כדי להחזיק תפקיד מקצועי נדרשים כישורים מתאימים. זה בסיסי. מחלקת כוח אדם בחברת הייטק תשגה אם תשכור לעמדת מהנדס התוכנה הראשי אדם חסר יכולות טכניות הולמות. והיה ויעשה כך, סביר להניח שהמעסיק והמועסק יגמרו רע.
ההתאמה לעבודה היא לא רק עניין מקצועי. יש תכונות אנושיות נדרשות. רצוי שלוחם קומנדו יתחמש באומץ ובנחישות כדי שיוכל להשתמש בנשקו ברגע הנדרש, ולכן פציפיסט מובהק יתאים פחות לליהוק. שוב, בסיסי. האמור צריך להיות נכון גם כשמדובר במערכת הפוליטית ובממשלה. אפילו אם נמנעים בשל אילוצים ממינויים מקצועיים נטו, בכל זאת יש אלמנטים שעליהם אי אפשר להתפשר.
לאורך השנים חישובי קואליציה ופוליטיקה זעירה דחפו את הבכירים לקבל החלטות מוזרות שבעקבותיהן הנורמה נרמסה. דוגמה: ידע נרחב בהיסטוריה, חביבות כלפי בני אנוש וגינונים סבירים הם כלים משמעותיים לאדם שממונה לשר חוץ, אך חשוב וראשוני יותר שיידע את השפה הדיפלומטית השגורה בעולם. זו שמאפשרת לנציגים ממקומות שונים על הגלובוס לשוחח בחופשיות וליצור שיתופי פעולה מדיניים.
למרות זאת, בעבר אחד מראשי הממשלה מינה לתפקיד אדם ברוך כישרונות בתחומים מסוימים אבל בלי שליטה מינימלית בז'רגון המתאים. ייתכן שהאדון המכובד התאים למשרד הפנים, לביטחון הפנים או לאוצר. לא בטוח שהתאים למשרד החוץ.
בעבר פגשנו שרי אוצר ללא רקע כלכלי וניהולי, ואפילו אחד שהצהיר לפני שנכנס לתפקיד שאינו מבין דבר בכלכלה. אבל מעל להבנה בסיסית בתחום עיסוקו, מתבקש ששר אוצר יתחייב בראש ובראשונה לסייע למצבם הכלכלי של האזרחים. מתבקש שלא יהיה לו קשר לטייקון זה או אחר, בעל אינטרסים עמוקים במשק.
מתבקש שנוכל לסמוך גם על שיקול דעתו ויושרו של שר הפנים, שאמון על תקציבי ענק. למרבה הצער עומדת בעניין זה מחלוקת שנעוצה בעברו.
השיא מגיע כשדנים בכישוריו ובתפיסת עולמו של שר החינוך רפי פרץ. לכאורה מדובר בפרסונה בעלת רקורד עשיר בתחום: אדם שעסק בתחום הרלוונטי לאורך שנים. נניח אם כן שבמישור המקצועי הרזומה מתאים. ומה באשר לערכים? יש כמה אלמנטים שכדאי לבדוק לעומק.
אדם שנדרש לנהל את החינוך של כלל ילדי ישראל צריך להיות מוכן לעובדה שבניגוד למסגרות סקטוריאליות שבהן הטווח ברור, כשמדובר בכלל המדינה ישנן תפיסות פלורליסטיות, מגוונות וראויות, שונות משלו. השר צריך למצוא את המפתח הערכי המתאים ולהיות קשוב לתלמידים ולהוריהם, אם הם דתיים לאומיים או חילונים, חרדים, ערבים, דרוזים, להט"ב, מאותגרים, מגיעים מהמרכז, מהפריפריה, מהתפוצות, מעושר או מעוני.
בפועל השר פרץ מציג עמדה מצומצמת, לא רגישה ויש שיאמרו חשוכה. וכך, איך יוכל להיות השר של כולם? כיצד יקבל ויחנך את השונה ממנו או מחבריו (וצריך לזכור שאפילו חלק נכבד מהקולגות במגזר שלו אינם שותפים לדעתו בנוגע לסוגיית הלהט"ב הבוערת).
בעקבות הביקורת על דברי הרב רפי החלו להישמע הקולות הקבועים שמלינים על "סתימת הפיות" ומה שמותר ואסור לכאורה לחשוב. זה טיעון לא מתאים במקרה הנדון. מותר להביע כל דעה, גם כזו שפלוני או אלמוני פחות אוהבים, אבל שר החינוך, שהוא ראש השבט של כל ילדי ישראל, פשוט לא יכול להביע דעות שהופכות חלק לא מבוטל מתלמידיו והוריהם לחולים וללא טבעיים. אין כאן עניין של משטרת מחשבות, אלא עצירת רמיסת הילדים שבאחריותו. חינוך הוא פתיחות למידע, לערכים ולאחר. "ואהבת לרעך כמוך", יסוד שהוא על פי רבי עקיבא מהותי בתורתנו, נראה כרגע רחוק מאוד מבעל התפקיד.
נניח לעניין הלהט"בי לרגע. לאחרונה אירע דבר חדש שמעלה שאלה נוספת סביב כשירותו של השר פרץ לתפקיד מבחינה ערכית. מגיל צעיר מבקשים ללמד את האדם להבחין בין אמת לשקר ודורשים ממנו להתנהל ביושר ולקחת אחריות על מעשיו ודבריו. אלו ערכי יסוד. אדם שאינו דובר אמת הוא גורם שלילי בחברה וכן מי שלא לוקח אחריות על מעשיו. והנה השר התחייב בפני אדם אחר, אישית ופומבית, שיעמוד לצדו ויצעד עמו בדרך משותפת. הרב פרץ אף הודיע בחוצות שמילה שלו זו מילה ואז שינה עמדה, ובשפה אחרת שיקר ונמנע מלקחת אחריות על עמדתו.
המכבסים והמתחמקים יאמרו שזה ריאל פוליטיק, מהלך נדרש, ויוסיפו שלל סופרלטיבים מתוחכמים. אבל הילדים שיביטו עליו ויבקשו לקבל דוגמה אישית ילמדו שמילה היא רק מילה, השקר מותר, ואחריות על התחייבות או מעשה אינה מחויבת המציאות. לא בטוח שזה שר החינוך שאני מייחל לבת שלי.