בזמן שנשאר עד יום הבחירות יעשה בנימין נתניהו הכל כדי שלא תדברו על משפטו. כדי שהוא - ולא בני גנץ, אביגדור ליברמן או כל אחד אחר - יקבע את סדר היום וגם ירוויח ממנו. הוא מוכן לכל, למעט דבר אחד: עימות מול גנץ בשידור חי, אף על פי שהוא עצמו טוען אחרת ואף היה זה שזרק את הכפפה לעבר יריבו הפוליטי באומרו "בני, בוא, אני מוכן". 

אבל הוא לא. מדוע גנץ אינו מוכן לעימות יבין כל בר דעת גם ללא פרשנות. גנץ הוא הכל חוץ מנואם טוב. הוא יפה תואר וכחול עיניים, והוא "רק לא ביבי" בהתגלמותו. הוא לא קיקרו וגם לא יהיה. לכאורה, הדמות האידיאלית להתעמת איתו בשידור חי ולהביס אותו בכיף וללא מאמץ גדול. 

הכל נכון, ובכל זאת נתניהו אינו רוצה עימות טלוויזיוני. ההסבר המסורתי שבו הוא משתמש במערכות הבחירות האחרונות הוא - "לא אשדרג במו ידיי את מעמדו של יריבי. הרי אם אני מסכים להתעמת איתו – בעצם הסכמתי אני מכריז כי הוא שווה ערך, שהוא באמת ראוי להתמודד לתפקיד ראש הממשלה. לא, לא אתן לו את הקרדיט. מה פתאום?".

אבל הרבה לפני זה נתניהו אינו מוכן לעימות טלוויזיוני כי הוא עדיין סוחב מאחוריו את הטראומה הגדולה שלו מהפעם האחרונה שהוא נכנס לזירה המסוכנת הזאת. זה היה בליל 13 באפריל 1999, קצת יותר מחודש לפני הבחירות. שלושה התמודדו לראשות הממשלה: נתניהו כראש ממשלה מכהן, הרמטכ"ל לשעבר ומנהיג מפלגת העבודה אהוד ברק, ויצחק מרדכי, שר הביטחון שפוטר מתפקידו על ידי נתניהו חודשיים קודם לכן, כראש מפלגת המרכז החדשה, והיה זה שהתעמת מולו. 

העימות בין בנימין נתניהו לאיציק מרדכי בבחירות 1999. צילום: אלי דסההעימות בין בנימין נתניהו לאיציק מרדכי בבחירות 1999. צילום: אלי דסה

העימות הועבר בשידור חי וזכה לרייטינג פנטסטי. נתניהו בא בטוח בעצמו, לעומת מרדכי שבא מוכן "עם שנאה בעיניים" כהגדרת ניסים משעל, שהנחה את התוכנית. "תסתכל לי בעיניים, ביבי" – סינן מרדכי בציניות את המשפט שהביא איתו מהבית, מהחזרות שעשה לקראת העימות בפיקוחו של יועצו דאז אבי בניהו. 

תיכנסו לרשת ותראו את הקטע, שווה. תראו את נתניהו כפי שלא ראיתם מזמן - לחוץ, מפוזר, עיניו קופצות מנקודה לנקודה ללא מנוח. נתניהו הובס, קיבל טראומה וגם שיעור לכל החיים. אחר כך נשבע באוזני אנשיו כי זו הפעם האחרונה שהוא משאיר משהו במהלכיו הפוליטיים ליד המקרה.

בשנת 2020 אין לנתניהו הלוקסוס להמר ולקחת סיכון, אפילו מול גנץ המועד בלשונו. ליו"ר כחול לבן מספיק לתת הופעה סבירה כדי לזכות בנקודות. לעומתו נתניהו, מלך המסך והבמה, לא צפוי להפוך על פניו את המצב האלקטורלי גם אם ייתן בעימות מול גנץ את הצגת חייו. בגלל זה נתניהו אינו חושש לחזור ולקרוא לגנץ "לבוא" פעם אחר פעם מסיבה אחת פשוטה - כי הוא יודע ש"בני לא יבוא".