תרבות ה"יהיה בסדר" הידועה לשמצה ממשיכה לחגוג, אפילו בצה"ל. גם ביהלום שבכתר של הצבא, חיל האוויר, לא דואגים. למה לדאוג אם יהיה בסדר?
בזמן השיטפון הגדול שנחת על המדינה ללא כל הודעה מוקדמת (מה, שוב גשמים בחורף?!) חדרו מים לדירים התת־קרקעיים שבהם חנו מטוסי קרב, ושמונה מהם ניזוקו, שלושה מהם באופן קשה. הנזק למטוסים מוערך במאות מיליונים. סכום שיגיע מתקציב המדינה במקום שיהיה מופנה לציוד, לתרגילים, לנשק או לחידוש מטוסים.
כולנו מכירים את מידותיהם של המטוסים ומבינים לאיזה גובה היו המים צריכים להגיע על מנת שיוכלו לחדור לגוף המטוס ולגרום לנזקים כה חמורים. נשאלות השאלות: האם משאירים מטוסים מבצעיים בדירים ללא השגחה? אין חיילים בשטח שרואים שהמים מגיעים, מציפים וגואים? אין מצלמות, חיישנים? האומנם הכל נתון לחסדי שמיים?
לדברי קצין בכיר מחיל האוויר, "בבוקר הבסיס היה יבש ותוך חצי שעה הוצף בעשרות אלפי מטרים מעוקבים של מים", אבל חצי שעה זה די והותר זמן כדי לנקוט פעולת מנע. הזנקת טייסים או צוותים נעשית בדקות.
אם אירוע השיטפון היה קורה בפעם הראשונה זה עשרות שנים, כמו להבדיל, באסון המעלית בתל אביב, היה ניתן אולי להבין. זאת אף על פי שבכל שנה, כאשר נוחת עלינו החורף (ללא הודעה מוקדמת!) נפתחים דיונים על הסכנה שבהצפות ועל הצורך במערכת ניקוז יעילה ומתפקדת. למרבה הפלא, ממש באותו בסיס צה"לי קרתה הצפה דומה לפני כשבע שנים. כמובן שהתנהלה גם אז חקירת מצב, הוסקו מסקנות ונלמדו לקחים.
הבעיה השולית היא שהמסקנות והלקחים לא ממש יושמו. בין השורות הבנתי שיש חילוקי דעות בין מפקדת הבסיס לבין המועצה המקומית, וכל גוף מטיל את האחריות למחדל על משנהו. מוכר לכם מאיזשהו מקום? כן, השני הוא זה שאמור לטפל. בינתיים - יהיה בסדר. ובינתיים, אחד מהחילות הטובים בעולם שוקע בבוץ. לאן הגענו?
אבל אל תדאגו, חברים, הקופסה השחורה שבמטוסי F־16 עמידה למים.