ביום שני הציג הרמטכ"ל אביב כוכבי בפני פורום הקצינים הבכירים של צה"ל את התוכנית הרב־שנתית "תנופה". לאירוע, שנערך  בבסיס המכללות הצבאיות בגלילות, הייתה חשיבות סמלית גדולה, משום שהתוכנית היא בבחינת המצפן המקצועי והערכי שקובע הרמטכ"ל לקציני הצבא. גיבושה, מימושה בשטח והדרך שבה תשפיע על הצבא הם אחד המבחנים הגדולים שיש לרמטכ"ל במהלך הקדנציה שלו. 

זה היה יום שסיכם שנה של עבודה בצוותים ושל הפקת לקחים מניסיון העבר. התוכנית, שנשענת בעיקר על טכנולוגיה, משלבת עולמות חדשים של סייבר, לוחמה אלקטרונית ומערכות שליטה ובקרה מתקדמות שיאפשרו לכל הכוחות - כדוגמת הלוחם בשטח, מטוס הקרב באוויר ואיש המודיעין במפקדה - לדבר בשפה אחת. 

המטרה היא להגביר את העוצמה ואת האפקטיביות של היחידות הלוחמות ולהעצים את היתרון היחסי של צה"ל בעיקר כנגד חיזבאללה ואיראן בזירה הצפונית וחמאס בדרום. הרמטכ"ל סבור כי את המלחמה עם ארגוני טרור, שאותם הוא מגדיר "צבאות טרור", אפשר להכריע בניצחון ברור. אך בדרך על צה"ל לעבור שינוי עמוק. 

אומנם השבוע הכריז הרמטכ"ל רשמית כי התוכנית יוצאת לדרך, אבל בפועל היא צפויה להתעכב חודשים רבים, עד שתיכון ממשלה חדשה בירושלים ומשרדי האוצר והביטחון יגיעו להסכמות על תקציב הביטחון. 

זמן קצר לאחר שהסתיים הכינוס בגלילות, על הבמה הצנועה של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שנמצא קילומטרים ספורים משם, עמד יאיר גולן. מי זוכר שלפני כשנה היה האלוף במילואים גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, מועמד לתפקיד המפקד הבכיר של הצבא? 

גולן, מועמד לכנסת ברשימת העבודה־ גשר־מרצ, הגיע למכון למחקרי ביטחון להשתתף בפאנל בנושא מנהיגות צבאית. האירוע נערך לרגל צאת הספר "ידעתי את ארצי", מאת מתן וילנאי ויניב מגל, שמתאר את מסלול חייו של וילנאי. בפאנל לקחו חלק גם האלוף (במיל') גרשון הכהן, ד"ר כרמית פדן ותא"ל (במיל') ד"ר דב תמרי. 

הדברים שאמר גולן על הצבא בפורום הזה היו נוקבים במיוחד. "צה"ל הוא ארגון שנמצא במשבר חמור שנמשך שנים", קבע. כדאי לשים בצד את עמדותיו הפוליטיות של גולן ואת דעותיו, שמעוררות לא פעם ויכוח ציבורי סוער. לתפיסה הצבאית שלו אין קשר לפוליטיקה. אין בו גם כעס או מרמור על שלא נבחר להיות רמטכ"ל. את עמדותיו בנושאים צבאיים נהג לבטא  במטה הכללי גם כשהדברים לא נעמו לאוזניים של קצינים בכירים אחרים. 

"תראו מה קרה בלבנון השנייה", אמר בפאנל. "קמה ועדת חקירה ממלכתית, ובסופו של דבר מה שקרה בצה"ל הוא שטיפלו במחסני החירום חלקית, תגברו את אימוני המילואים והיבשה במשך חמש שנים, ואחר כך זה שוב דעך". 

שום דבר מהותי לא השתנה בצבא, הוא ציין, והוסיף שלא פלא שאותו צבא שהפגין ביצועים צנועים מאוד - "בלשון עדינה", לדבריו - במלחמת לבנון השנייה, חוזר ומפגין ביצועים צנועים מאוד בצוק איתן - מבצע שעליו מותח גולן ביקורת חריפה ביותר. 

"איך אני יודע שאנחנו עדיין באותו משבר ושסיומו אינו נראה באופק?" המשיך גולן, "אם יש פער מתמשך בין מה שמצהירים לבין התוצאה". בארגון במשבר, אמר והתכוון לצה"ל, אומרים דבר אחד ועושים דבר אחר. "מדברים על הכרעת מלחמות קצרות,

ובפועל המלחמות הופכות לארוכות ואנחנו לא מודים בחוסר ההצלחות ומשתמשים במכבסת מילים". צה"ל אינו מפיק את הלקח וחוזר פעם אחר פעם על אותן טעויות, התריע. 

הקצינים הבכירים מודים שבשל המאפיינים הייחודיים של זירה שבה צבא סדור נלחם בארגוני טרור בעלי יכולות צבאיות, היתרון היחסי של צה"ל הולך ומתקזז ומביא לכך שהמלחמות הופכות לארוכות יותר וחסרות הכרעה ברורה. 

גולן חזר בנאומו למלחמת יום הכיפורים, שאחריה אימץ צה"ל דפוס לחימה המבוסס על הפעלת אש מדויקת. "זו תפיסה טכנית ומכנית של תופעת המלחמה, שאומרת בגדול שנביא כמה שיותר מטרות וחימושים מדויקים ונהרוג כמה שיותר אויב", הסביר. הבעיה היא שאחרי שהאויב מבין מה הורג אותו, הוא אינו ממשיך לשתף עם זה פעולה. דוגמה לכך הביא גולן ממבצע צוק איתן: אחרי יממה חמאס למד להיעלם מתחת לראדר הצה"לי, וישראל ירתה תחמושת בשווי של כ־3 מיליארד שקל על 1,200 מטרות שהיו למעשה בורות שיגור ריקים. 

יאיר גולן אומנם לא התייחס באופן ישיר לתוכנית הרב־שנתית החדשה של צה"ל, אבל אפשר היה להבין מדבריו שהשינוי העמוק שנדרש בצבא אינו קשור לטכנולוגיות מתקדמות. 

מדבריו עולה שהסיבה שצה"ל אינו מגיע להכרעה בעימותים הצבאיים האחרונים בלבנון ובעזה קשורה לתרבות הארגונית הצבאית, לאי־הלמידה מטעויות העבר ולחזרה על אותם דפוסי פעולה מבצעיים שנכשלו בעבר. גולן טוען שעוד לפני האמל"ח ותורת הלחימה - הרגשת המסוגלות של המפקד הלוחם והרצון להילחם הם החשובים ביותר לצבא.

לשיטתו, השינוי אינו מתרחש כי ההנהגה כולה שותפה לשימור המצב המשברי - ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וגם מפקדי הפיקודים. אם אחד מהם יודה בכישלון, זו תהיה רעידת אדמה, לדבריו.

יאיר גולן, צילום: אבשלום ששוני
יאיר גולן, צילום: אבשלום ששוני


בצה"ל מציגים את "תנופה" כמהפכה של ממש. אילו היו בקרב הנוכחים בתדרוך שניתן השבוע לכתבים צבאיים לוחמים ותיקים, הם היו סבורים שמדובר בסרט פעולה עתידני. בין היתר דיברו שם על עשרות רחפנים שפועלים במקביל, על בינה מלאכותית, על אינטרנט מבצעי בשטח ועל שימוש בסייבר ובלוחמה אלקטרונית כחלק מהתמרון הקרקעי. 

אמצעי הלחימה, המודיעין, הטכנולוגיה ומערכות השליטה אכן מתקדמים, אבל התכלית המבצעית פשוטה: הגדלה ניכרת של היתרון הצבאי של צה"ל לעומת האויב, איתורו באמצעות מודיעין מתקדם ומונגש לכוחות בשטח ופגיעה מרבית בו וביכולות הצבאיות שלו. 

הכרעת האויב, על פי תפיסת הצבא שבאה לידי ביטוי גם בתוכניות האופרטיביות בגזרות השונות, אינה מתבטאת בהכרח בכיבוש שטח ובהחזקתו. 

בחמאס ובחיזבאללה מבססים את מרכז הכוח שלהם על ירי רקטות לעבר ישראל, זה האיום האסטרטגי המרכזי שאיתו נדרש הצבא להתמודד. לפי התפיסה של צה"ל, הדרך להגיע להכרעה מהירה היא במהלומות אש לצד פעולות קרקעיות שיניבו מספר הרוגים גבוה בקרב האויב והשמדת מחסני הנשק ומערכי הפיקוד והשליטה שלו. 

השאלה היא איך במלחמות ובמבצעים האחרונים הצבא לא הצליח להשיג הכרעה ברורה ומהירה, למרות פערי התקציב האדירים בין צה"ל לחיזבאללה – 72.2 מיליארד שקל בשנה לעומת כ־3.5 מיליארד, בהתאמה. 

הפער הזה מעלה את השאלה אם טכנולוגיה היא המפתח הנדרש לשיפור הקטלניות של צה"ל ולניצחון - שני הביטויים השכיחים ביותר בצה"ל בשנה האחרונה. ואולי יש גם אפשרות אחרת: ממה שמשתמע מהדברים הנוקבים של גולן ונשמעים גם מפי קצינים נוספים בצבא, את התשובות צריך לחפש על ידי התעמקות בנושאים שאותם אי אפשר למצות בגרף שמוצג על שקף. 

למשל, בהרגשת המסוגלות של מערך היבשה; באמון החסר של הדרג המדיני בהפעלת התמרון היבשתי; בתרבות ארגונית; בחוסר השקיפות והעמקת התחקור; בטיב האימונים והכשירות הצבאית. עד שצה"ל יצליח לממש את התוכנית הרב־שנתית, עליו לשפר את עצמו גם בדברים הבסיסיים יותר.
 
[email protected]