ובכן, הם התאחדו בסוף – אולי קצת באילוצם של עמיר פרץ ואורלי לוי־אבקסיס – וכך ניצל נופנו המדיני והעֶרכִּי מהיעלמותן של שתי המפלגות הליברליות והאידיאולוגיות היחידות: מפלגת העבודה – מקִימת המדינה ומי שקידמה ועיצבה אותה, שמתפוררת ומתמזערת מאז 1999 בזכות מריבות פנימיות ובהיעדר רציונל, יעד ואומץ מנהיגותי – ומרצ – תמצית השמאל המתקדם וישר הדרך, שנעדרת זה מכבר כל יכולת השפעה ממשית, ומ־2003 מזדחלת בין שישה לשלושה מנדטים. שתי המפלגות איבדו עד כה בתהפוכותיהן לוחמים ערכיים ומובחרים כיוסי ביילין, ציפי לבני, שלי יחימוביץ’, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, משה מזרחי, זהבה גלאון ואחרים.

עכשיו העבודה, גשר ומרצ יעמדו יחד כנבחרת איכותית, שתילחם כמיטב יכולתה על דברים שבנפשנו ובעקרונותינו; שמירתה של מדינת חוק דמוקרטית, ליברלית, מתקדמת ושוויונית מול כנסת עוינת, מורעלת ומסוכסכת וממשלה מושחתת. פרץ, לוי־אבקסיס, ניצן הורביץ, איציק שמולי (הראוי לשבח כנועז שהחל במגעים לאיחוד), יאיר גולן (פוטנציאל של מנהיג ערכי ונבון), מרב מיכאלי, רויטל סויד, עמר בר־לב, עיסאווי פריג' (מרצ חייבת לקדם את מיקומו), אילן גילאון ותמר זנדברג הם נבחרת מעולה מכל מה שמפלגה אחרת מציעה. 

באיחודם, הם יוצרים חסינות למפלגה המאוחדת, החוזרת לפתק ולערך אמ”ת; לא חסינות שבגינה הנתניהו מחרף נפשו, אלא חסינות שתאפשר להם, אם יאחדו כוחות בתבונה וירסנו אגו, להגיע ליותר מנדטים מסך חלקיהם. ואז יוכלו לחסום את ההתדרדרות ולסייע בתיקון המדינה מטירוף מערכותיה ומאובדן עשתונותיה. רק תחשבו על האלטרנטיבה הביביסטית מימין ומהחרדיוֹת: הליצמן, האמסלם, הרגב, המיקי, האקוניס, האוחנה, הרברפי, הסמוטריץ’, הזבנגביר והבנט־שר־הביטחון־זה־אני־ודי־כבר־עם־ההתנצלויות (שם זמני). כולם עם ה”א הידיעה ואִי־המוֹדעוּת.

עמיר פרץ, ניצן הורוביץ בהכרזה על האיחוד בשמאל. צילום: אבשלום ששוניעמיר פרץ, ניצן הורוביץ בהכרזה על האיחוד בשמאל. צילום: אבשלום ששוני

וכשהמערכה הפוליטית ניצלה מנפילת גוש השמאל־מרכז, שתומך ומאזן את כחולבן – אפילו אם בסוף יתגבש הגוש שמימין לליכוד, שבו בינתיים מתכסחים חלקיקי מפלגות של דתיים־שמרנים־קיצונים־גזענים־בתחפושת עם דתיים כפייתיים־שמרנים־גזענים־נשלטי־רבנים־חשוכים־הומופובים־הזויים – נראה שהשליחות האידיאולוגית היחידה המאחדת את כל שלוחות הימין, והיא לחסן את נתניהו, הנאשם הנמלט, לא תצלח. ועדת הכנסת תאפשר לראש הממשלה הזמני להוכיח את צדקתו בבית המשפט.

ואז נוכל להתפנות לדברים החשובים באמת: לברר מי האשמים במִנהל שחסמו את עדכון ותיקון תשתיות הביוב והאיגום בישובים וסייעו להרחבת אסון ההצפות בארץ, ומי אלה שבנו בטמטום דיור על אגני הִיקָּווּת, במקומות נמוכים ומסוכנים? האם הם גם אלה שהעבירו תקציבים לכבישים נוספים להתנחלויות? ואולי הם אנשי הכנופיה שעל פי הביביסטים גייסה לשורותיה את היועץ המשפטי של הכנסת ואת זוגתו מהפרקליטות? האם זו הדיפסטייט, שבתוכה הפרקליטות ובמעמקיה החשוכים עוד פרקליטות, כמו בובת מטריושקה רוסית? הזו היא מיליציית שומרי החוק המפלצתית שתפרה את כל תיקי נתניהו ומתעקשת לחסום את חסינותו בוועדת הכנסת, לפי החוק? האם הם עצמם קיבלו חסינות, או לפחות חיסון? 

עוד אפשר לומר, שהנשיא המעוקם, אך החסין ביותר בתולדות ארצות הברית, טראמפ, אחרי כל ציוציו, נִבְערוּיותיו, הצהרותיו, שקריו והתנהגותו הרעה, הוא כאותו שעון מקולקל שפעמיים ביממה מראה את הזמן הנכון. אישורו לחיסול סולימאני הוכח בינתיים כהצלחה וגורם לכדור שלג להתגלגל ולצבור הישגים ולעורר בוקה ומבולקה באיראן, בהתנגדות הציבור שלה, במנהיגותה, בביטחון העצמי שלה ובאופיה הקנאי, הכוחני והאלים. המשך ראוי יבוא.