונו, שתורמים פי מיליון ממי שמגדף אותם בשיטתיות.

בית שמאי אולטרה

ברגעים כאלה, כדי להאמין שיש תקווה, אני חוזר לרב חיים אמסלם. רב אורתודוקסי, ספרדי, איש ש"ס מהתקופה שבה עוד הייתה תקווה למפלגה הזו. "זה טירוף מערכות לא רק כאן", אמר לי השבוע הרב אמסלם, "אלא בכל הקהילות היהודיות. בצרפת יש בעיית התבוללות גדולה. לכולם ברור שאפשר לצמצם אותה למינימום דרך גיור. אבל כמעט ואין גיורים בצרפת. הגיור בצרפת בוטל למעשה. הם מפחדים, כי הרבנות בישראל מבטלת להם גיורים. יש בצרפת חצי מיליון יהודים, יש שם בקושי 60 גיורים בשנה.

זה מזעזע. הם מוציאים את הנשמה למי שמבקש להיות יהודי. וזה לא עניין הלכתי. אני רב אורתודוקסי. אם זה היה עניין הלכתי, אני עצמי הייתי נשכב על הגדר. הם נוטשים את דרך הרב עובדיה לטובת גישה של בית שמאי אולטרה. מאז השואה, אני מעריך שאיבדנו מיליוני יהודים בגלל מדיניות הגיור המטומטמת הזו".


מה לגבי עולי ברית המועצות לשעבר? שאלתי את אמסלם. "הם זרע ישראל. זה ברור. רובם המכריע רוצים להיות יהודים ומוכנים לקבל על עצמם לא מעט מצוות. אפשר לגייר אותם. לא בכוח. אבל מה שעושים זה פשוט לדחות אותם. זה לא הגיוני! האשמים היחידים היום בכל נישואי התערובת וההתבוללות הם הרבנות הראשית והעולם החרדי.

זו לא רבנות ראשית לישראל אלא רבנות ראשית לחרדים. ואני שואל, איפה כולם? איפה הציונות הדתית, שהייתה פעם בחזית המאבק הזה? איפה נפתלי בנט? איפה החרדים השפויים? איפה ממשיכיו של זבולון המר? של יוסף בורג? מה עובר עלינו? לאן כולם הלכו? שואלים אותי למה אני נאבק כל כך למען העולים מרוסיה. אני עונה שזה לא העולים מרוסיה. זה היהודים בכל העולם. בצפון אמריקה, בצרפת, בכל מקום".


שאלתי אותו מה יהיה הסוף. הוא לא ידע. "הסיבה היחידה שאני עדיין מנסה להיות בפרונט הפוליטי היא זו", הודה, "והמצב לא טוב. גם כחול לבן מבוהלים. הלוואי שירימו את הדגל הזה, אבל בלי החרדים אין להם שלטון. תראה איך השתיקו את לפיד. לאיפה הוא נעלם?".

הרב חיים אמסלם (צילום: מירי צחי)הרב חיים אמסלם (צילום: מירי צחי)

מה עם ליברמן, שאלתי. "אני שוקל לקום ולהגיד אמירה בעד ליברמן", אמר אמסלם, "הנושא הזה חשוב, היהדות ועתיד העם היהודי זה הנושא שצריך לפתוח את המהדורות. העולם היהודי מתמוסס סביבנו, וזה לא מעניין איש. דיברתי השבוע בערוץ 9, אמרתי להם שהם טועים, גם 30% מהעלייה הצרפתית לא יהודים על פי ההלכה. זה לא פטנט של יוצאי ברית המועצות.

מה לעשות, היינו בגולה הרבה שנים, הייתה התבוללות, אבל יש ציבור ענק שרוצה להתחבר בחזרה, להיות יהודי, למול את ילדיו, לצום ביום כיפור, לעשות קידוש, לקבל מצוות. אני יודע, אני יושב בבית דין לגיור. להגיד שזו דלת מסתובבת ואחיזת עיניים זו השמצה, שקר, פגיעה באחדות העם, במרקם העדין שלנו כאן. ואין פוצה פה ומצפצף. אני יודע שחושבים שאני דון קישוט, אבל אין לי כוונה לשתוק. אני חשוף בצריח, אבל זה חזק ממני. זה חשוב ממני. זה העתיד של העם היהודי על כף המאזניים".

בלי טובות
המקלחת הקרה שחטף כשהפציע במהדורת חדשות 12 עם "מתווה פרץ" לאיחוד גדול במחנה המרכז־שמאל הפתיעה את עמיר פרץ. הוא לא הבין מאיפה זה בא. עד לפני דקה התנגד בכל כוחו לדרישת ההמון: איחוד מיידי בין העבודה־גשר למחנה הדמוקרטי, כדי למנוע מצב שבו אחת מהשתיים נדרסת מתחת לאחוז החסימה ופתאום הוא מציע לאחד את כו־לם. מבוגי יעלון עד מוסי רז.

כחול לבן, העבודה, גשר, מרצ. הבעיה היא שחוץ ממנו אף אחד אחר לא זיהה את הגאונות של המהלך. במקום מחיאות כפיים סוערות הוא גורש במקלות. במקום כותרות מחמיאות, חטף מלקות מכאיבות. המתווה הפך למכווה. פרץ, מגורש סדרתי, רגיל לפרוצדורה הזו. גירשו אותו אחרי לבנון השנייה, לא רצו את כיפת ברזל, לא האמינו שיהיה שכר מינימום בגובה 1,000 דולר. הוא יודע לשחות רק נגד הזרם. אלא שהפעם לא מדובר בזרם. הפעם זה צונאמי. לקח לו יומיים להבין שהוא דוהר במהירות של 200 קמ"ש לתוך קיר.

עמיר פרץ (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)עמיר פרץ (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

אז מתברר שיש תוכנית חלופית. יכול להיות שזה בעצם סולם שפרץ מעמיד עכשיו מתחת לעץ שעליו טיפס מהר מדי, יכול להיות שזו הייתה התוכנית מלכתחילה. כך או אחרת, זה מעניין. ביום רביעי פגש פרץ את בני גנץ. הוא הבין מגנץ שאין לאיחוד הגדול שום סיכוי. כחול לבן, אמר לו גנץ, אינה מפלגת שמאל. המהלך שלך יבריח מצביעים, לא יביא אותם. נפסיד מכל העולמות. במקום משיכת מצביעים, תהיה דחיית מצביעים.

עלולות לקום מפלגות לוויין קטנות (ע"ע סתיו שפיר) שיעשו נזק נוסף. זה מצב קלאסי של lose-lose, אמר גנץ. טוב, אמר פרץ, אם אני יורד מהרעיון הזה, אתה מוכן להתחייב שלא תשב עם הליכוד? או, לפחות, שלא תשב עם בנט וליברמן? ברור שלא, אמר גנץ, אני לא פוסל אף אחד ולא מוכן להתחייב. ההתחייבות היחידה שנתתי היא לא לשבת תחת נתניהו עם כתב אישום. קיימתי אותה במלואה. 


פרץ חושב שזה מקומם. גנץ דוחף אותו לאיחוד עם מרצ אבל מודה שלא יישב עם מרצ בממשלה. ומה יהיה איתנו? שואל פרץ, אם אנחנו מחוברים למרצ, גם אנחנו פסולים? אני מניח שגנץ ענה לו את התשובה המתבקשת: זה תלוי באילוצים. אם יהיה צורך, תפרקו את הבלוק הטכני עם מרצ אחרי הבחירות ותיכנסו לקואליציה. אתם תמיד תהיו רצויים.

בשיחתם, העלה פרץ בפני גנץ את ההצעה הבאה: בוא, תן לנו לעשות קמפיין על איחוד גדול. בוא נראה אם זה מזיז משהו. בוא נחשוב מחוץ לקופסה רגע. אם אנחנו מצליחים לטפס באיחוד הגדול הזה לכיוון של 46־47 מנדטים, זה בינגו. זה גוש חוסם, זה מהפך. בלי טובות של ליברמן. אם נראה שזה לא הולך, אז לא. נלך לתוכנית ב'. גנץ לא ממש זרם. השאלה עכשיו היא לאן פרץ יזרום.


עמיר יותר חכם ממה שאתם חושבים, אומרים מקורביו של פרץ, אתם פשוט לא מסוגלים לפרגן לו. אתם באמת חושבים שהוא ייתן למרצ להיעלם במשמרת שלו? תאמינו לנו שהוא יודע בדיוק את המשמעות של אירוע כזה. הוא קורא את הסקרים והוא מבין את המצב. הוא יודע שלא יסלחו לו אם דבר כזה יקרה, וזה לא יקרה.

הוא בסך הכל מנסה לחשוב אחרת, לצאת מהתבוסתנות הרגילה, לחשוב על ניצחון. הרי גם אם נתאחד עם מרצ, זה לא אומר שניצחנו. זה אומר שהנצחנו את גוש ה־56, מקסימום 57. נו, ומה אז? נהיה שוב תלויים בליברמן, שבסוף יישבר ויקבל מנתניהו את ראשות הממשלה תמורת חנינה או משהו. מה שעמיר מציע זה סיפור אחר. 

זה לשנות אווירה. ליצור תחושת מהפך. סחף. להחזיר תקווה לאנשים. להוציא את החבר'ה באבן גבירול מהבתים.
הוא אוהב לחלום, פרץ. "תעצמו את העיניים", הוא נוהג להגיד לאוהדיו באסיפות בחירות, "ותדמיינו את זה קורה". מה הפעם? כמו אז, בימי "ישראל מחכה לרבין". הולכים ביחד. כל המחנה.

לרוחב כל התמונה. כאיש אחד. בלי מריבות ובלי אגו מיותר. יד ביד. יוצרים משהו חדש, רענן, מלא תקווה. תחשבו על זה, אומרים אנשי פרץ, ביחד יש לכל מפלגות המחנה 70־80 מיליון שקל לקמפיין. זה המון כסף. יש לנו פעילים בכל הארץ. אפשר להפוך את המדינה. אפשר להפסיק להיות תקועים על אותה בלטה של אותם 56־57 מנדטים. אפשר לחשוב אחרת.


הבעיה היא שכשמתחילים לפרוט את החזון הבומבסטי הזה לפרוטות, לא מקבלים מנדטים, אלא בקושי כמה לירות. בניגוד לימין, המרכז־שמאל לא הומוגני. אין סרט שבו יועז הנדל יתחבק עם תמר זנדברג, מוסי רז יתערסל בחיקו של בוגי יעלון ומרב מיכאלי תשלב ידיים עם צבי האוזר. עם כל הכבוד להשוואה למפלגה הדמוקרטית בארה"ב, כאן זה לא אמריקה. למה לא? שואל פרץ, למה כאן זה לא אמריקה? בואו נקים את המפלגה הדמוקרטית הגדולה. מה קרה?


מה שקרה זה שזה לא יקרה. פרץ יודע את זה. הוא לא נבהל. יש עוד זמן לאיחוד עם מרצ. מכנסים את הוועידה תוך 24 שעות וגומרים. פרץ ידרוש שישה נציגי עבודה־גשר בעשירייה הראשונה. סביר להניח שיימצא פתרון. אגב, במגעים שלו עם מרצ מדובר על הגעה בלי סתיו שפיר. פרץ, שאוהב את סתיו שפיר בערך כמו שניצן הורוביץ מאוהב בה, דווקא לא זורם עם ההדחה הזו. אני לא בגיל של נקמנויות של בני 16, הוא אומר. אם מתאחדים, אז מתאחדים.

הוא כבר קיבל הבטחה שמספר השרים של העבודה־גשר יוצמד ל־6 המנדטים שיש לה היום, ולא לאלה שתקבל מחר. ועדיין, חבל לו שלא נותנים לו צ'אנס. הוא בטוח שאפשר היה לחולל שינוי. שאם רק כחול לבן הייתה שומרת על שתיקה ונותנת לו ולחבריו לעשות קמפיין איחוד גדול כמה ימים, השמיים היו נבקעים וגשם של מנדטים היה ניתך ארצה. כך לפחות הוא מאמין. מצד שני, הוא האמין שיביא 15 מנדטים מהימין והפריפריה בזכות החיבור עם אורלי לוי־אבקסיס. וזה לא הסתייע.


עד כמה שזה נשמע מוזר, דווקא האירוע הזה יכול לשרת את גוש המרכז־שמאל בהפוך־על־הפוך. הסירוב של גנץ לחבור לעבודה ולמרצ יגרום להן לתקוף את כחול לבן, מה שיסייע לדחוף את גנץ ימינה. אולי בסוף, דווקא בגלל הסירוב להתאחד והקטטה שתיווצר בין פרץ־מרץ לכחול לבן, יצליחו הגנצים להבקיע ימינה משמעותית (בבחירות האחרונות כחול לבן השיגה כ־3 עד 4 מנדטים מהימין הרך). אולי דווקא זה ייצור שלם הגדול מסך חלקיו.


ישנה עוד אפשרות: שגם הפעם, מדובר בספין. שפרץ לא באמת מתכוון להתאחד עם מרצ ברגע האחרון. הוא מקווה שמישהו או משהו יטרפד את זה והוא יישאר בחלום המקורי שלו, עם אורלי לוי־אבקסיס, פורצים יחד ימינה, שוטפים את הפריפריה, מביאים קהלים חדשים, מגשימים את החלום. הוא גם צריך לקוות שהחלום הזה לא יהפוך לסיוט. אם זה מה שיקרה ומרצ, או פרץ, יישארו מתחת לאחוז החסימה, לא את כיפת ברזל תזכור ההיסטוריה לעמיר פרץ, והוא יגיע לבית הנשיא בירושלים רק אם הנשיא יזמין אותו.

ביבי בקליפת אגוז

ביום רביעי צייץ ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את הציוץ הזה: "יעקב אחימאיר פוטר מערוץ 'כאן' מפני שאמר באומץ את עמדותיו. זהו מצב בלתי נסבל. אסור שאף עיתונאי או אזרח יחשוש לדבר באופן חופשי, על התקשורת כולה לגנות מציאות זו".
אל תבזבזו אנרגיה על החיפוש, יהיה לכם קשה למצוא בדל של אמת בציוץ הזה. מצד שני, נדמה לי שכבר הוסכם שראש ממשלה צריך לשקר על בסיס יומי. יש כאן ילדים בני 11 שלא מכירים מציאות אחרת. ובכל זאת, דווקא הציוץ הזה של נתניהו ראוי להתייחסות נפרדת. נמצאת בו תמצית הסיפור כולו.


יעקב אחימאיר לא פוטר. "רואים עולם" ירדה מהמסך. הוא עצמו, כך מדגישים בתאגיד, מוזמן להישאר כפרשן וכמגיש. אגב, מדובר באדם בן 81. הוא אמור היה להיות בגמלאות כבר 14 שנה. התאגיד, לטעמי, שגה קשות בהתנהלות מולו. אחימאיר הוא סמל, הוא ספינת דגל, הוא עיתונאי מהזן הישן (והטוב), הוא הגון וחרוץ ורהוט. אין שום סיבה לנהוג בו כך, ויש הרבה מאוד סיבות להתנהל מולו בחוכמה וברגישות, שני מצרכים שאזלו ממדפי הניהול בכאן מזמן. אני כותב את כל הדברים האלה על אחימאיר אף על פי שדעותינו שונות ומנוגדות, אני לא מסכים לרוב מה שהוא טוען, ולהפך.

נתניהו וביטן (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)נתניהו וביטן (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

הבעיה עם נתניהו היא חוסר הבושה. הוא הרי יודע שאף אחד לא פגע באחימאיר "בגלל דעותיו". אחימאיר מביע את דעותיו עשרות שנים, מה שלא הפריע לו להיות מגיש "מבט" ותוכניות אחרות גם כשהשמאל היה בשלטון. נתניהו גם יודע שהיום צריך אומץ כדי להביע דעות שמאל, ולא ימין. היום צריך להיות מתאבד שיעי כדי לבקר את משפחת נתניהו, ולא להפך. העיתונאים הנרדפים והמפוטרים והנדחקים הם העיתונאים המבקרים את השלטון, ולא שופריו. נתניהו יודע את האמת הזו ועדיין מרשה לעצמו ללבות כל זיק של פייק שנאה מחשבון הטוויטר הרשמי של ראש ממשלת ישראל.


אם נעיף מבט מהיר על התאגיד, נגלה שם את קלמן ליבסקינד, אחד הכוכבים הבולטים שבו. נגלה גם את אראל סג"ל, מגינו הנחוש ביותר של נתניהו בשנים האחרונות. נגלה עוד עיתונאי ימין רבים ובדרך כלל טובים. נגלה שעמית סגל הוא זה שעזב מרצונו את תוכנית הרדיו החשובה ביותר של התאגיד לפני שבוע. אף אחד מכל אלה לא "פוטר בגלל דעותיו". אז מה? זה לא מפריע לראש ממשלת ישראל להתגולל בדומן הזה. תמיד יהיה מי שיאמין לו. 

"לטובת הציבור"
בשבוע הבא, אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, ימנה נתניהו את דוד ביטן לתפקיד שר בממשלת ישראל. נאשם בשוחד ממנה חשוד בשוחד. סקרים מצביעים על כי גם בקרב מצביעי הימין יש רוב נגד המינוי הזה, אבל גם ההיגיון כבר מזמן לא שורה במעונו של נתניהו. שם נוסף שעלה לכותרות השבוע הוא שמו של דורון אטיאס, אחד מעוזריו הפרלמנטריים של ביטן. בשבוע הבא יהיה אטיאס יועץ בכיר של שר בישראל.


אז בואו נביט רגע בקנקנו של אטיאס. כשיואב בלום, ליכודניק מרמת גן, צייץ שנפער בור גדול בגלל הגשמים על גבול גבעתיים, ענה אטיאס את הציוץ הזה: "הלוואי ייפער בור גדול ברמת אביב מעוז השמאל אמן". לסתיו שפיר כתב: "מכוערת מסכנה עלובה את הדבר המסוכן ביותר לעם ישראל ביחד עם החמס" (הטעויות במקור). לאביעד גליקמן, איש חדשות 13, כתב: "גליקמן המכוער האילג המנוול המושחת מגן על כנופיית פשע מנהלת מפעל לתפירת תיקים נגד אזרחים חפים מפשע... מאחל לך ולחברים גהינום גם בחייכם וגם בעולם הבא אנשי השנאה והדממה".


זה נמשך ונמשך וכולל גם שירי שבח והלל לראש הממשלה המופלא בנימין נתניהו והטחת האשמות ב"מלחמת אזרחים" בבני גנץ, בוגי יעלון ומי לא. אגב, לימור לבנת ספגה ממנו את הציוץ הזה: "נראה שאת סחרת וסוחרת בגופך, חתיכת זבלה של אשה". לימור לבנת, כן. את הציוץ הזה הוא מכחיש. מישהו פרץ לו לחשבון הטוויטר, כנראה.


בכך לא תמו עלילותיו של האטיאס הנ"ל. בראיון לניר גונטז' ב"הארץ" השבוע הוא סירב לספר מה עשה לפני ש"הגיע לפוליטיקה". ובכן, הוא היה מנהל סניף של הדואר בנשר. בעקבות התנהלות בעייתית מאוד, בלשון המעטה, הוגש נגדו כתב אישום חמור, ובינואר 2013 הוא הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה והוטלו עליו נזיפה חמורה, פסילה לצמיתות למילוי תפקידי ניהול ומטה בחברת הדואר ובשירות הציבורי, והורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים.


אטיאס ערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. הערעור נדחה. נו טוב, אז הוא הלך לפוליטיקה. נתניהו הנאשם בשוחד מינה את ביטן, החשוד בשוחד, שמינה את אטיאס. כל השחתת השירות הציבורי, המערכת הפוליטית והמדינה, בקליפת אגוז קטנה. 


התקשרתי אליו אתמול. הייתה דווקא שיחה טובה. הוא מחק את הציוצים, הוא התנצל, הוא אוהב את כולם ותורם את כל מרצו "לטובת הציבור". אני מאמין לו. אני חושב שהוא מתכוון לדבריו. מתישהו יצטרכו הוא וחבריו, הליכודניקים שהפכו ביביסטים, לבוא עם עצמם חשבון ולברר בינם לבין עצמם איך הם נתנו לזה לקרות. איך הם השחיתו מפלגה ואחר כך מדינה. אטיאס מסר בתגובה: "מדובר בהליך משמעתי שהתנהל לפני עשור בעניינים ברף הנמוך ביותר. אין בינם לבין התפקיד הנוכחי דבר וחצי דבר. מדובר בניסיון חסר בסיס להטיל בי דופי, כמי שעושה כל חייו למען הציבור".