חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' ישראל אומן מרבה להזכיר את "פרדוקס הסחטן": "מישהו מציע לראובן ולשמעון 1,000 שקל ביחד אם הם יצליחו להסכים בשאלה איך לחלק את הכסף ביניהם. ראובן אומר לשמעון: 'נתחלק חצי חצי'. שמעון אומר: 'לא. אני לא יוצא מכאן עם פחות מ־900 שקל. אתה תקבל 100. TAKE IT OR LEAVE IT. ראובן אומר לו: 'תהיה רציונלי. למה שאתה תקבל יותר?', שמעון אומר: 'רציונלי או לא, תעשה מה שאתה רוצה, אני יוצא או עם 900 או בלי כלום. ההחלטה בידיך'.

ראובן חושב ואומר: 'טוב, 100 שקל יותר טוב מכלום, הוא לא צודק, אבל הוא עקשן ולא רציונלי. לא אכפת לו לאבד הכל. אני כן רציונלי ואני אקח את ה־100. גם 100 זה משהו'.

"מה הפרדוקס?", שואל אומן, ומשיב מיד: "שהלא־רציונלי מקבל יותר מהרציונלי" .

פרופ' אומן מביא את הדוגמה הזו, מתוך תורת המשחקים שהוא מומחה בה, כדי להסביר למה יש ישראלים לא מעטים המוכנים לקבל כתורה מסיני, שהסורים לא יוותרו לעולם על שעל מאדמת הגולן. ושהפלסטינים לא יתפשרו על פחות מ"גבולות '67". וכיוון שהערבים משחקים את תפקיד הסחטן הלא־רציונלי, לא נותרת לנו ברירה אלא להיכנע כדי לקבל "משהו" שהוא יותר טוב מ"כלום". ה"משהו" הזה יכול להיות עבורנו גושי ההתיישבות (תמורת פיצוי קרקעי בשטחי מדינת ישראל) וגם "הסכם שלום", אף על פי שרוב הישראלים כבר אינם מאמינים שייתכן שלום אמת עם הפלסטינים, שהסכסוך באמת אינו טריטוריאלי. 

אבל לפתע קרה משהו שערער את מצבו של הסחטן. הנשיא טראמפ פרסם את "דיל המאה" שלו, וכיוון שפורסם במעמד צד אחד, שונה שמו מ"עסקה" ל"חזון". והנה, הסחטן  הפלסטיני יכול להיות לא־רציונלי כרצונו, אך מעתה הוא יודע שהמעצמה החשובה בעולם אינה תומכת בדרישותיו ולפיכך יש חשש אמיתי מבחינתו שישראל, בתפקיד "הנסחט", תצא מהמלכוד, תסרב לקבל עליה את התפקיד שליהקה לה תורת המשחקים, ולא תסתפק בפירורי מולדת אלא תחיל ריבונות על בקעת הירדן וההתיישבות היהודית ביו"ש, ובכך תחסל סופית את תקוותם של הפלסטינים להקים מדינה בלב המולדת שלנו. הסחטן יחטוף מהלומה אדירה כתגובה לסחטנותו. 

מיד בתום הטקס בבית הלבן מיהר נתניהו להבטיח כי יביא "כבר בשבוע הבא" לממשלה החלטה על החלת הריבונות. אבל אז הסתבר שנשיא ארה"ב וג'ארד קושנר חתנו אינם תומכים בצעד חד־צדדי לאלתר. קודם ועדה, מפות, מדידת שטחים. אחר כך נראה. השבוע עבר ואין ריבונות.

נתניהו מיהר כמובן להתקפל. ואז הסתבר שוב, מה שהיה מוכר עוד ביוון העתיקה כ"חוק טבע" ומיוחס לאריסטו: "HORROR VACUI". "הטבע אינו סובל ואקום". אם סחטן אחד נחלש, ואין בידו קלפים משמעותיים - מופיע מיד סחטן אחר. 

בכינוס בחירות של הליכוד בבית שמש אמר נתניהו השבוע כי ההחלטה על הריבונות תידחה לאחרי הבחירות, וגם זה - כמובן רק בתנאי שינצח בהן. "אנחנו הליכוד לא ניתן להזדמנות הכבירה הזאת לחמוק מידינו. אנחנו הבאנו אותה, ואנחנו כאן לממש אותה. אבל כדי להבטיח אותה, כדי להבטיח את הגבולות של ישראל, אני צריך שהפעם כל הליכודניקים ייצאו להצביע ויוציאו אחרים להצביע. הפעם מוציאים את כולם מהבית, לא מוותרים על אף אחד".

בקעת הירדן, צילום:: הדס פרוש, פלאש 90בקעת הירדן, צילום:: הדס פרוש, פלאש 90

ריבונות אחר כך

איני יודע אם נתניהו כבר הבין שאיננו בן־גוריון, מנחם בגין או אפילו לוי אשכול. ואין בו תעצומות הנפש הדרושות למנהיג ישראלי להחיל ריבונות גם בניגוד לדעתה של ארה"ב. אולי הוא עדיין בטוח שהוא גדול מכולם, אבל חושש שאם יספח עכשיו הוא עלול להיות "מי שעשה את שלו" ועכשיו הוא כבר יכול ללכת. ולכן הוא מתייצב בעמדת הסחטן: אם לא תבחרו בי - לא תקבלו ריבונות. 

נתניהו אולי אינו צדיק, אבל הוא בטוח שהוא יודע נפש בהמתו הימנית. הוא סבור שהמחנה הלאומי לא סומך על גנץ וחבורת כחול לבן שיחילו ריבונות. הרי גנץ הצהיר במפורש שבכוונתו לקבל את תוכנית טראמפ, אבל רק "בהסכמה בינלאומית" כלומר - לעולם לא. כי הערבים לא יסכימו, האירופים יהנהנו אחרי הערבים, רוסיה תתנגד - וחסל סדר ריבונות. ולפיכך, סבור נתניהו, מצביעי הימין תקועים לנצח בעמדתו האומללה של ראובן הנסחט. אחרי שכבר ראו בעיניהם ריבונות עכשיו - תלש נתניהו את הבטחתו מפיהם, והתנה תנאי: ניצחון בבחירות תחילה, ריבונות אחר כך. נתניהו בטוח שהרציונלים מבין מצביעי הימין יעשו חשבון: עדיפה (עוד) הבטחה מפורשת של נתניהו על הבטחה־על־תנאי של גנץ. נתניהו בטוח שמצביעי הימין נתונים בכיסו. 

אבל הימין אינו חייב להיקלע למלכוד הזה. עליו להפוך עצמו מנסחט לסחטן. כי זה שם המשחק הפוליטי עכשיו. לא רק נתניהו רוצה להיות ראש ממשלה. גם גנץ רוצה. 

כל הסקרים מעידים כי אין שינוי משמעותי במפת הגושים. אם בגלל הפרת ההבטחה ל"ריבונות עכשיו" תיחלש הליכוד - יתחזקו שאר מרכיבי גוש הימין. מאוכזבי נתניהו בגלל הפרת ההבטחה לריבונות לא יצביעו שמאלה. גוש הימין לא ייחלש, רק הליכוד בתוכו תתכווץ. ואם כחול לבן תפתח פער - הנשיא יטיל על גנץ להרכיב ממשלה. נתניהו יודע כי אם גנץ ירצה להקים ממשלה אחרי הבחירות הוא יהיה זקוק לימינה או לחרדים. כי ליברמן, שתמיכתו בגנץ כבר מובטחת, לא יספיק לו. ימינה תוכל להעניק לגנץ את השלטון, והם צריכים לעשות זאת תמורת ריבונות. למען השלטון יהיה גנץ מוכן לוותר על "ההסכמה הבינלאומית".

רק שיקול אחד ישכנע את נתניהו לצאת מעמדת הסחטן: אם יידע לבטח שאי־החלת ריבונות עכשיו תעלה לו בכיסאו. על החסינות נאלץ כבר לוותר. ספסל הנאשמים ממתין לו. הוא רוצה לנהל את משפטו כראש ממשלה. משום מה הוא מאמין שמצבו יהיה טוב יותר מעמדה זו. לו היה מנהיג אידיאולוגי באמת - היה מחיל ריבונות וגם מנצח בבחירות. כיוון שהאידיאולוגיה אינה המנוע שלו - הוא זקוק למנוע אלקטורלי. אם המחנה הלאומי יתייצב מולו, וכל מנהיגיו יצהירו בפשטות, בלי התפתלויות והיסוסים, "נתניהו הוליך אותנו שולל - אסור לבחור בנתניהו אם אינו מחיל ריבונות עכשיו", וקריאה זו תהדהד בסקרים - יש סיכוי לגרום לנתניהו לשנות את החלטתו. 

כי אחרי ככלות הכל - נתניהו אולי סחטן, אבל הוא סחטן רציונלי. הוא יידע לבטח שאי־החלת ריבונות מחלישה אותו מאוד ויצליח להתגבר על היסוסיו ופחדיו מטראמפ וחתנו. הוא יודע שאם יאבד את בסיס התמיכה שלו בימין האידיאולוגי - יירד מכס השלטון בחרפה, היישר אל ספסל הנאשמים. כך ייכנס להיסטוריה, ולא כמי שהרחיב את גבולות ישראל והחיל ריבונות במולדת.

tguvot@maariv.co.il