פאניקה מיותרת
כולם בחרדה מהקורונה. האם בצדק? האמת היא שאיש אינו יודע עדיין בביטחון איך מתנהג הווירוס. נכון שאנחנו יודעים יותר מאשר ידענו לפני חודשיים, אבל זה לא מספיק. אין אנו יודעים מה משך זמן דגירת הווירוס מרגע ההדבקה ועד לפריצת המחלה; איננו יודעים כמה זמן הוא מחזיק מעמד על משטחים יבשים; ולא בטוח שאנחנו ערים לכל הדרכים שבהן הוא עובר מאדם לאדם.
אבל מרגיזה אותי הפאניקה שיוצרים חלק מהאנשים ואמצעי התקשורת: הרדיפה אחרי המסיכות שלא ברור מה מידת היעילות שלהן, ומחיריהן שמאמירים מיום ליום, הצילומים של מרכולים ריקים במילאנו ותורים ארוכים לקופות בסופרמרקטים בארצות הברית של אנשים עם עגלות גדושות מוצרים ומארזי מים גדולים. מי שמכיר את ארצות הברית מזהה שמדובר ברשת קוסטקו, שמוכרת רק מוצרים באריזות גדולות והתורים לקופות שם תמיד ארוכים.
אגב, לאמריקאים רבים אין ביטוח בריאות, וכל ביקור בבית חולים הוא משמעותי לכיס שלהם, כך שהם יעשו הכל כדי לא להגיע לאשפוז.
נכון שמשרד הבריאות פועל בנמרצות ובנחישות לתרחיש הקיצוני ביותר, וטוב שכך. כמו שאומרים האמריקאים - "צפה לטוב ביותר והתכונן לגרוע ביותר". אבל אנשים שכופים על עצמם בידוד, לא משום שחזרו מחו"ל אלא משום שאינם רוצים להיות ליד אנשים שאולי היו ליד אנשים - האם אין זו בהלת שווא?
החשש בעולם מוצדק, כי המחלה מתפשטת ובכל יום מאובחנים עוד חולים בעוד מדינות. מעריכים שיש כיום כ־100 אלף חולים ברחבי העולם ומספר הקורבנות עבר את ה־3,000. 3% מתו, רובם בסין.
אבל במדינות המערב אפשר לטפל בחולים בטיפול תומך, ואין לי ספק שאחוזי התמותה יהיו קטנים בהרבה. אז טוב שבישראל רשויות הבריאות משקיעות משאבים, מתכוננות ונכונות לכל מקרה, וטוב שכל תושבי המדינה מבוטחים וזכאים לטיפול רפואי מלא; אבל מרגיז אותי שזורעים פאניקה, מפחידים ומגזימים.
אז כן, צריך להיזהר, אבל לא להפסיק לחיות. שתו משקאות חמים, תרחצו ידיים, הימנעו משהייה במקומות צפופים והומי אדם, אבל, דיר באלאק, אפשר לחיות גם ליד וירוס הקורונה.