פרופסור אורי בר יוסף, בחור רציני לכל הדעות, כותב השבוע ב"הארץ": "בהיעדר מענה טכנולוגי־צבאי אפקטיבי נגד איום הטילים, אין מנוס מהמסקנה שבינינו לבין אויבינו נוצר מצב של 'מאזן אימה'... כבר היום איראן ובעלות בריתה יכולות לגרום לישראל נזק שעלול להיות 'בלתי נסבל'... מצב כזה מחייב את מעצבי מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל לצורת חשיבה שלא הכרנו בעבר: לא כיצד לנצח במלחמה הבאה – כי הניצחון יהיה ניצחון פירוס – אלא איך מונעים את המלחמה הבאה". דברים כדורבנות – וולקאם טו דה קלאב. הבעיה היא מה עושים כדי למנוע את אותה מלחמה הרסנית. 

עוד אומר בר יוסף: "כאן התשובות מורכבות ובנויות משימוש ב'מקל' הרתעתי כבד לצד הצבת 'גזרים' מדיניים, המיועדים למתן את הקונפליקט. מה יכלול ה'מקל' ובאיזו צורה להבהיר את האיום, מה יהיו ה'גזרים' ואיזה מהם יהיה אפקטיבי – אלה שאלות כבדות משקל. אבל אין ספק שהגיע הזמן לדון בהן בכובד ראש כי הפתרונות הטכנו־צבאיים שמציע צה"ל ומציעים מומחים חיצוניים הם גם יקרים מאוד, ובעיקר אינם נותנים לאיום מענה של ממש". גם אלה דברים כדורבנות. הבעיה שעדיין נותרה היא: אז מה עושים ומי יבצע את זה.
 
ובכן, מה שעושים זה עניין פשוט: מתחילים מסיומו של כל קונפליקט אלים שסיבותיו אינן סוגיות פתירות והולכים להפסקת אש מוסכמת בין הצדדים הלוחמים כדי להביא את האזור לרגיעה. התשובה של הפוליטיקאים ושל אלו המקווים להיבנות מהם במערכת הביטחון היא שאין עם מי לדבר, וזו שטות.

הדבר האחרון שעולה בדעת חיזבאללה, סוריה, חמאס ואיראן הוא לפתוח עכשיו חזית מול ישראל ואין ספק שההצעה תתקבל על ידן. שלא יובן אחרת: מדובר במנוולים ואכזרים. ברגעים שאתם קוראים את הטקסט הזה מתחוללת במחוז אידליב שואה של כמעט מיליון איש, שנמלטים עקב "הקטטה" המטורפת והאכזרית בין רוסיה, טורקיה, סוריה, ה"מורדים", הכורדים ושאריות דאע"ש. אכן, עם אלה אנחנו אמורים לעשות הפסקת אש שתחייב אותנו לקבל בחירוק שיניים התעצמות של חמאס וחיזבאללה בנשק מדויק. 

היכולת לקבל זאת נובעת מההבנה שבטווח הארוך, אולי ב־100 השנים הבאות, אנחנו נשמור על יתרון ענק של כוח אש משמיד־כל. הפסקת האש תוביל לצינון החזית שלנו, ותנאי חשוב להצלחתה הוא ניהול במקביל של משא ומתן אמיתי מול הפלסטינים, למשל על מתווה קלינטון (עסקת המאה של טראמפ נועדה למנוע משא ומתן מעין זה).

בדרך למתווה הזה יש רק בעיה קטנה: ההסדר הזה מחייב הקמת ממשלת שמאל וניצחון השפיות על פוליטיקאים משיחיים וציניים, או סתם כאלה שמאותגרים בפענוח מציאות מורכבת וקרויים בעברית מדוברת מטומטמים. אולם הנה עוד בעיה: כדי שזה יקרה צריך להחליף לא רק את הממשלה אלא גם את (מחצית) העם.