בין ההערכות על כך שאיראן יכולה לבנות פצצה גרעינית בתוך כשנתיים להשפעות של חיסול קאסם סולימאני על ההתבססות של הציר השיעי וחיזבאללה במזרח התיכון, נדחקה הזירה הפלסטינית לשולי דוח הערכת המצב השנתית של אמ"ן. אלא שירי של ארבע רקטות השבוע לעבר ישראל, לאחר שלושה שבועות של שקט, מזכיר לכולנו שהבעיה העזתית רחוקה מסיום ושלצד מאמצי ההסדרה, הירי מהרצועה לא צפוי להיפסק, מה שמותיר את פוטנציאל ההסלמה ברמה גבוהה. 

באגף המודיעין בצה"ל מדמים את המצב ברצועה לדירה שבה מתגוררת אישה זקנה ושמרנית עם שני אחייניה. בשלב מסוים משתלטים האחיינים על הדירה ועושים בה ככל העולה על רוחם, עד שהם מבינים כי עם הבעלות על הדירה מגיעה אחריות. שיש חשבונות לשלם וצריך לדאוג גם לתחזוקה. האח המבוגר מנסה לרסן את אחיו הצעיר, אך חושש שככל שהזמן עובר הוא הופך להיות דומה לדודתו הזקנה, ואת זה הוא ממש לא יכול להרשות לעצמו. 

במשל זה הדודה הזקנה היא הרשות הפלסטינית, האח המבוגר הוא חמאס, והצעיר הוא הג'יהאד האסלאמי. חמאס מעוניין בהסדרה, אבל תמורתה לא יסתכן בלהיחשד כמשתף פעולה עם ישראל. כפי שלא עצרה את בהא אבו אל־עטא מלירות לעבר ישראל, אף על פי שפגע גם באינטרסים שלה, אין בכוונת הנהגת חמאס לעצור את מעגל האנשים הקרוב של פעיל הטרור מהג'יהאד האסלאמי, שממשיכים לבצע חלק ניכר מירי הרקטות. 

לפי הערכת המודיעין של אמ"ן, חמאס דבק ברעיון ההסדרה, אך ימשיך להגדיר את עצמו כארגון התנגדות. סביר להניח שבחודשים הקרובים הוא ייסוג כמה צעדים לאחור, גם במחיר של הסלמה לא משמעותית. בישראל סבורים שחמאס ירסן רק בצורה חלקית את הג'יהאד האסלאמי, כך שאפשר להניח שירי הרקטות מהרצועה יימשך בחודשים הקרובים. בסופו של דבר, במציאות כזו יהיה קשה מאוד להגיע ליציבות ביטחונית.

בבחירה של ישראל לפסוע בנתיב ההסדרה יש היגיון רב. על רקע חזרתה של תוכנית הגרעין האיראנית לסדר היום ובין האיומים שמגיעים מצפון לאלו מדרום, סדר העדיפויות ברור. הצעדים הכלכליים שנעשו בשנה האחרונה כלפי הרצועה מצביעים על מגמה של שיפור, ונכון להמשיך ולהעמיק בהם. ועדיין, מאז המבצע האחרון ברצועה שבו צה"ל יזם מהלך פתיחה מפתיע ושלט בקצב האירועים, נראה שהצבא חוזר על אותו דפוס פעולה, שלפיו הצד שיורה את הרקטות לא רק שלא נפגע אלא גורף את כל הקופה. הג'יהאד כיום מוביל את הקו מול ישראל ובדרך תובע תג מחיר מחמאס, שגם איתו יש לו חשבון ארוך.

התקיפות של חיל האוויר מכוונות נגד מטרות של חמאס בלבד. הן גורמות לנזק כלכלי גדול לארגון, שאיבד אמצעי לחימה וייצור ייחודיים ומתקשה להשיגם. ולמרות זאת דרך הפעולה לא מביאה לשינוי הנדרש ולא גורמת לחמאס להפעיל את כל כוחו נגד מי שיורה את הרקטות. הגישה העקיפה שאותה נוקטת ישראל, בתביעת האחריות השלטונית מחמאס, מביאה לתוצאות חלקיות בלבד.

לאחר מבצע "חגורה שחורה" בנובמבר, שבמהלכו חוסל אבו אל־עטא, טענה ישראל שההרתעה מול חמאס גברה, שהג'יהאד האסלאמי נמצא במשבר עמוק ושהוסר מכשול גדול בדרך להסדרה אפשרית שבה חמאס מעוניין. בכירים בדרג המדיני והצבאי טענו כי המבצע סיפק לישראל גם הזדמנות ליצור משוואת תגובה חדשה ברצועה: מצד אחד הגברת המאמצים והמוכנות למהלכים אזרחיים וכלכליים משמעותיים ומצד שני פגיעה במי שיורה את הרקטות לעבר ישראל, ולא רק ביעדי תשתית של חמאס.

יישום של מהלכים כאלו במקביל דורש ניהול סיכונים והיגוי עדין של הדרג המדיני והצבאי כדי לא להגיע להסלמה בדרום שתוביל למלחמה, בוודאי כשאין לה תכלית מדינית ברורה. אבל לצד זאת נדרשת ישראל לוודא שהיא לא חוזרת על אותן טעויות שנעשו בעבר, בין השאר בפער שבין האמירות למעשים בשטח.

משחקי הכס 

גם הערכת המצב של אמ"ן בנוגע למתרחש ביהודה ושומרון נותרה בצל הכותרות הגדולות על איראן. בסיכום שנתי נרשמה ירידה בהיקף הטרור מאיו"ש, אך הפיגועים חזרו להיות מורכבים ומתוחכמים יותר. למרות השקט היחסי עדיין מתריעים על כך שהיציבות הביטחונית תספוג מהלומה משמעותית ביום שבו אבו מאזן לא יישב על כס הראיס.

במצב של נתק מוחלט בין רמאללה לירושלים ומערכה מדינית בינלאומית שמנהלת הרשות נגד ישראל, עמדתו של אבו מאזן נותרה יציבה, ובפועל התיאום הביטחוני נמשך למרות הקשיים והיחלשות במעמד הרשות ברחוב הפלסטיני, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסקרים שונים.

אומנם אבו מאזן לימד את כולם שמוקדם להספיד אותו, אבל בצה"ל רואים כבר עכשיו כיצד מאבקי הירושה עלולים להשפיע על המצב הביטחוני בשטח. בין המועמדים האפשריים שיתמודדו על הנהגת הרשות הפלסטינית, אפשר למצוא כאלו שלא עסוקים רק בביצור מעמדם הפוליטי, אלא גם מציידים את התומכים שלהם באמצעי לחימה ותחמושת. במערכת הביטחון מעריכים כי בין המפסידים יהיו כאלה שלא יקבלו את הדין ולא יהססו להשתמש בנשק כחלק מהמאבק על השלטון.

אלימות שתתגבר ברחוב הפלסטיני צפויה להיות מופנית גם כלפי ישראל. בתקופות שבהן הטרור מיהודה ושומרון התגבר, מספר האזרחים ואנשי כוחות הביטחון שנפגעו ונהרגו היה רב ועלה על מספר הנפגעים בכל הזירות האחרות שבהן מתמודד צה"ל. 

עם כל החסרונות של אבו מאזן, במערכת הביטחון הוא עדיין נחשב כקלף חשוב, שמונע הידרדרות ביטחונית. אבל שעון החול הולך ואוזל, כך משתמע מהערכת המצב. ההתרעה האסטרטגית הזו קיימת בישראל זה שנים, אולם היא לא תורגמה לתוכנית פעולה. במישור הצבאי הייתה אמורה להתקיים היערכות מתאימה, היו אמורים להתבצע אימונים של הכוחות המתאימים, ובמישור המדיני קברניטי המדינה היו אמורים להחליט איך לנהוג אם וכאשר.  

אבל ללא שיח עם הרשות הפלסטינית, בישראל כאילו מתעלמים לחלוטין מהמציאות המתקרבת. באין פתרון מדיני נראה לעין, נוח יותר לשני הצדדים לא לעשות דבר ולחכות שמצב העניינים ישתנה. וכרגע על פי ההערכות הוא לא צפוי להשתנות לטובה. 

סוגיית היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית והמשא ומתן המדיני לא הייתה חלק מהשיח סביב הבחירות האחרונות וגם לא צפויה ללוות את מערכת הבחירות הקרובה. זה אינו נושא בעל תועלת פוליטית בעיקר עבור שתי המפלגות הגדולות. בשנים האחרונות השתרשה התפיסה כי ללא פתרון מדיני אפשר לנהל את הסכסוך, אבל הערכת המצב של אמ"ן מעלה אפשרות נוספת, שבשנים הקרובות הסכסוך הוא זה שינהל אותנו ולא להפך.
 
tguvot@maariv.co.il