בהודעה על דיל המאה של טראמפ היו כמה וכמה יהודים בלי כיפה, בהם, שושבין המסיבה, חתנו של הנשיא ג’ארד קושנר, ואורח הכבוד, מממן הנשיא, שלדון אדלסון. ובכל זאת, גם כיפות בלטו. זו של מלקולם הונליין, הפורש מתפקידו בוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים. זו של השגריר הישראלי רון דרמר. גם השגריר האמריקאי בירושלים (ירושלים!) דיוויד פרידמן לפעמים חובש כיפה, אבל לא תמיד. הכיפה היא סימן זיהוי מדויק למדי, אם כי לא לגמרי, ליהודי תומך טראמפ.
קצת יותר מ־50%. בסקר המגזין “עמי” האמריקאי נמצא לפני חודש שכמעט 90% מהאורתודוקסים תומכים כיום בטראמפ. למעשה, זו כנראה קבוצת התומכים המובהקת ביותר שיש לנשיא באמריקה, יותר מאוונגליסטים, יותר מבעלי נשק, יותר מלבנים ממדינות פנים היבשת. יהודים אורתודוקסים מניו יורק ומניו ג’רזי הם האוהדים הכי גדולים של טראמפ.
היהודים הללו קיבלו את הנשיא ואת תוכנית השלום שלו במחיאות כפיים. הם סומכים על הנשיא, וסומכים על יועציו. הם תומכים בהתנחלויות, בשונה מרוב יהודי אמריקה, שרבע מהם (25% לפי סקר הוועד היהודי האמריקאי ב־2019) סבורים שעל ישראל “להיות מוכנה לפנות את כל ההתנחלויות במסגרת הסכם שלום”, ועוד למעלה משליש (41%) סבורים שעליה להיות מוכנה לפנות חלק מההתנחלויות.
מי שאומר שישראל אינה צריכה לפנות אף התנחלות (28%) מקביל במידה רבה למי שאומר שהוא תומך בנשיא טראמפ (26%). והנה כל הסיפור: יהודים אוהדי טראמפ הם מיעוט. יהודים אוהדי התנחלויות הם מיעוט. אלה היהודים שרואים בתוכנית טראמפ שיפור לעומת העבר: תוכנית שלום שאיננה כוללת פינוי יהודים מביתם.
יותר מ־70% מיהודי ארצות הברית אינם תומכים בטראמפ. קרוב ל־60% מהם (59%) סבורים שהנשיא לא עושה עבודה טובה אפילו בקשר ליחסי ארצות הברית עם ישראל. את עמדת חלק מהיהודים הללו, מצביעי המפלגה הדמוקרטית, ביטאה היילי סוייפר, העומדת בראש המועצה היהודית הדמוקרטית.
תוכנית השלום של טראמפ, אמרה, אינה אלא “דוגמה נוספת לאופן שבו טראמפ עושה שימוש בישראל כדי לקדם את סדר היום הפוליטי הפנימי שלו”. משמע, לזכות בתמיכה של מעט יהודים (אורתודוקסים) והרבה נוצרים (אוונגליסטים).
אבל כמובן, זו אינה הברירה כפי שמבינים אותה תומכי התוכנית, בישראל ובארצות הברית. ובדיוק על זה יתנהל מעתה קרב תודעתי שיחצה פחות את היהודים בישראל (שרובם יתמכו בתוכנית, לפחות באופן זהיר) ויותר את היהודים באמריקה (שמותר להניח שרובם יתנגדו לה). מצד אחד יהיו מי שיאמרו: התוכנית היא כל מה שכולם רצו – שתי מדינות לשני עמים, ביטחון ושלום, ירושלים מאוחדת. וכל זה ללא צורך בפינוי של איש או אישה מביתם.
מצד שני יהיו מי שיאמרו: זו תוכנית להשלטת ישראל על השטחים, סיפוח ואפרטהייד, מכת מוות לסיכוי לשלום. וממילא, מי שמלכתחילה איננו סומך על טראמפ, ובמידה רבה גם לא על ממשלת ישראל, יניח שהכל תרגיל מחוכם להעמקת הכיבוש. ורוב היהודים באמריקה לא סומכים על טראמפ, ולא סומכים על ממשלת ישראל של נתניהו.
לכן, מעניין יותר יהיה לראות מה יעשו רוב יהודי ארצות הברית אם תוקם ממשלה אחרת, נאמר, ממשלת בני גנץ, ותאמץ את התוכנית של טראמפ, תגן עליה, תציג אותה כתוכנית הקונצנזוס של הישראלים (היהודים), כפי שמשה בוגי יעלון כבר עשה בראיון רדיו. האם במקרה כזה יקבלו אותה כתוכנית שמטרתה לשמור על ישראל יהודית, דמוקרטית ובטוחה, או שמא במקרה כזה יתנתקו מהרוב היהודי־ישראלי ויבחרו בעמדת קצה לעומתית לזו של ישראל.
ארגוני המיינסטרים של היהודים באמריקה לקחו את האפשרות הזאת בחשבון כאשר הוציאו את הודעות הברכה הזהירות שלהם לתוכנית. זהירות עד כדי שעמום. “אנו מעריכים את מאמצי הנשיא טראמפ וממשלו לעבוד בהתייעצות עם מנהיגי שתי המפלגות המרכזיות בישראל, כדי לקדם רעיונות לפתרון הסכסוך המתחשבים בצורכי הביטחון של בעלי בריתנו” – זו לשון הודעת איפא”ק, ארגון הלובי הפרו־ישראלי המרכזי של יהודי אמריקה. וכמובן, זו לא בדיוק קבלה של התוכנית, ולא בדיוק הודעת תמיכה בה. זו הודעה התומכת במאמץ ובהחלטה לשתף במאמץ גם את נתניהו וגם את גנץ.
יהדות אמריקה התקשתה להסתגל לאוסלו, אחרי כמה עשורים שבהם ישראל התעקשה שאין עם פלסטיני ולא תהיה ישות מדינית פלסטינית, ובאותה מידה תתקשה להסתגל להסדר שיש בו כפירה בכמה מיסודות השיח שהורגלו להם בעשורים שמאז אוסלו. כלומר, שאין שלום בלי פינוי מתנחלים. שאין שלום בלי חלוקת ירושלים.
וכיוון שברור לכל ששלום לא יהיה, אלא רק מהלכים ישראליים לעיגון מציאות התואמת את מה שמוצע בתוכנית טראמפ, היהודים יהיו בבעיה. כרגע, זו בעיה של אמון בממשל טראמפ ובממשלת נתניהו.
אחר כך, זו עשויה להיות בעיה של הסתגלות לממשלה (ממשלת גנץ או ממשלת אחדות) שיש להם אמון בה, אך נוהגת כממשלת נתניהו – קרי, מקבלת את תוכנית טראמפ ומנסה לממש חלקים מתוכה. אחר כך, הבעיה עשויה להחריף כאשר ייבחר נשיא דמוקרטי – נאמר, ברני סנדרס – בתמיכת רוב היהודים, שהתנגדותו לתוכנית נחרצת, ועמדתו מול ממשלת ישראל לעומתית ותוקפנית.
ובקיצור, כמעט כרגיל כבר כמה עשורים, היהודים של אמריקה תקועים בין פטיש וסדן. הם רוצים שלום – אבל לא את השלום הזה. הם רוצים נשיא שמושקע בתוכנית שלום – אך לא את הנשיא הזה.
התרעות פיקוד העורף