מרווח להפסד: זה היה אמור להיות סיפור בחירות גדול, אפילו מרכזי. תוכנית המאה התגבשה בוושינגטון במשך שנים מספר, כאשר כל פעם נדחה פרסומה בשל עוד מכשול פוליטי פתאומי או צפוי. לרוב – מהצד הישראלי.

“נפרסם אחרי הבחירות בישראל” – הצהירו בבית הלבן, ולא ציפו לכך שקביעת המועד הזאת תהפוך לבדיחה. “אחרי הבחירות” הזה נמשך ונמשך, ולא נגמר עד עצם היום הזה. כשהמערכת הפוליטית הישראלית חזרה לאותה נקודה בדיוק בפעם השלישית, היושב בבית הלבן איבד את סבלנותו. “התוכנית תתפרסם, לא נחכה יותר. מי יודע לכמה עוד סיבובי בחירות הם מסוגלים שם בישראל?", קבע הנשיא דונלד טראמפ, שבינתיים מתקרב לתום הקדנציה הנשיאותית.

פרסום “עסקת המאה” כוון לעבר מספר מטרות בו־זמנית. טראמפ בא גם להתיר את הקשר המזרח תיכוני, בדיוק כמו שהבטיח זמן קצר לאחר בחירתו לנשיאות ב־2016: “אשמח להיות זה שיביא שלום בין ישראל לפלסטינים. אני אוהב את זה, זה יהיה הישג אדיר. כי אף אחד לא הצליח לעשות את זה”.

נתניהו וטראמפ בעת ההכרזה על "עסקת המאה". צילום: רויטרס

המטרה השנייה, בפרסומה של התוכנית בעיצומו של קמפיין הבחירות, הייתה “לעזור לביבי להקים ממשלה”. בתכנון זה נראה כ”ווין־ווין”, מצב שבו אפשר רק להצליח: או שמצביעי הימין יתלהבו מהבטחת “ריבונות תחילה”, ינהרו בהמוניהם לקלפיות ויעניקו לנתניהו את קואליציית ה־61; או שהרעיון של התהליך המדיני המחודש יצליח לאחד את הספינות הגדולות, הליכוד וכחול לבן, תחת קורת גג אחת ושמה “ממשלת אחדות”. במקרה שכזה, “עסקת המאה” תשמש טריגר מושלם לאחדות, וטראמפ יהפוך לשושבין פוליטי מוצלח עבור ביבי ובני.

בשלב הראשון של שיווק התוכנית בארץ, הצליח נתניהו לשכנע את אנשי הימין ואת ראשי יש”ע כי מדובר כמעט בהתגלות המשיח. ראש הממשלה יצר את הרושם שהוא נוסע לוושינגטון וחוזר עם הריבונות על הבקעה, על צפון ים המלח, ובעצם על כל היישובים שעתידים להישאר במדינת ישראל, לפי כל מפה אפשרית.

נתניהו טס להיפגש עם טראמפ לצלילי שמחה וצהלה בימין, והסוקרים המתינו לסקר מהפכני ראשון שיבוא אחרי חזרתו של נתניהו ארצה. אולם, כגודל הציפייה - גודל האכזבה. לתדהמת אנשי מועצת יש”ע, שהגיעו עד לוושינגטון כדי לעקוב מקרוב אחרי ביאת המשיח, הפך “סיפוח תחילה” ל”מיפוי תחילה”. ההבטחה הגדולה הפכה לעוד אשליה גדולה שהתנפצה בימין הישראלי.

“הניצחון המדיני הענק” של נתניהו נשאר בינתיים על הנייר בלבד. שלא לדבר על נתוני הסקרים, שאחרי כל תרועת הפסטיבל נראים קפואים ומוקפאים כמו בנייה ביהודה ושומרון בתקופת קודמו של טראמפ, ברק אובמה.

עם זאת, יש גם מי שהרוויח מאכזבת הריבונות. לימינה יש כעת לגיטימציה לתקוף את נתניהו והליכוד מימין ולבנות קמפיין שלם על הדרישה “ריבונות עכשיו”.

גם יו”ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שבתקופה האחרונה שידר בעיקר עייפות ומצוקה, הפך שוב בן רגע למנהיג הרלוונטי ביותר. הנה הוא כבר מוביל את קו ההתנגדות, הנה הוא טס לארה”ב לנאום במועצת הביטחון של האו”ם. מתנות גדולות כאלה לא נפלו בחלקו כבר מזמן.

אבו מאזן במועצת הביטחון של האו"ם. צילום: REUTERS/Shannon Stapleton

כעת נשאלת השאלה, איך יצליח נתניהו לתמרן את הספינה המדינית בתוך הסופה הנוכחית, שבועיים וחצי לפני הבחירות. בשלב זה קשה להעריך. ככל הנראה, הוא לא הולך להרוויח פוליטית מהסיפור המדיני הזה. לפי איך שהתמונה נראית כעת, העיקר עבור נתניהו הוא למזער נזקים - ולא לתת לעסקת המאה להפוך להפסד המאה עבורו ועבור הליכוד.

נתניהו ינסה לצמצם את נזקי פרסום עסקת המאה, שלא תניב לו רווח פוליטי

בשלב הראשון של שיווק התוכנית בארץ, הצליח נתניהו לשכנע את אנשי הימין ואת ראשי יש”ע כי מדובר כמעט בהתגלות המשיח. כעת, לא ברור איך ינווט את הספינה הזו