1. עצמאי בשטח: העצמאים והעסקים הקטנים למיניהם הרגישו בימים האחרונים את נחת זרועה של ממשלת המעבר. הארגונים המייצגים אותם עושים מאמצים עילאיים להציף את המצוקות שלהם על סדר היום, אלא שבפועל אין עם מי לדבר. במקרה הטוב הם מוזמנים ליצור קשר אחרי הבחירות. הם בחברה טובה עם נהגי המוניות, תושבי אילת (הפיצוי שהובטח בגין סגירת שדה דב טרם הגיע), החקלאים, עובדי התעשייה האווירית, הנכים ואפילו תלמידי הישיבות.

שני אירועים שהתרחשו השבוע ממחישים את עומק הייאוש. אתמול ננעל כינוס איגוד לשכות המסחר. על הפרק עמדה הדרתם של עסקים קטנים מהשתתפות במכרזים ציבוריים. הניסיונות לטפל בנושא באמצעות חקיקה התרסקו אל חומות ממשלת המעבר והייעוץ המשפטי. עו"ד אוריאל לין, נשיא האיגוד, הוא ליכודניק שלא נגמל ועדיין לא החזיר את פנקס הבוחר. למרות זאת הוא נואש מהאג'נדה של הליכודניקים הישנים והחדשים. בצר לו הוא מוצא מקלט פיננסי בישראל ביתנו, של אביגדור ליברמן, ששניים להשמצות כלפיו הם רק ראשי החמאס.

לין נענה להצעת ליברמן להופיע בהנהלת האיגוד במסגרת כינוס בחירות. את ליברמן ילווה נפתלי בן סימון, לשעבר הכתב לענייני כלכלה של הערוץ הראשון, שערק מהליכוד לישראל ביתנו. סביר להניח שלאחר שייוודע לראשי המפלגות על הרומן עם ליברמן, כל אחד ירצה בתורו להתייצב אצל לין.

נשיא הלשכה מנסה להילחם את מלחמת העצמאים, אבל נאלץ להתחמם על הקווים. הוא מסתפק בתוכניות עבודה עבור שר האוצר הבא. בתוכנית, שתוצג בקרוב, הוא מסמן ארבעה נושאים: שינוי נוסחת מיסוי הארנונה, המעוותת לטעמו, וביטול ההצמדה לשכר המגזר הציבורי והפסקת אישור תוספות חריגות; ביטול הפטור המעוות ממע"מ על קניות מוצרים מחו"ל באינטרנט עד לסכום של 75 דולר; ביטול הפלייתם לרעה של עסקים קטנים במכרזים של גופי ציבור; והעניין האחרון הוא התנגדותו הנחרצת להעלאת מסים. 

ללין יש שלל מקורות לחיסול הגירעון בתקציב בלי להעלות את המס אפילו בשקל אחד. איגוד לשכות המסחר הוא רק ארגון אחד המספק מחסה לעסקים הקטנים. יעדי האיגוד כשלו בצל שלטון הליכוד, מפלגתו של לין. הוא תולה כעת את מבטחו באפשרויות פוליטיות אחרות. 

2. שמאות מוגזמת

בראשות ארגון לה"ב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל) עומד עו"ד רועי כהן, הפועל כמו כור אטומי לקידום משימת החייאת העסקים הקטנים. עד היום הוא נחל הצלחה חלקית: הוא ארגן פיצוי למלונאים ולבעלי מסעדות ביישובי עוטף עזה וקידם את התוכנית "נטו עסקים קטנים" בעלות של 700 מיליון שקל, שלבסוף נגנזה עקב אין ספור מערכות הבחירות. כדי לקדם את יעדיו הצטרף עו"ד כהן בסבב הבחירות הראשון לכולנו, של משה כחלון, אך התרסק התרסקות מפוארת. מבחינה פוליטית הוא צועד כיום קדימה, אל הלא נודע.

הבעיה התורנית היא של בעלי העסקים הקטנים בנהריה שנכסיהם טבעו בשיטפונות. בהיעדר שר אוצר מתפקד וכשראש הממשלה מעדיף להתמקד באיכות הדיבור של יריבו הפוליטי בני גנץ, הפכה ועדת הכספים לכתובת הפוליטית היחידה לנפגעי ממשלת המעבר. השבוע העפילו אליה ראש עיריית נהריה רונן מרלי, ראש עיריית אשקלון תומר גלאם, נציגי העצמאים בראשות עו"ד כהן, ואחרים.

נשיא לה"ב שלף מחדש את שלל האמרות על העסקים הקטנים ("לובש בכל בוקר את השכפ"ץ ויוצא לקרב ההישרדות" וכו'). עוד אמר: "העצמאי משלם ארנונה, מסים, ביטוח לאומי, מע"מ, מס שילוט ועוד - ובזמן שהעסק קורס, שלא באשמתו, הממשלה מתנערת ממנו".

ראש עיריית נהריה הדגיש: "העירייה לא תצליח לעמוד בנטל. המים הגיעו מגב ההר. יש תוכנית שיקום, שעולה כ־120 מיליון שקל - וגם היא תקועה". מרלי דרש בסך הכל סיוע בסך 11 מיליון שקל לפתרון הבעיה. נשיא סוכני הביטוח העריך רק בשבוע שעבר את נזקי השיטפונות ב־1.5 מיליארד שקל. אבל מרוב מספרים כבר לא רואים את תמונת המצב האמיתית: האם הנזקים עד כדי כך חמורים? אולי יש הגזמה מסוימת בתיאור העובדות.

נתונים מהשטח, שבוע אחרי השיטפונות, יסייעו לדייק בתיאור תמונת המצב. 3,200 עסקים נפגעו בנהריה. 200 מהם עדיין מושבתים לגמרי - 150 מהם בקניון "ארנה". הם מעסיקים כאלף עובדים עם פדיון חודשי ממוצע של 200 אלף שקל. עיריית נהריה החליטה לפטור אותם מארנונה, אבל הממשלה לא השתתפה בדבר.

ייתכן שהפתרון טמון בכלל בחברות הביטוח, שאמורות לפצות את העסקים שנסגרו. אלעד אלקובי, נציג האוצר שהשתתף בישיבה, סיפק נתונים מהענף. לפי נתוני האוצר שהועברו מחברות הביטוח, הגיעו עשרות ספורות של פניות מעסקים קטנים. סך הפניות לסוגיהן (גם מצד בעלי דירות פרטיות) הסתכם בכ־4,500, והנזקים נאמדים ב־130 מיליון שקל בלבד - פחות מעשירית מאומדן לשכת סוכני הביטוח. דרך אגב, דווקא החקלאים מסודרים - באמצעות הקרן לנזקי טבע, המפצה על הנזקים.

מדי שנה האוצר מפצה על נזקים ב־200 מיליון שקל, ובהם נזקים לתשתיות. משרד החקלאות משלים מתקציבו 55 מיליון שקל לטיפול בתשתיות הניקוז. הנתונים מראים שבתים המכוסים בפוליסות ביטוח מסודרים. בשורה התחתונה, הנפגעים הם בעלי העסקים הקטנים, שפוליסת הביטוח שלהם אינה מכסה אובדן הכנסות (כתוצאה מסגירת העסק). בכל אופן, היקף הנזקים נמוך באופן ניכר מהאומדנים הראשונים. 

על אף זאת, יו"ר ועדת הכספים משה גפני אינו מהסס לאיים. הוא דורש הזרמה מיידית של 11 מיליון שקל - אחרת יקדם הצעת חוק למתן פיצוי גורף לכלל בעלי העסקים באשר הם. אלא שגפני מאיים באקדח לא טעון, כי בימים אלה, כאמור, אין עם מי לדבר. רשות המסים מתנגדת לפיצוי בהיעדר מקור תקציבי, ושר האוצר פועל לפי חוות הדעת של היועץ המשפטי באוצר עו"ד אסי מסינג. כחלון, ששאיפותיו הפוליטיות התפוגגו, לא יתנדב לפתור את הבעיה - ועם כל הכבוד ליו"ר ועדת הכספים, אין הוא מסוגל להעביר בכנסת הנוכחית שום חקיקה. עו"ד כהן נותר חייל בודד שעדיין לא ויתר. אתמול, במכתב דחוף לכחלון, דרש ליישם את החלטת ועדת הכספים.

עו"ד כהן לא אמר נואש: "כשהייתה מלחמת הסכינאות בירושלים, שחיסלה את העסקים בעיר העתיקה, נתן המשרד לענייני ירושלים פיצוי לכל עסק שמחזור העסקים שלו ירד ב־25% ומעלה. כשרוצים, תמיד יש מקור תקציבי. הפעם זה יכול להיות המשרד לפיתוח הנגב והגליל".

לסיכום, אפשר לקבוע ששבוע אחרי השיטפונות בנהריה היקף הנזקים הכספיים נמוך בהרבה מהאומדנים הראשוניים. במרבית המקרים ניתנו הפתרונות לבעיה דרך הפוליסות של חברות הביטוח.

יוחלט מה שיוחלט, הצורך בפתרון אירוע ההצפות בנחל געתון, החוצה את מרכז העיר נהריה, נותר בעינו. המקרה של אותה עיר, וגם של ערים כמו תל אביב, מעיד על עומק בעיית התשתיות. להערכתי, הפוליטיקאים סבורים שעד הבחירות יישכחו פגעי מזג האוויר במהירות שבה נשכחה הטראומה של סגירת שדה דב.

הצפות בנהריה, צילום: מאיר וקנין, פלאש 90
הצפות בנהריה, צילום: מאיר וקנין, פלאש 90

3. הקרב על הנהגת התעשייה

בשעה שבחירות מועד ג' ממקדות, מטבע הדברים, את עיקר תשומת הלב הציבורית - מתנהלת לה בשבועות האחרונים מערכת בחירות יצרית לא פחות: הקרב על הנהגת התאחדות התעשיינים, שיוכרע ביום חמישי.

המלחמה מתנהלת מאחורי הקלעים ומלווה בניסיונות הכפשה נגד המתמודד שמואל דונרשטיין, בפרסום מודעות בעיתונות ובמאמצי שכנוע ממוקדים. דונרשטיין, תעשיין ותיק ומוערך בן 67, מתמודד נגד ד"ר רון תומר הצעיר והשאפתן בן ה־53, הבטוח בהצלחתו. בדונרשטיין תומכת ד"ר נורית הראל (מבעלי ד"ר פישר), המועמדת מטעמו לתפקיד סגנית הנשיא. השבוע זכה לתמיכת נשיא התעשיינים לשעבר עודד טירה. תומר גייס את חברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס־ורבין. 

מחד גיסא, דונרשטיין צבר ניסיון מרשים בפעילותו העסקית. כשמכר את מוצרי חברת ממתקי מוטי (חברה משפחתית) בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, תומר עדיין חבש את ספסל הלימודים. פעילותו כיו"ר קבוצת רב־בריח, שאותה הביא למעמדה המדהים, זיכתה אותו בפרס התעשייה ל־2014. לדונרשטיין ניסיון רב בעסקים והוא מכיר מקרוב את הפוליטיקה במוקדי קבלת ההחלטות. מאידך גיסא, אסור לזלזל גם בתומר, הבעלים והמנכ"ל של קבוצת אוניפארם, וביכולותיו.

תומר, הקורץ לדור הצעיר, הציג בסיוע 20 תעשיינים תוכנית סדורה להגדלת היצע כוח האדם בתעשייה, למיצובה ולסיוע ביצוא שלה. הוא רואה בתמיכת של נחמיאס־ורבין רוח חדשה לתעשייה. אם ייבחר יפנה לד"ר הראל ויבקש שתישאר בתפקידיה בהתאחדות.

קשה לדעת מי מן השניים ייצא מחייך ביום חמישי מאולם הכנסים בכפר המכביה ברמת גן. מה שניתן בהחלט לומר הוא שדונרשטיין רעב הרבה יותר לתפקיד, והוא מגיע למשימה חדור מוטיבציה. בניגוד לתומר, אם לא ייבחר, כבר לא תהיה לו הזדמנות נוספת.

לתעשיין שייבחר לא יינתנו מאה ימי חסד. יום לאחר הבחירות חייב הנבחר לשנס מותניו ולגייס את כל הכוחות לקידום האינטרסים של התעשייה והיצוא. המשימה הראשונה שלו: שיקום מערכת היחסים עם מקבלי ההחלטות. המשימה השנייה: מלחמה באיומים הרובצים לפתחה של התעשייה, על היצוא שלה, ובראשם הדולר הקורס והדיבורים על האפשרות לשינוי התמריצים ליצוא הניתנים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון.

4. רילוקיישן כחול־לבן

השבוע נחשף כי סולל בונה זכתה במכרז של בנק דיסקונט להקמת משרדי ההנהלה במתחם ה"אלף" בראשון לציון. מדובר במיזם ענק בעלות חצי מיליארד שקל, ובמסגרתו ישונעו אלפי עובדי הבנק וחברות הבת ויזה כאל ובנק מרכנתיל ממרכז תל אביב לראשון לציון. בארה"ב היה מדובר בתזוזה קלה שאינה אמורה לזכות לתשומת לב, אבל בישראל מוכת הפקקים, כל תזוזה מרחוב לרחוב חייבת להטריד ולהקפיץ את ועדי העובדים. 

קבוצת דיסקונט אינה בודדה במגמת המעבר ממרכזי הערים הגדולות לערי הלוויין: בנק לאומי ובנק מזרחי טפחות בדרכם ללוד; בנק הפועלים גם הוא בדרכו לראשון לציון; בנק ירושלים עבר לאיירפורט סיטי, שליד נתב"ג. הנהלת הפניקס תעתיק בשנים הקרובות את מושבה למשכנה בפרויקט ה"אלף" בראשון לציון. פלאפון תתקפל מגבעתיים ובתוך שנה תשב בפתח תקווה. הנהלת בזק תעבור עד סוף השנה ממגדלי עזריאלי בתל אביב לחולון.

"מעבר חברות למקום חדש נעשית בעיקר משיקולים כלכליים ומהצורך לחסכון בהוצאות. גופים עסקיים מנצלים את הגאות בשוק המשרדים, מוכרים אותם ביוקר וקונים במקומות אחרים בזול. אלא שעם כל הכבוד לשיקולי ההנהלה, למעבר יש השלכות מהותיות ולעתים קריטיות על העובדים ועל תנאי העסקתם, וחייבים להביא אותן בחשבון", אמר לי עו"ד אלי כהן, מומחה ליחסי עבודה ושותף מנהל במשרד עורכי הדין בני כהן ושות'.

לדבריו, אסור שנציגות העובדים תהיה שאננה באותם מקומות עבודה, והיא חייבת להתערב עוד בשלב התכנון ההנדסי והארגוני של המבנה החדש. עו"ד כהן יורד לרזולוציה הנוגעת אפילו לחלוקה הפנימית של המשרדים ולקביעת סדרי הישיבה. למשל, אם פקיד שזכה עד היום לפרטיות יחסית ייאלץ להתנהל בעתיד כמו מוקדן מכירות שכל פעולותיו חשופות לאח הגדול.

ועדי העובדים חייבים להקפיד עוד לפני המעבר על מגוון עניינים שלעתים נתפסים כטריוויאליים. זה מתחיל כמובן בהסדרי היסעים (שאטלים) למקום העבודה החדש וחזרה, והבטחת מקומות חניה קבועים לכלי רכב. בהמשך יש להקפיד שבמקום החדש יופעל חדר אוכל המכבד הסדרי סבסוד ארוחות יומיות, יוקצו מקומות עישון בכל קומה, יוקם בית תפילה במתחם, ואפילו חדר כושר מאובזר עם חדרי רחצה נאותים. אם כל אלה כבר לא נחשבים לפינוק בענף ההייטק, מדוע זה לא יהיה בבנקים, בענף הביטוח או בחברות התקשורת.

כשאני שואל את עו"ד כהן על עניין הפקקים ושעוני הנוכחות, הוא נדלק: "יש מקומות שנהוג להסדיר בהם פיצוי בגין אובדן זמני עבודה. יש ויכוח עצום בעניין האזוטרי היכן למקם את שעון הנוכחות. מומלץ לדרוש שהשעון לא יוצב בקומה העליונה, שם החתמתו כרוכה באובדן דקות יקרות", הוא אומר.

"מבחינת חלק מהעובדים המעבר כרוך בפחד מפני הלא נודע, ויש לפצות עליו בתגמול כספי הולם. הירתמותם למאמץ המעבר אינה מובנת מאליה. לעובד שלא יהיה מוכן לעבור יש להעניק פיצויי פרישה מוגדלים. לחבריי המעסיקים אני אומר: כדי להבטיח את הצלחת המעבר, אל תפתיעו את העובדים אלא שתפו אותם בכל שלבי המעבר", מוסיף עו"ד כהן.

אבי סלמה, צילום: רן אליהו
אבי סלמה, צילום: רן אליהו

5. שווייצריה הקטנה

השם היפוסוויס (Hyposwiss) אינו אומר הרבה למרבית הישראלים. ייתכן שמבחינת חלקם הוא נשמע כמו כינוי של היפופוטם יליד שווייץ. הסובלים מהקור החורפי יחשבו אולי כי מדובר במתקן היפותרמי לחימום.

אולי זה נשמע כהתחלה של בדיחה, אבל מדובר בבנק שווייצרי שעושה עסקים מצוינים, המתמקד בעסקי בנקאות פרטית ואשר נמצא בבעלותה של משפחת לוי (או בשמם הנוכחי, לאווי) - יהודים שמוצאם מעיראק. היפוסוויס־ישראל מנוהל על ידי אבי סלמה, לשעבר בכיר בבנק ירושלים. באמצעות סניף בהרצליה פיתוח הוא הפך לאחד השחקנים המובילים בבנקאות הפרטית. בשעה שהבנקאים הישראלים בורחים מעסקי הבנקאות הפרטית בלע היפוסוויס את המתחרים מדיסקונט־‍שווייץ ובנק הפועלים־שווייץ. 

ההיסטוריה של יהודי עיראק ועולם הבנקאות ראויה לספר בפני עצמו. עד שייצא לאור נספר בקצרה שמדובר במשפחה שחמקה לפני מאורעות הפרהוד (פרעות 1941 בעיראק) מפני השלטון העיראקי הפרו־נאצי, הקימה בנק בביירות, ובשנת 1949 הקימה עם משפחת דואק בית השקעות בז'נווה, שהפך לבנק. לאורך הקריירה הבנקאית הם היו שותפים עם שני בנקים שווייצריים גדולים: ג'וליוס בר ובנק ברקליס. 

בבנק השווייצרי מועסקים מאה עובדים, עשרה מהם בני משפחה, עם נכסים מנוהלים בהיקף 5 מיליארד דולר. השלוחה הישראלית, המעסיקה שבעה עובדים בלבד, עושה עסקים לא רעים בכלל. היא מנהלת עבור 1,200 לקוחות נכסים בהיקף של 1.25 מיליארד דולר. אך לקוראי הטור מומלץ שלא להתלהב יותר מדי: תיק המינימום שבהיפוסוויס־ישראל מוכנים לקבל לניהול עומד על מיליון דולר.

בעבור לקוח בעל פוטנציאל נכסים נוסף לניהול הם יהיו מוכנים להעלים עין ולהסתפק במיליון שקל. "מוטת השליטה הניהולית הקרובה מאפשרת גמישות ניהול יוצאת דופן והיא מעניקה ערך מוסף משמעותי המסייע ללקוחות שצברו הון להגיע אלינו", מסביר סלמה את סוד ההצלחה.

אתם בישראל מנהלים עבור הישראלים יותר ממיליארד דולר. מהיכן יש לישראלים כל כך הרבה כסף? רק אל תגיד לי שזה מהייטק.
"חלק מהכסף הוא כסף ישן, של אנשים שקיבלו ירושות או שהעבירו אותו בין דורות. מקור כסף אחר הוא שוק ההייטק הישראלי והאקזיטים הרבים, שהופכים צעירים למיליונרים. אבל יש מקור מעניין נוסף. אנחנו רואים ניצנים ראשונים של מתעשרים חדשים המגיעים מתחום מטבעות הקריפטו. מי שהשקיע בשנים הראשונות של המטבע, ונניח שקנה מטבע בדולר אחד, עשה הרבה מאוד כסף וקוצר היום את פירות ההצלחה".

האם יש עדיין כסף שחור או מקורות כספיים שבעבורם לא שולם מס כדין?
"ההיבטים של כספים בלתי מוצהרים שבגינם לא שולם מס, עברו מהעולם. התופעה התחילה ב־2008, כשנושא הסודיות הבנקאית התחיל להתערער. הרגולציה השתנתה, וכיום מידע על לקוחות עובר בין הבנקים בזכות הסכמי מידע בין המדינות. כיום מתמקדים בעיקר באיכות ניהול תיקי ההשקעה ובשירות. יחסית לגודל האוכלוסייה בישראל, אכן יש בה הרבה מאוד עשירים. אנחנו בישראל מהמובילים בעולם בהיקפי העושר".

בישראל פועלים כמה בנקים שווייצריים. מה מיוחד בכם - שבאופן יחסי אינכם כל כך מוכרים?
"כמו שאתה יודע, הרבה ישראלים מגיעים אלינו. אצלנו בולטים השירות והנגישות הישירה ללקוחות. אצלנו יוצאים מהמשרד ומגיעים ישר לבית הלקוח או למשרדו שלו. גם הקשר הבין־אישי של הבנקאים בשווייץ עם הנציגים בארץ עמוק ומיוחד. כדי לפתוח חשבון אין צורך לטוס לשווייץ, אפשר לעשות זאת גם מישראל. וחוץ מכל זה, אני מודה שיש גם משמעות לעובדה שבעלי הבנק הם משפחות יהודיות בעלות קשר חם לישראל. היררכיית הניהול שטוחה ואפשר להגיע אליהם בקלות יחסית".

איזה סוג של השקעות מחפש המשקיע הישראלי?
"חלקם מחפשים תשואה ואחרים מחפשים את שימור ההון בהשקעות סולידיות. רובם מחפשים בנק רציני שהם יכולים לסמוך עליו בניהול הכסף, והיפוסוויס מבחינתם הוא בית רציני. קהל הלקוחות שלנו אינו מחפש שינויים או ריגושים בלתי פוסקים אלא יציבות לאורך זמן כולל. רמת השירות חשובה מאוד וכך גם הקשר האישי עם הפקיד הספציפי המלווה את הלקוח לאורך זמן.

"מבחינת ההשקעות, שנת 2020 היא שנה מאתגרת. אני מעריך שלא יהיו מוצרי השקעה חדשים, אבל ייתכן שטעמי הלקוחות ינועו לכיוון של השקעות פרייווט אקוויטי (קרן השקעות פרטיות) או בתחומי מטבעות הקריפטו. בניגוד לבנקים אחרים, איננו נותנים הלוואות צרכניות אלא אך ורק מימון נגד תיק ההשקעות לצורך נזילות קצרת טווח. בעתיד תהיה הרגולציה קפדנית יותר בנוגע למנהלי תיקים חיצוניים העובדים בעבורנו".

מה ההשפעה של מלחמת הסחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מוביל נגד סין?
"ההשפעה ניכרת בעיקר בשווקים האמריקאיים והאסייתיים. בהיותנו אחראים להשקעת הכספים אנחנו שרויים בדילמה לגבי ההשקעות הנכונות. הדילמה המרכזית היא לדעת מתי להיכנס או לצאת מהשוק, ולאתר את התחומים המרכזיים שיושפעו ממלחמת הסחר. במלחמה זו התחומים בעלי ההשפעה הרבה יותר על האמריקאים הם בעיקר שערי המטבע. סין מחזיקה בטריליוני דולרים והיא עלולה לזעזע את הדולר אם תמשוך את הכסף. מצד שני, היבטי המכסים והמיסוי עלולים להוביל לירידה בכדאיות ההשקעה בכלכלה הסינית, שם עובדים בעיקר על נפחי מסחר גבוהים". 

האם להערכתם יימשך עידן הריבית האפסית, ומה השפעתה על השווקים הפיננסיים ועל ניהול הסיכונים?
"לדעתי, מלחמות הריביות ייכנסו לקיפאון מתמשך. בזמן האחרון לא ראינו שינויים של ממש בריבית, וזה יימשך גם בארץ, שבה לדולר יש השפעה אקוטית על היצוא ועל משקי הבית. אומנם הריבית לא תעלה בטווח הקצר, אבל אינני רואה אותה גם יורדת. עם זאת, ייתכן שיהיה תיקון קל לכאן או לכאן.

"אם הריבית תעלה, יקטן כוח הקנייה ותהיה לזה השפעה שלילית על היקפי הצריכה והצמיחה. אם היא תרד, יכולת הקנייה תגדל בשוליים, אבל תהיה לה השפעה על שוקי הנדל"ן ועל קניית הדירות. ברקע יש הגירעון. לדעתי המדינה תתמודד עם הבעיה רק בקיצוץ בהוצאות וללא העלאת מסים".

הבורסות עולות ברצף מתחילת שנת 2009, עם תיקונם קלים. האם החגיגה בשווקים תימשך ב־2020?
"אופתע אם החגיגה תימשך. נכון שהייתה עצירה בעליות בסוף 2018, אבל אנחנו מדברים על רצף עליות הנמשך כעשור. קשה לראות את אותן תשואות שהיו ב־2019 כשהכל עלה ולא משנה היכן שמת את הכסף. ייתכן שחלק מהכסף ילך לשוק הנדל"ן, אבל ברמת המחירים הנוכחית קשה לעלות. גם אם לא יימשכו העליות בשווקים, אינני צופה ירידה חדה או מפולת בשווקים".

השבוע נפתחה ועידת דאבוס בהשתתפות טראמפ. האם לכינוס יש עדיין איזושהי משמעות מבחינת השווקים?
"חשיבות הוועידה היא בעצם המפגש בין האחראים לניהול הכלכלות הגדולות. מדובר במפגש של הצד הפוליטי עם הצד העסקי, וגם עם הצד הפיסקלי־מוניטרי. הכלכלה העולמית חייבת להתמודד עם האפקטים של מלחמת הסחר עם סין. וזו לא רק סין. קיים גם חשש קונקרטי מירידה בשווקים העולמיים בגלל המתיחות עם איראן. אצלנו בישראל קיים תמיד ברקע ההיבט הביטחוני, והפעם זה לא רק ארגוני הטרור. אם חלילה תתפתח המתיחות האזורית לעימות, תהיה לכך השפעה גם על השווקים".

 [email protected]