לא משנה מה תאמר נדנדת המנדטים ואיזו ממשלה תוקם. הלקח האמיתי של הבחירות הוא חידוד העובדה הדרמטית שמדובר בקרע לאומי אמיתי, שאין כרגע דרך בעולם לגשר עליו.

ללא כל קשר לגבולות הנוכחיים והזמניים של מדינת ישראל, קיימת בין הירדן והים עריסה גיאופוליטית חברתית וכלכלית אחת, וחיים בה שלושה עמים: עם השמאל היהודי, שלכאורה מבוסס על השבט הלבן, אבל כל מי שבא ברוך הבא; עם הימין הדתי־לאומני מבוסס הליכוד, מיעוטו מתנחלים ורובו חרדים אשכנזים ומזרחיים מסורתיים; ועם פלסטיני ששליש ממנו בישראל ושני שלישים בשטחים (בהנחה שגם עזה תהיה מחוז פלסטיני). המודל להיפרדות של שלושת העמים הוא מפלגת יהדות התורה, שנציגיה מעולם לא הסתירו את הפער הבלתי ניתן לגישור בינם ובין שאר אזרחי ישראל, יהודים וערבים. הפרדת כוחות מבחינתם היא עניין טבעי. למעט הצורך לחמוס תקציבים ככל אשר יעלה המזלג.

הבחירות האחרונות הביאו את כחול לבן ונספחיה והליכוד ונספחיה לנקודת האל־חזור בתולדות הקרע הלאומי, שהלך ונפרם תחת פני השטח זה עשרות שנים ועכשיו הוא עובדה קיימת. אין צורך לחפש אשמים. את גבולות ההתפצלות שרטטו והעמיקו בנימין נתניהו באמצעות שליחו נתן אשל ואריה דרעי באמצעות בנו ינקי. כל מילה בטקסטים שלהם, כל ניואנס מטאפורי, משקפים בבהירות את עומק הפער שנחפר על ידי הליכוד וש"ס. "מה שקרה לנו לשמחתי בבחירות האחרונות (אומר אשל לבן שיחו - ר"א) זה שלמרות שאביחי (מנדלבליט) יצא שבועיים לפני הבחירות והצהיר שמדובר בעבריין, נתניהו עלה בהמשך ב־%20. זה כמו אצל איווט. אם לא גנבת, מי אתה? בשביל מה באת?... בדקנו את זה. הם, הציבור הלא־אשכנזי, לא מבינים אם הלכת לפוליטיקה בשביל לעשות טוב לעם. לתדהמתי, בציבור הלא־אשכנזי אומרים: אתה הלכת לפוליטיקה כי הלכת לגנוב, ואתה צריך להיות גבר...".

בני גנץ, בנימין נתניהו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בני גנץ, בנימין נתניהו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


וכך, בעברית מדוברת, אשל מנתח את האופי הקרימינלי הקולקטיבי של הציבור הלא־אשכנזי. מכאן הוא עובר לאופן שבו נתניהו והליכוד מתמרנים את הלא־אשכנזים: "ומה מחמם את הציבור הזה? הרי הוא אומר: מה? הם? אנחנו נראה להם. למה הם שונאים את התקשורת? למה הם צעקו: 'הו הא מה קרה, נוני אכל אותה' אחרי הבחירות? הם שונאים הכל. הצלחנו להטריף אותם, השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו".

זהו טקסט מכונן שמתאר בין השאר את הטכניקה של חבורת הציניקנים שמנצלת את חולשות האופי של לא־אשכנזים: "מירי רגב עושה עבודה מצוינת. בכלל היא בהמה, אבל עושה עבודה מצוינת, כי היא מלהיבה כמו ההוא בכדורגל שעומד ועושה לקהל ככה עם הידיים. זה מה שהיא עושה וזה מצליח. זה מצליח. היינו 20 וכמה (מנדטים), היינו 30 ועלינו ל־36". מאז נאום הצ'חצ'חים של מנחם בגין, שאמו כזכור הייתה מרוקאית אסלית, לא הובהרה המניפולציה הנבזית בעדות המזרח באורח מאוס כל כך. "אם אתה שואל אותי", ממשיך אשל ומסביר לבן שיחו, "מה שקורה כרגע הוא שהעם (ברור לאיזה "עם" אשל מתכוון) לגמרי מתנתק מהדברים האחרים (כמו המצב בדרום, תיקי נתניהו וכו' - ר"א), ואנחנו מרוויחים אותו יותר ויותר. לכן אין לנו ברירה. אנחנו צריכים ללכת על הכאסח הזה...".

וכדי להוכיח שמדובר לא רק במזרחיים של הליכוד, מסגיר גם דרעי הבן את מצביעי ש"ס, שהפכו בשר מבשר התותחים המזרחי של הליכוד: "הציבור שלנו נהיה ימני מפגר - לא מבין כלום". דודו טופז (והצ'חצ'חים) ויאיר גרבוז (מנשקי מזוזות) כבר אמרו את זה קודם. אשל רק ניסח אותם בגסות אדנותית, וולגריות של שיח בית כנסת פרוע ובוז תהומי לעדות המזרח. שום תובנות כמו "המזרחיים הוכיחו היום את עצמאותם המחשבתית והממלכתית" של אבישי בן חיים (ערוץ 13) לא ינקו את הכתם שהותיר אחריו נתניהו. לבי לבי על אחיי המדוכאים מהקשת המזרחית ונציגי האפליה המזרחית שירדו רצח על ה"אשכנזים" בעוד הגזענים האמיתיים רואים ב"מזרחיים", ובייחוד במזרחיים המקצועיים, מכשירים תרתי משמע, של שלטון ואינטרסים.

נתן אשל. צילום: אריאל בשור
נתן אשל. צילום: אריאל בשור


אתם שם אנחנו כאן

הנכון הוא של"מזרחיים" יש נתח בחלוקת השלל. גם לפועלים השחורים שאי אפשר בלעדיהם מגיע נתח בחלוקת השלל. גם הגרועים שבארגוני הפשע דואגים לשמן את המבצעים שלהם ולהקנות להם תחושה של משפחה. רק דבר אחד הם לא יהיו לעולם: שווים. תשאלו את דוד לוי. תשאלו את הרבנים הספרדיים, תספרו כמה זוגות מעורבים יש בקהילה החסידית והמתנחלית. בעצם אין איש סביר במדינה שאינו יודע שזהו המודוס אופרנדי של נתניהו והליכוד מיום שבגין תקף את בעלי בריכות השחייה בקיבוצים לעומת אחינו המדוכאים.

ברור שאין בן אנוש סביר שחושב שיש הבדלים אנושיים בין מזרחיים לאשכנזים או אסקימוסים. אנשים כמוני, בעלי השקפה אנושית רחבה, רואים בכל המין האנושי מוצר נחות למדי וראוי לבוז ללא כל קשר למגדר, דת, צבע או לאום. הגזענות הבוטה של אשל ושות' והעממיקו המלאכותי של נתניהו מחליאים. לנתניהו יש שתי מטרות: המשך האחיזה בשטחים ובבלפור, המזרחיים מעניינים אותו בערך כמו את רעייתו. הדרך היחידה להתמודד עם הבלוק הימני היא להיפרד לטובת בלוק נגדי שייצג עם אחר, חברה אחרת, ערכים אחרים. ברמה המעשית זה כמובן לא יעבוד, אבל ניתן להתחיל ולהחיל ברמה המנטלית: אתם שם, אנחנו כאן. אם החרדים יודעים לבנות חומה סינית, אין סיבה שהעם השמאלני לא יבנה גדר הפרדה שנועדה הן לגיבוש והן ליציאה להתקפה. לחרדים, לש"ס ולליכודניקים ישנם נתניהו ואלוהים, בסדר הזה כנראה, לשמאל יש עולם שלם כדי לחוות איתו את המיטב שהוא יכול להציע.

בינתיים אסור להתפתות לכל מיני רעשי "פיוס לאומי" שמציע הנחש הארסי מבלפור. לפתע הוא פורש את זרועותיו וקורא לאחדות לאחר שזרע הרס וארס במהלך קמפיין השנאה שלו. במקביל מאיימים עוזריו על עריקה פוטנציאלית בסחיטה ואיומים.

כחלק מתהליך ההיפרדות חייבים לחזור מיד לזירה ולקמפיין: נאשם בשוחד לא יכול לכהן כראש ממשלה. הבעיה היא שניתן להוציא את נתניהו מן הליכוד, לא בטוח שניתן להוציא משם את רוחו. חוץ מזה, אין שום דבר רע באופוזיציה. כחול לבן עברו טירונות מחשלת לקראת מתקפת הקיץ שלהם. תיקי המניות והצוללות של נתניהו בדרך, כמו גם הטלת המסים ההכרחית בגין פיזור כספי שוחד קואליציוניים, מיצוי תיקי ליצמן ודרעי ועוד ועוד - כך שיש עם מה לעבוד בדרך לאיחוי.