סרק, סרק: מדינה פלסטינית בראשות ארגון הטרור של יאסר ערפאת, שבירתה בשכונות ירושלמיות שיוצאו מריבונות ישראל; מסירה של מרבית גב ההר ו־70% משטחי יו"ש, כולל חלקים גדולים ממדבר יהודה; מעבר חופשי בין שני חלקי המדינה העוינת בתוך הקו הירוק וקריעת שטחים מהנגב; בידוד חבלי ארץ נרחבים ביו"ש, הקפאת היישובים היהודיים שבהם והפיכתם לאיים מבודדים באוקיינוס הפלסטיני - וזו רק עמדת הפתיחה הישראלית לקראת תחילת המשא ומתן. 

לו מישהו היה מציג בפניכם את החזון הזה, שבינו לבין תמצית הסכמי אוסלו אין הבדל ממשי, הייתם פוסקים שכנראה מדובר במצע של כחול לבן, בואכה עמיר פרץ. לו היו אומרים שזהו פיתוח התוכנית הנשכחת של יגאל אלון או מחשבותיו של יצחק רבין לפני אוסלו, הייתם מצקצקים בצער - איך נפלו גיבורים. לו היו טוענים שזו התוכנית שלה התחייב ראש הליכוד, מנהיג הימין, הייתם שולחים את הדובר לאשפוז. אלא שבנימין נתניהו, בכוח ההשפעה המאגית שלו על חסידיו הרבים, הצליח גם השבוע לשווק את העמדות המסורתיות של השמאל הציוני, תוך שרבים מתומכיו משוכנעים שהוא מגשים את תפיסת עולמם.

מדובר באחיזת עיניים, בתרגיל בחירות נואש של איש חסר מעצורים. נתניהו, שמהתל בבוחריו מהרגע שלחץ את ידו של ערפאת בוושינגטון ב־1996 וחתם על הסכם חברון שרקח שמעון פרס - מחזיק מאז בחיים את הרשות הפלסטינית העוינת. את חזון המדינה הפלסטינית הוא מטפח עוד מהנאום באוניברסיטת בר־אילן. 

נתניהו וטראמפ. צילום: רויטרסנתניהו וטראמפ. צילום: רויטרס


במקביל הוא לוחש לבוחריו שהכל סרק, שהוא מרמה את כל העולם כדי להציל את ארץ ישראל; אבל הוא מרמה רק את שוטי הימין. מגבש עבור נשיא ארה"ב את התוכנית המסוכנת שלו, כדי שישווק אותה תחת החסות של וושינגטון ומשכנע אותו לדחות את מועד הפרסום עד שמגיע לסף ייאוש. 

כשהבין שהבחירות הקרובות הן הסיכוי האחרון שלו להיאחז בראשות הממשלה ולדחות את תוצאות המשפט הפלילי העומד בפניו - החליט נתניהו להמר בכל הכוח על גורלו, על גורלנו.

מגשימי אסון אוסלו

כדאי להזכיר לכל החסידים העיוורים של נתניהו, במיוחד לעיתונאים ולפוליטיקאים הקולניים שבהם, מה הם אמרו על מסירת לב הארץ, לרבות הפקרת פסגות רכסי יו"ש ופאתי שדה התעופה, לידי ארגון הטרור של אש"ף. איך הסבירו בלהט מדוע אסור לעשות עסקה עם הארגון של ערפאת ואבו מאזן, מה המטרות הרצחניות שלהם ומה שוות התחייבויותיהם. 

לכל מי שמסביר כי אין סיכוי שהפלסטינים יקבלו את התנאים של ביבי, כדאי להזכיר את ההבטחות הזהות בעניין מפת הדרכים ודומותיה, שגם להן הסכימה ישראל תחת הסתייגויות שונות. לימים נותרה רק ההסכמה ללא ההסתייגויות, משמשת עמדת פתיחה לוויתורים ולמעשי הכניעה הרבים שבדרך. 

בכלל, מדינה היא יצור בעל חיות משלו. לא ניתן לעצור אותה. לא את ההכרה הבינלאומית בה, לא את הקמת הצבא ומימוש הריבונות. כפי שהסבירו לנו ראשי הליכוד מאז ומתמיד, הסכמה למדינה שנשלטת בידי ארגון עוין בלב ישראל היא מתכון להתאבדות. ראו את ההבטחות לגבי גורל רצועת עזה ערב ההתנתקות. מתן הלגיטימציה לארגון הרצחני של התנועה הלאומית הפלסטינית הוא תחילת האסון. 

לגבי הסיפוח, זה שנולד פתאום אחרי 13 שנות שלטון נתניהו: אחרי התפוגגות התדרוכים של ספינאי ראש הממשלה, התברר שהסיכוי שהדבר יקרה לפני הבחירות קלוש. כך רק יתחדד עד כמה מדובר בתרגיל בחירות נועז ונכלולי במיוחד. אבל גם אם היה מדובר בסיפוח בפועל, החומרה הייתה נותרת בעינה. 

מעבר לאסון ההכרה במדינת הפת"ח, במתווה נתניהו־טראמפ אין לחלק ניכר מיישובי יו"ש יכולת להמשיך להתקיים כאיים מבודדים בביצה הפלסטינית. בארבע השנים הקרובות, שבהן אסור יהיה לישראל לבצע צווי הריסה, יבנו הפלסטינים חומות בלתי הפיכות של בתים סביב היישובים. המשמעות: חיסול מרבית ההתיישבות ויצירת מדינה עוינת דה־פקטו בתוכנו, גם ללא ההסכמה הפלסטינית למתווה כולו.

נורמות של דיקטטורה

מי החליט על קבלת התוכנית שדקלם טראמפ? האם התקיימו דיונים בממשלה, בכנסת, במרכז הליכוד? מי הסמיך את ראש הממשלה לשנות מהיסוד את העמדות ההיסטוריות של המפלגה והממשלה שלו? אף אחד. ולמרות זאת, איש מחברי הכנסת של הליכוד לא העז לומר מילה השונה מדברי המנהיג הנערץ. כך פועלת דיקטטורה. גם מחנה התומכים הנרחב של נתניהו מתנהג כמו קהל חסידים של מנהיג עליון, מי שיכול להחליף עמדות ודעות מיום ליום, כי רק בו טמונה התבונה הקוסמית. 

גם המהלך שעשה נתניהו בעניין שחרור נעמה יששכר, על אף השמחה הרבה על שחרורה, ממחיש התנהלות של שליט יחיד. ולדימיר פוטין, כמו אחרון המאפיונרים, חטף בחורה צעירה משדה התעופה לצורכי מיקוח. במענה, נתניהו הסגיר לידיו על דעת עצמו נכסים ישראליים, כדי שיוכל להציג עוד מופע ראווה של הרודן המיטיב עם העם לקראת הבחירות. כך הביא נתניהו לשיא חסר תקדים את הניצול הציני של משאבי המדינה לצרכיו האישיים. 

הישג מפוקפק 

שנים ארוכות הצליח נתניהו להפקיע את המותג "ימין" לצרכיו, מגדיר בכל פעם מחדש את ה"ימין". מהשבוע הוא ותומכיו יוכלו לכנות את עצמם בכל שם שירצו, אבל הם לא יהיו יותר חלק ממחנה ארץ ישראל השלמה, תלמידי ז'בוטינסקי ותומכי ההתיישבות. הם עברו צד.

כך יגיע להבשלה תהליך מצער שהתרחש בשנתיים האחרונות, ובמסגרתו הנאמנות לנתניהו גברה על הנאמנות לדרך. מי שהיו פעם שותפים לדעתי עברו תהליך מרתק של ביביזציה, מעצבים באלסטיות את השקפת עולמם בהתאם לצרכים המשתנים של משפחת נתניהו. מדובר בעוד הישג מפוקפק שנתניהו יזקוף לזכותו: האיש שריסק את מחנה הימין. 

לאירועים הללו יש שורה תחתונה: מהשבוע אין יותר קואליציה של מחנה הימין. העמדות החדשות של הליכוד תחת נתניהו דומות לאלו של כחול לבן. לכן כל מי שנותר במחנה האידיאולוגי שפעם כונה ימין, חייב להבהיר שהוא יצא מחסותו של נתניהו. כל מפלגה ואיש ציבור מהמחנה יהיו פתוחים מעתה לפוליטיקאי שיתחייב לספק תשורות אידיאולוגיות מובהקות לעמדות הישנות. יש לכך השלכות ברורות על המשא ומתן הקואליציוני הבא. 

מי שתידרש להחליט השבוע לאן מועדות פניה היא מפלגת ימינה. מה שנשמע עד כה מנפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ' הן אמירות דו־משמעיות. איש מהם לא חידד את הקביעה המתבקשת, שלפיה התוכנית היא קטסטרופה. מעכשיו ישנה רק מפלגת ימין אחת והיא ממש לא בכיס של בנימין נתניהו. היות והליכוד הפך בעמדותיו להיות תואם כחול לבן, ימינה פתוחה להצעות, היא תלך עם מי שיקדם יותר את המצע שלה. אם לא נשמע מימינה התנגדות למדינה הפלסטינית, לחנק היישובים ויצירת המובלעות, לעצם הנכונות להסכם עם אש"ף - ספק אם יהיה טעם ללכת להצביע.

tguvot@maariv.co.il