אנחנו עומדים בפני דילמה קשה בבית. המשפחה במשבר. אשתי בלחץ, נדמה לי שהילדה בוכה יותר מהרגיל, ואנוכי מטפס על הקירות ומפרק ציפורן אחר ציפורן. מי יושיענו ויסייע לי בהכרעה כבדת המשקל שעומדת לפתחי: האם לטוס לחו"ל או להיכנע להיסטריה העולמית ולהישאר בבית? 

במסגרת מטלת עבודה אני נדרש לקפוץ לנכר. לפני שהתפרצו כל הצרות הבריאותיות, זה נשמע כמו עניין תמים ואפילו כיפי. הפוגה קלה מהולה באקשן של יצירה, קצת שופינג והרבה ראיונות, תוך נשימת אוויר זר. מה רע? ואז הכל התהפך. גזירה קשוחה טלטלה את עולמנו ואחת־שתיים מביזנס אנד פלז'ר הפכה נסיעת עבודה תמימה ושגרתית לסכנת נפשות. 

אהובתי בסטרס. מסתכלת עליי במבט ששמור לרוצחים סדרתיים ונידונים למוות. בתווך הנני עומד. מה יקרה אם אדבק? מוקד ההתפרצות קרוב אל יעד הנסיעה באופן מדאיג. אינני כאחד הצעירים שמתאוששים במהירות. מערכת החיסון בגופי אינה כפי שהייתה פעם. שיעולים קלים מתעצמים בריאותיי והופכים לברונכיט בקצב סילוני. נגיף עצבני יכול לקחת אותי לעולם הבא כהרף עין. אללה ירחמי. 

ואם אהיה בין בני המזל שרק עלה לגביהם החשש שהם נדבקו בנגיף, מה יהא בבידוד? איך אצליח לשרוד במשך 14 יום לבד, אני בקושי סובל את עצמי עשר דקות, אז שבועיים, ככה סולו? זה עלול להיות הרסני הרבה יותר מהמחלה עצמה. וכל זה מתגמד מול האפשרות שאדביק את אהובתי. אם חס וחלילה דבר מסוג זה יתרחש, כל חיי אשלם ביוקר. אם אפיל עליה את הווירוס, זה ידרוש ממני שנים של פיצויים שמלווים בחנופה בלתי נגמרת. 

למרות שלל הסייגים והסכנות שאורבות לפתחי, בתום מחשבה עמוקה החלטתי לבוז לחשש ולא להיכנע לאזהרות ולבהלה הכלל עולמית. ביד רועדת התחלתי להתכונן לטיסה. בדקתי כל עצה אפשרית ובדיונית כאחת ובהתאם רכשתי מצבור כפפות פלסטיק, מגבונים וחומר מחטא, המכונה בלעז "סניטייזר". הכל במחירים מופקעים של חלקת נדל"ן באזור המרכז. 

בחדשות דיווחו שהמושבים והמגשים במטוס מטונפים ומכילים חיידקים וגם וירוסים שהעולם טרם פגש. לכן אדרש לשפשף ולחטא ארוכות את המתחם מסביבי לפני שאתיישב במקומי. ייתכן שאדרש לחטא גם את היושבים בקרבתי. אני מניח שהם ישפשפו אותי טוב טוב בעצמם. 

אבל מעל לכל גאוותי נתונה לעובדה שהשגתי בקומבינת־על מסיכה משוכללת עם מסננת מתקדמת. כשהיא מונחת על פניי, המביט בי יכול להתרשם שמולו ניצב מקס הזועם בכבודו ובעצמו או איזו חיה עתידנית. נכון, ישנה אפשרות שעם הציוד הזה אשרוד פצצת אטום, אבל לא בטוח שאצליח להתגבר בעזרתו על הקורונה. המסקנה הזו התקבעה במוחי בעיקר אחרי שקראתי על כך שברוב ממזרותה המחלה נדבקה אפילו לכבאי מקצועי וזהיר, שגופו רופד היטב במספר יריעות פלסטיק איכותיות בבואו במגע עם אנשים שנדבקו בנגיף. 

אף על פי שהטובין הללו נמצאים ברשותי ועל אף שהסכנה המרחפת ממשית ומיידית, כלל לא בטוח שאשים הכל עליי. לצד הרתיעה מהמוות יש גם אי־נעימות בלהיראות כדביל חולה ניקיון בטיסה ארוכה. להיות עטוף כביצת קינדר בשלל שקיות, שלפי חלק מהמומחים יעילות ככוסות רוח למת. ישנה אפשרות שעדיף להתפגר. ועדיין, מה אתם אומרים, לטוס?

ריקלין ומגל, צילום: ערוץ 20ריקלין ומגל, צילום: ערוץ 20

 
לאחרונה התחוללה סערה תקשורתית גדולה אחרי שצץ סרטון שבו נראים אראל סג"ל וחבריו, אנשי התקשורת שמעון ריקלין וינון מגל, שרים ומנגנים יחד עם ראש הממשלה. מהר מאוד הסיפור הפך למאבק לא אלגנטי בין עיתונאים. משני צדי המתרס, ימין ושמאל, התגוששו פרסונות שאני מעריך ומכבד. 

אני מבקש לא להיגרר למערבולת, ולכן אניח בצד שאלות שעלו ברשתות כמו איך מגדירים מקצועית את השלושה, ואבקש להתייחס לנקודה אחת: לייחס את הצלחת השלישייה אך ורק לעמדתה הפוליטית זה דבר שגוי בעיניי. מדובר באנשים מוכשרים, שתמיד מעוררים עניין ומייצרים מחשבה מרעננת, כך למדתי מניסיוני. 

בתוכנית שהגשתי בעבר שימש ריקלין כפאנליסט קבוע. הוא היה מוצלח, חד ורשם בקביעות רייטינג יפה. בכל פעם שראיינתי את סג"ל ומגל, או הגשתי ראיונות עמם באחת משלל התוכניות שבהן לקחתי חלק, הם תמיד התבלטו, הביאו צופים ויצרו שיח ברשת. מי שרוצה יכול לתקוף אותם על עמדותיהם או לכנות אותם מוטים, אבל לא לבטל את כישרונם, שממנו נובעת הצלחתם ולייחס אותה רק לקרבתם לראש הממשלה.