ואולי כל זה תרגיל של מישהו כדי ללמד את כולנו כאן באזור, אחרי שנים של כעס והתנשאות הדדית, להירגע ולהסתכל פנימה. שלשום פורסמה ב"הארץ" כתבה על כוח העבודה הערבי בבתי החולים בישראל. דיברו על רופאים, אחיות ואחים, שמדי יום מטפלים בחולים יהודים בהשתדלות רבה ובנאמנות מקצועית, והנה בצאתם החוצה הם אזרחים סוג ב'. דיברו על כל מה שידענו, על הפער בין יחסם המזלזל של הממסד והחברה כלפיהם, לתפקידם החשוב בהצלת חיים.

בתוך זמן כלשהו, נקווה קצר ככל האפשר, נדע מה יישאר מכל זה. האם נשכיל להישאר על עגלת השיתוף והחיבה עם השכנים, או נמהר לנטוש באותה מהירות שבה קפצנו עליה. משום מה נראה כי האפשרות השנייה היא הסבירה יותר, ולכן כדאי לתעד את הרגע.

מראשית פרוץ השלב החריף של המשבר, לקראת אמצע פברואר, מתקיים תיאום הדוק בין ישראל לרשות הפלסטינית, ותיאום כלשהו, עקיף ובלתי שגרתי, בין ישראל לחמאס ברצועת עזה. שיתוף הפעולה בין שלושת הצדדים כולל העברת ידע, מתן ציוד רפואי והסדרים משותפים.

מהו הסדר משותף? למשל הסגר שהטילו הפלסטינים על בית לחם אחרי שהתגלתה בה ההתפרצות הנגיפית. היה זה צעד מתואם עם ישראל, מפאת שכנותה של בית לחם לירושלים, ובגלל תנועת משמר הגבול וצה"ל בין הערים. ידע רפואי הועבר לרשות בידי המינהל האזרחי, ובעקבותיו היא יישמה את שיטת הבידוד. כזהו גם הַסֶגר על העיירה השכנה בית סאחור, שהוטל ביום שלישי. שלושה מתושביה עבדו בבית לחם ונדבקו.

בשבת שעברה העביר מתאם פעולות הממשלה בשטחים 200 ערכות בדיקה למשרד הבריאות בעזה. בתוך כמה שעות פורסמה ברצועה הודעה על הימצאות אמצעי בדיקה לקורונה במעבדה לבדיקות רפואיות. בהודעה לא נמסר מהיכן הגיעו ערכות הבדיקה הללו, אבל ניחא. מי שצריך לדעת, יודע. במשך השבוע חצו את מחסום ארז 200 ערכות נוספות. ברצועה טרם התגלה ולו מקרה אחד של קורונה. חסרונה של הרצועה (הבידוד והסגר) מתגלה בינתיים כיתרונה. אך ההנחה היא כי הנגיף הצליח לחדור פנימה באמצעות אלפי העובדים שחזרו מישראל, או הנוסעים ששבו ממצרים.

ביום שבת הודיעה ממשלת חמאס על סגירת מעברי הגבול. גם ההודעה הזו תואמה עם מערכת הביטחון. בישראל אומנם זקוקים לפועלים הללו ולאחיהם מהגדה, שמחזיקים את ענף הבנייה, אבל לא פחות מכך, זקוקה ישראל לעזה נקייה מקורונה. כל השחקנים באזור יודעים היטב כי מערכת הבריאות ברצועה לא תעמוד בפני התפרצות. היא תקרוס בפני המוני החולים המבוגרים שיזדקקו לאשפוז ולטיפול נמרץ, והנגיף יתפשט במהרה. מצבה הכספי הרעוע מוסיף לבעיה.

ארגון אונר"א מוביל את רכש ערכות הבדיקה עבור תושבי הרצועה, אבל הוא עצמו שרוי בגירעון של מיליארד דולר, בגלל החרם האמריקאי. ארגון הבריאות העולמי, ממשלת קטאר ושווייץ הקצו תרומות. ביכולתן של התרומות הללו לבלום את הגל הראשון, אם יגיע, אבל לא יותר מזה.  

פצצת זמן ביולוגית
השבוע הצליחו הרשות וישראל לפצח את הבעיה העיקרית שעמדה בפניהן. מה לעשות עם הכוחות העמלים? ערב המשבר עבדו בישראל כ־150 אלף פועלים פלסטינים. כ־100 אלף מהם מוסדרים ורשומים כחוק, והשאר מסתננים בלתי חוקיים. מבין החוקיים, 84 אלף עובדים בתוך שטח ישראל, והשאר בהתנחלויות. התעוררה בעיה: אם הפועלים הללו ייצאו מדי יום לישראל וישובו הביתה בערבו, זה מתכון לצרות. אלפים מהם, שינדדו מדי יום בין באר שבע, תל אביב, נתניה וחיפה לחברון, שכם, טולכרם וג'נין, הם פצצת זמן ביולוגית.

ישבו הצדדים ומצאו נוסחה. על פי התוכנית, ילונו הפועלים בישראל תקופה ארוכה, בלי שישובו הביתה. יעתיקו את מגוריהם לרשות המקומית בישראל שבה הם עובדים. על הקבלנים הוטל למצוא להם דיור. נקבע כי תקופת המגורים תעמוד על חודש או חודשיים.

הפתרון הזה הוסכם בתיאום עם הרשות הפלסטינית. ראש ממשלת הרשות, מוחמד אשתייה, הכריז ביום שלישי על תקופת התארגנות בת שלושה ימים לכל פועל, בסיומה ייצא לעבודה בישראל, וממנה ישוב רק בעוד כמה שבועות. בכך הכריזו ישראל והרשות על סגר הדדי ביניהן. כך מצילה ישראל את ענף הבנייה, והרשות מושיעה את קופתה.

תעסוקת פועלי הגדה היא המיזם הכלכלי המוצלח והיציב ביותר בין ישראל לרשות בעשור האחרון. העובדים הללו מביאים עשרות מיליוני שקלים בחודש למשק הפלסטיני, במזומן. תועלתם כפולה: מאחר שרובם עובדים כחוק, מפריש עבורם המעסיק מסים. המסים הללו נאספים בידי משרד האוצר בירושלים ומועברים לקופת הרשות, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו.

ברשות היו שבעי רצון גם מן המשמעות הפוליטית של ההסדר. רק אתמול נראו הפועלים הללו כמבקשי טובה מן המשק הישראלי המבוסס, והנה הם מתגלים כמציליו של ענף מרכזי בו. השב"כ טרח להדליף השבוע לעיתונאים כי הוא מתנגד להסדר, אבל גם אנשיו ידעו כי התנגדותם היא לפרוטוקול בלבד. אם חלילה יבצע אחד הפועלים פיגוע, יוכל השב"כ לבוא ולומר אמרנו לכם. הסיפור הזה מוכיח מה רב כוחה של המציאות. מי חלם עד לא מזמן כי ממשלת ישראל תרשה לרבבות פלסטינים לישון בשטחה.

התרגיל של אשתייה
יהיה מעניין לראות לאן כל זה יתגלגל ביום שאחרי. בינתיים, רגע לפני שהמיזם במתכונתו החדשה הושק, עשתה הרשות סיבוב על גבה של ישראל. מוחמד אשתייה קרא לפועלים שעובדים בהתנחלויות לא לצאת לעבודתם, בנימוק כי התגלה בהן שיעור גבוה של תחלואת קורונה.

הוא ידע שקריאתו תזכה להתעלמות, כי הרי הפרנסה מעל לכל, אבל ממילא סיבתה איננה רפואית. היא פוליטית. הגיבוי לפועלים שייצאו לישראל, לעומת התנכרותה לאלה המועסקים ביו"ש, נועדו להזכיר לכל את ההבדל בין חבלי הארץ משני צדי הקו הירוק.  

בשבועות הקרובים אנו צפויים למחזה סוריאליסטי בערי ישראל. מיליוני ישראלים, הסגורים בבתים, יצפו מהחלון בפועלים הפלסטינים שעובדים באתר בנייה סמוך. בשובם הביתה בתום התקופה, יוכנסו רבבות הפועלים הללו לבידוד, כדי לא להדביק את קרוביהם וחבריהם. עד אז, הם יקימו בית בישראל. לא לעצמם, כמובן.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל