הכותרת האמיתית של אתמול הייתה הגילוי הדרמטי של ראש ממשלת ישראל: "היו מי שהציעו לי לבצע פעולה שתבעיר את כל המזרח התיכון כדי לנצח בבחירות, אבל אני סירבתי". וואו. הידד.

תודה לך, אדוני ראש הממשלה, שלא העלית אותנו באש (מצד שני, גם הערבים היו נשרפים). אלא שבאותו נאום היסטרי שבו גילה נתניהו את הגילוי הזה, הוא ניסה להבעיר את הרחובות שלנו. "חבריי ואני", הודיע, "לא נקבל את הניסיון של מר גנץ לגנוב את הבחירות, ויחד איתנו מיליוני אזרחים". 

דבריו של נתניהו בהקשר הזה הם כמעט ניסיון המרדה וקריאה לאנרכיה. קצפו יצא על החוק הפרסונלי והרטרואקטיבי שעליו פורסם אתמול, חוק שיקבע שאדם הנאשם בפלילים לא יכול להרכיב ממשלה בישראל.

תנוח דעתך, מר נתניהו. החוק הזה לא יחוקק. הסיבה פשוטה: ראשי כחול לבן לא באו לפוליטיקה כדי לחקות אותך. הם קורצו מחומר אחר. פוליטית, זה לא עוזר להם. אולי להפך. כי שנינו יודעים שאם אתה היית בני גנץ עכשיו, החוק כבר היה בקריאה שלישית.

מאיפה אני יודע? מעובדה הפשוטה שבשנת 2008 הצבעת בעד יוזמה זהה לחלוטין בכנסת ישראל. ראש הממשלה המסובך בפלילים היה אז אהוד אולמרט. ולכן, זה לא נחשב. כשמדובר באולמרט, זה לא רטרואקטיבי ופרסונלי. ועוד משהו: שנינו יודעים שאם היית יכול להביא שלושה עריקים מהרשימה המשותפת, הממשלה שלך הייתה מושבעת דקה אחרי קבלת המנדט מהנשיא. 

היית משביע ממשלה גם בקולותיהם של יחיא סנוואר ואיסמעיל הנייה. למה? כי אתה יכול. כי עליך זה לא נדבק. כי לך מותר. כשזה מגיע לאחרים, זה אסור.

יוזמת החקיקה המדוברת החלה כספין תמים והתגלגלה לרעש גדול. הכל החל בראיון של ח"כ אחמד טיבי לאיילה חסון וגולן יוכפז ברדיו 103FM. טיבי, מהיצירתיים בחברי הכנסת, רמז על האפשרות לחוקק חוק כזה. הופ, הספין נולד.

נעבור לח"כ עפר שלח. הוא התראיין ל־ynet, והם עימתו אותו עם הרעיון של טיבי. שלח, שלא הכיר את הרעיון הזה, ענה מה שכל פוליטיקאי עונה במצב כזה: נבחן את הרעיון. באותו רגע פרצה שריפת הקוצים הגדולה שהפכה את בלפור לאזור אסון. הנה היא מגיעה סוף־סוף, מזימת המאה. בטח גם גדעון סער קשור אליה איכשהו.

החקיקה הזו לא תבשיל. ראשית, כי היא לא תעמוד בבג"ץ. כן, בג"ץ המשוקץ. שנית, כי בקוקפיט של כחול לבן אין לה רוב. הם לא רוצים להיות נתניהו כשיהיו גדולים. רעיון אחר, הגיוני יותר, הוא לחוקק את החוק הזה רק מהכנסת הבאה.

כלומר, לא רטרואקטיבי. זה דווקא לא רעיון רע: זה אומר שנתניהו לא יכול לרוץ בבחירות רביעיות. קלאסי. זה אמור להלחיץ אותו עכשיו לסגור עסקת רוטציה מהירה עם גנץ.

כל מה שצריך כרגע זה מתווך הוגן ואמיץ שיסגור את הפרשה הזו. למתווך הזה קוראים ראובן (רובי) ריבלין. הגיע הזמן למתווה נשיא חדש ואמיץ, משופר ומשודרג; מתווה שיחלץ את המדינה מהכאוס שאליה הוביל אותה ראש הממשלה, כי בסוף אסור לשכוח את האמת הפשוטה הזו: בפעם הקודמת, כשהוא הפסיד במנדט ולא היה לו רוב להרכיב ממשלה, היה נתניהו צריך להסכים לרוטציה כשגנץ ראשון והוא שני, להתפנות למשפט הפלילי ולחזור מיד אחריו. אבל הוא לא הסכים לשחרר - וכל השאר היסטוריה.