בין שתי ערים: מוושינגטון המריא מטוסו של ראש הממשלה למוסקבה, כדי להביא צעירה שטעתה ונתפסה עם חשיש במהלך טיסה בינלאומית בחזרה ארצה. בברלין נחת נשיא המדינה כשהוא מביא איתו, יד ביד, זוג הורים שכולים שאיבדו את בנם במלחמה לביקור ממלכתי, כדי לספר לאומות העולם על סבלם ולהמחיש את העובדה שישראל לא משאירה את בניה הנופלים מאחור, גם לאחר מותם.
נסו להיכנס לנעליהם של שמחה ולאה גולדין השבוע. הצמד האצילי והנשכח הזה, שנתפס על ידי לא מעטים בינינו כשני "מחריבי מסיבות" עקשנים, מכתתים את רגליהם סביב העולם כדי להשיב את סגן הדר גולדין ז"ל, בנם, לקבר ישראל. הם מביטים בפסטיבל המטורלל סביב נעמה יששכר ובסיבוב הניצחון המופרך של הנתניהו'ז על גבה, ולא מאמינים. בעודם ממשיכים להשקיע את שארית מאודם בניסיון להסביר, לשכנע ולעשות נפשות למשימת החזרת בנם, נמשכת ה"הסדרה" מול עזה להתקדם באין מפריע. אפילו צרורות מוגברים של בלוני נפץ לא מצליחים לעכב את המיליונים שנדחפים לעזה, המלט שנפתלי בנט אישר להכניס לשם ותהום השכחה שאליה נתחבו, על הדרך, גם תושבי עוטף עזה.
הגולדינים העבירו לנשיא ריבלין מכתב שכתב הדר ז"ל במהלך ביקור באושוויץ. "אני הולך לרדת עכשיו מהקרון", כתב הדר במחנה ההשמדה, "כמו הרבה יהודים כמוני. הם, צעדו בדרכם האחרונה. אני, צועד מפה בדרך שהורו לי, לצמוח מהעפר". הנשיא, יהודי רגשן מלכתחילה, התרגש עד דמעות. הוא שילב את הקטע הזה מהמכתב בנאום שנשא מול הפרלמנט הגרמני והזמין את הגולדינים ואת בני משפחת שאול להצטרף למסע לגרמניה.
לשכת הנשיא דאגה שהגולדינים ייפגשו עם כל הגורמים הרלוונטיים: שרת ההגנה, שר החוץ, נציבי זכויות האדם. הנשיא הזמין את הוריו של הדר לדבר באירוע שהתקיים עם ראשי קהילות יהודיות מכל העולם. אבל נסו למצוא את הסיפור הזה בתקשורת שלנו. היא הייתה מהופנטת למקום אחר לגמרי.
מתברר שהשבוע שחזרנו פעמיים את כ"ט בנובמבר: שני פסטיבלים בשתי בירות של שתי מעצמות שינו את פני ההיסטוריה, איפסו את שעוני הזמן וגימדו את ההצבעה ההיא על החלטת החלוקה באו"ם, ואפילו את ההכרזה האמיצה של דוד בן־גוריון על הקמת המדינה. פסטיבל הסיפוח בוושינגטון היה, לדבריו של ראש הממשלה, שווה ערך לכ"ט בנובמבר. בהמשך התברר שהוא היה רק פרומו לפסטיבל האמיתי במוסקבה, שם שוחררה מהכלא נעמה יששכר וחזרה עטורת תהילה ב"מטוס ראש הממשלה" ארצה, בעוד ידה מולחמת לידה של הגברת. אם זה לא היה על חשבוננו, גם אנחנו היינו צוחקים.
אין בביקורת הזו טענה כלשהי לנעמה עצמה או למשפחתה (אם כי עדיף היה שיגידו אמת בעניין הקשר המשפחתי עם נהגו של ראש הממשלה). אין בעולם אמא שלא תעקור הרים כדי לשחרר את בתה מהכלא הרוסי. נעמה עצמה עושה רושם של צעירה מקסימה. הבעיה היא המופרעות הנפשית של מדינה שלמה, שאותה מנצל באומנות עילאית מנהיג אותה מדינה, שמשעבד את משאבי הציבור כדי להטיס ממוסקבה לתל אביב עלמת חן שהבריחה חשיש במזוודתה משל הייתה הכלאה בין חנה סנש, נתן שרנסקי ושרה גיבורת ניל"י. הכל משודר בשידור חי בכל הערוצים, דמעות חונקות את גרוננו הלאומי ונפש יהודי הומייה בגאווה על שזכינו לחיות בעידן שבו אל־על מקפיצה צוותים נוספים כדי לאפשר ל"מטוס ראש הממשלה" לעבור במוסקבה בדרכו לתל אביב. לחיי העם הזה, שיצא מדעתו...
הטור המלא של בן כספית היום ב"מעריב סופהשבוע"
[email protected]