כמה מילים על מה שדי קשה ועל מה שעוד הרבה יותר קשה. די קשה לחזות את תוצאות הבחירות בישראל. יש הרבה מפלגות, לא מעט בוחרים, שיטת חלוקת מושבים שצריך להביא בחשבון, אחוז חסימה שצריך להביא בחשבון. יש מפלגות, יש גושים. כל רובד מוסיף על הקושי. לעתים קרובות כמה שברי אחוזים הם ההבדל בין ניצחון להפסד. 

עכשיו, חישבו כמה קשה לחשב מי ינצח בבחירות המקדימות בארה"ב. שישה־שבעה מועמדים, שלא כולם ישרדו עד הסוף. 50 מדינות (ועוד כמה מחוזות), שכל אחת מצביעה קצת אחרת, ומחלקת צירים קצת אחרת. וכל אחת מצביעה בתאריך אחר. בעצם, לא כל אחת. יש שמצביעות לחוד, ויש ביחד, יש בחורף, ויש באביב, יש ראשונות, ויש אחרונות, ולך תדע מי יהיה המועמד אז, ולמי יהיה יתרון. 

שישה מועמדים דמוקרטים התייצבו השבוע על במה אחת לנהל עימות אחרון לפני ההצבעה הראשונה - עוד שבועיים, במדינת איווה. מנצח, או מנצחת, יהיו כנראה רק במרץ, או באפריל, או במאי, או ביוני, או שלא יהיו בכלל. התחזית המפורטת של אתר התחזיות FiveThirtyEight - כאב ראש מובטח למי שינסה להבין אותה לפרטיה - קובעת בסיכוי של 15% שאף מועמד לא ינצח בבחירות המקדימות. כלומר, אף מועמד לא יקבל מספיק צירים כדי להבטיח רוב בוועידה הדמוקרטית שתיערך ב־13 ביולי במילווקי, שבמדינת ויסקונסין. במקרה כזה, תהיה ועידה סוערת, ומעניינת, קרב ראש בראש עד הכרעה. וזה בערך הדבר האחרון שהמפלגה צריכה. 

מודל החיזוי לא קובע מי ינצח, אלא מציע הסתברויות. לסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן סיכוי של 2 מ־5 לנצח. קרי, אם היו נערכות במקביל חמש התמודדויות בנתונים הקיימים, הוא היה מנצח פעמיים. הסנאטור מוורמונט ברני סנדרס היה מנצח בהתמודדות אחת מכל חמש. הסנאטורית אליזבת וורן ממסצ'וסטס הייתה מנצחת בהתמודדות אחת מכל שמונה. וכאמור, באחת משבע התמודדויות לא היה כלל מנצח, ובאחת מ־12 התמודדויות היה מנצח ראש העיר של באות'־בנד אינדיאנה, פי בוטיג'ג'. 

כל זה, לפני שהחלה ההצבעה. אבל ברור שלאחר שתתחיל, הסיכויים ישתנו ויתעדכנו. ולכן, הפנים כרגע לשתי מדינות ראשונות, איווה וניו המפשייר. 

כמה מסובכת איווה? הנה המצב: בממוצע הסקרים במדינה מוביל ביידן. יתרונו על פני סנדרס זעום - 0.4%. המועמד השלישי, בוטיג'ג', מפגר בעוד 1.6%. גם זה מעט. הבאה בתור, וורן, בעוד 2.7%. ועוד: איווה מצביעה בשיטה משונה מאוד. לא פריימריז אלא התוועדות. אנשים באים ונעמדים בקבוצות. אם יש גשם, באים פחות. אם משעמם, הולכים הביתה לפני סוף ההצבעה. לך תדע מה הם יעשו. 

ואחרי כל זה, איווה מחלקת את הצירים שלה באופן יחסי. מתוך 41 צירים בוועידה, 14 מחולקים לפי התוצאה בכלל המדינה, ושאר הצירים לפי התוצאות במחוזות הבחירה השונים. למעשה, המנצח הוא לא מי שמקבל את רוב הצירים, אלא מי שמקבל הכי הרבה. המודל של סילבר מחלק לביידן 13 צירים, ונותן לו סיכוי של 1 ל־3 לנצח. לסנדרס, הבא אחריו, יש סיכוי של 3 ל־10, שזה כמעט אותו דבר. 

בניו המפשייר דווקא סנדרס צפוי לקבל את האחוז הגבוה יותר של קולות. ומצד שני, בגלל שיטת חלוקת הצירים, הוא צפוי לקבל פחות צירים. כלומר, יהיה ניצחון תקשורתי (ניצחתי!) ויהיה ניצחון מספרי (קיבלתי יותר צירים!). מה חשוב יותר? - בשלב המוקדם הזה, הניצחון התקשורתי. לניו המפשייר אין הרבה צירים (24), אבל יש הרבה השפעה מפני שהיא השנייה להצביע, והראשונה לקיים פריימריז (כי באיווה, כאמור, מדובר בהתוועדות). המצביעים במדינות הבאות (נבדה ודרום קרוליינה) יביטו במה שקרה בשתיים הראשונות ויחשבו את דרכם מחדש. אם מישהו נראה פתאום חסר סיכוי, הוא יאבד מצביעים. אם מישהו נראה כדוהר לניצחון, הוא ירוויח בוחרים. 

ציפיות ואכזבות

מאז תחילת העידן המודרני של פריימריז, רק מועמד דמוקרטי אחד הצליח להיבחר בלי לנצח באיווה או בניו המפשייר או בשתיהן. זה היה ביל קלינטון בבחירות 1992. שיטה עקומה? יש רבים הסבורים כך. היא נותנת כוח עודף לשתי מדינות קטנות למדי, לבנות מאוד, צפוניות. אחריהן באות נבדה, עם ריבוי ההיספנים, וקרוליינה, עם ריבוי השחורים. אלה קהלים חשובים למפלגה, ולכן מקבלים העדפה מתקנת ברביעייה הראשונה. כך או כך, מעולם לא קרה שמישהו ניצח בשתיים הראשונות ולא היה המועמד. אם ביידן יצליח לעשות את מה שהסקרים והמודלים מנבאים שיש לו סיכוי לעשות - יהיה קשה לעצור אותו. ומצד שני, אם יפסיד פעמיים במה שאמור היה לנצח, וזה כאמור תלוי בגשם, בשברי אחוזים, ובעוד כמה גורמים מאוד בלתי צפויים, הוא יתרסק בבת אחת. 

המשחק בפריימריז הוא משחק של ציפיות ואכזבות. מי שמשיג יותר ממה שהניחו שישיג, ממריא. מי שמשיג פחות ממה שהניחו שישיג, צולל. תשאלו למה אמי קלובושר, עם 7% תמיכה באיווה ו־5% בניו המפשייר, עדיין במירוץ? זאת הסיבה. היא רוצה להצליח יותר ממה שמצפים, ואז אולי תיכנס קצת רוח במפרשים והיא תוכל להפליג קדימה. 

שורה תחתונה: לא למהר להכתיר, לא למהר להספיד. המירוץ הדמוקרטי פתוח. המיליארדר וראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג, בונה על האפשרות שימשיך להיות פתוח. הוא משקיע במדינות שאחרי הארבע הראשונות. אם לא יסתמן מנצח עד אז, אולי הכסף הגדול שלו יעשה את העבודה ויקנה לו כמה מדינות ב"סופר טיוזדיי" (תחילת מרץ). זה יהיה תקדים מעניין ומפתיע. אבל כדי שיתממש, ביידן צריך להפסיד במקומות לא צפויים, כי בלומברג פונה לאותו קהל, השמרני יותר. 

מה בכל זאת אפשר לומר, באופן קצת יותר נחרץ, על העתיד? שבעוד שלושה שבועות נהיה חכמים יותר. אם מישהו יעשה את הקסם וינצח בשתי המדינות הראשונות, התקדים ההיסטורי מבשר שכנראה הוא גם יהיה המועמד. 

סטיית תקן

1. ההתרגשות מהרב רפי והשטויות שלו מובנת, הרי הוא שר החינוך וכל זה. ומצד שני, אולי כדאי קצת להרגיע. גם אם פרץ מייצג את כל החרד"לים, והוא לא, מדובר בסך הכל בסיעה קטנה. אולי 7% מכלל היהודים בישראל, שזה פחות מ־5% מכלל הציבור. לא כל כך מהר משתלטים על המדינה עם 5% (ולכן גם ההוצאות להורג מטעם הסופר חיים באר כנראה יחכו). 

2. איפה עובר קו השבר בין הדתי הרגיל (נאמר, בנט), לבין הדתי התורני (נאמר, סמוטריץ')? הנה אפשרות אחת. הדתי־תורני סבור שעיקר היהודיות היא קיום המצוות. להיות יהודי, זה "במידה רבה מאוד" לקיים את כל מצוות ההלכה. היהודי הדתי (לא תורני, סתם דתי), שם פחות דגש על העיקריות של קיום מצוות בהגדרת מהותו של היהודי. 51% לעומת 27%. ועל השאלה האם להיות "יהודי טוב" זה לשמור על כל מצוות ההלכה - אותו פער. 21% מהדתיים מסכימים "במידה רבה מאוד", לעומת 44% מהדתיים־תורנים.

3. ועוד פער מעניין. כמעט כל הדתיים־תורנים מקיימים מנהגים יהודיים, כי "כך מצווה התורה על עם ישראל" (87%). מקרב הדתיים הלא־תורנים, שני שלישים (67%) נוקבים באותה סיבה, אבל גם לא מעט אומרים: קיום חגי ישראל מציין את השתייכותי לרצף היסטורי שהוא משמעותי עבורי, או - קיום מנהגים וציון מועדים נותנים ביטוי לתרבות היהודית שלי (ביחד, 35%). 

4. הסקרים של תחילת אוגוסט 2019, חודש וחצי לפני בחירות ספטמבר – כלומר, בערך הזמן שבין עכשיו לבין בחירות מרץ – הפריזו קצת בכוח המפלגות הקטנות לעומת תוצאות האמת. ליברמן, לדוגמה, נראה חזק יותר בתחילת אוגוסט מכפי שהתברר ביום הבחירות. וגם המחנה הדמוקרטי. למעשה, חודש וחצי לפני בחירות ספטמבר, המחנה הדמוקרטי עמד על שמונה־תשעה מושבים בסקרים. כלומר, על בערך אותו מספר שהוא עומד היום, אחרי שהתאחד עם העבודה. ובמילים פשוטות: אם מהלך הבחירות הפעם יהיה דומה, העבודה ומרצ יקבלו בבחירות רק מעט יותר ממספר הקולות שכל אחת מהן קיבלה בפעם הקודמת לחוד. 

*השבוע עשינו שימוש בנתונים ומחקרים של FiveThirtyEight RealClearPolitics, פיו, גאלופ, המכון למדיניות העם היהודי, נתוני סקרי בחירות של כלי התקשורת בישראל.

tguvot@maariv.co.il